משנה מקואות ב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק ב · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ספק מים שאובין שטהרו חכמים, ספק נפלו ספק לא נפלו, אפילו נפלוג, ספק יש בהם ארבעים סאה ספק אין בהם, שני מקואות, אחד יש בו ארבעים סאה ואחד אין בו, נפל לאחד מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפל, ספיקו טהור, מפני שיש לו במה יתלה.

היו שניהם פחותים מארבעים סאה, ונפל לאחד מהם ואינו יודע לאיזה מהן נפל, ספיקו טמא, מפני שאין לו במה יתלה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים, סָפֵק נָפְלוּ, סָפֵק לֹא נָפְלוּ, אֲפִלּוּ נָפְלוּ, סָפֵק יֶשׁ בָּהֶם אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק אֵין בָּהֶם, שְׁנֵי מִקְוָאוֹת, אֶחָד יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד אֵין בּוֹ, נָפַל לְאַחַד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה מֵהֶן נָפַל, סְפֵקוֹ טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ לוֹ בַמֶּה יִתְלֶה. הָיוּ שְׁנֵיהֶם פְּחוּתִים מֵאַרְבָּעִים סְאָה, וְנָפַל לְאַחַד מֵהֶם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה מֵהֶן נָפַל, סְפֵקוֹ טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ בַמֶּה יִתְלֶה.

נוסח הרמב"ם

ספק מים שאובין שטיהרו חכמים ספק נפלו ספק לא נפלו אפילו נפלו ספק יש בהם ארבעים סאה ספק שאין בהן שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו נפל לאחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נפל ספקו טהור מפני שיש לו במה יתלה היו שניהם פחותים מארבעים סאה ונפל לאחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נפל ספקו טמא מפני שאין לו במה יתלה.

פירוש הרמב"ם

כבר קדם בד' מטהרות שמכלל הספקות שטהרו חכמים ספק מים שאובין ועוד יתבאר לך בזאת המסכת שמקוה שיש בו מ' סאה לא יפסלוהו מים שאובין אם נפלו בו ואפי' נפלו בו אלף סאה מים שאובין ואמנם יפסלו מים שאובין למקוה שאין בו מ' סאה ואחר השלים המ' סאה במים שאובין ושמור זה העיקר. ואמרו שיש לו במה יתלה כי אנחנו נאמר אולי אלו המים שאובין למקוה שיש לו מ' סאה נפלו אשר לא יפסלוהו כמו שהקדמנו:

פירוש רבינו שמשון

ספק מים שאובין שטיהרו חכמים. כלומר במקום אחד כדתנן במסכת טהרות פרק ד' (מ"ז) אלו ספיקות שטהרו חכמים ספק מים שאובין:

ספק יש בהן מ' סאה. כלומר ספק היה במקוה ארבעים סאה כשרין קודם שנפלו השאובין דשוב אין השאובין פוסלין אותו:

שיש לו במה יתלה כלומר שיש לו מקום לתלות נפילתם (שגרמו) שלא גרמו בו פסול:

שאין לו במה יתלה. דממה נפשך בהי מינייהו דנפול פסלוהו ולכך שניהם פסולין והאי דמטהרינן הכא ספק מים שאובין במקום שיש לו במה יתלה היינו משום דשאיבה דרבנן כדאיתא במרובה (דף סז.) ובפרק המוכר את הבית (דף סו:) ואפי' כולו שאוב דרבנן כדמשמע בתוספתא דקתני מקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא כשר מפני שזה ספק מים שאובין וחזקת המקוואות כשירות כלומר שספק מים שאובין חזקת כשרות למקוה ומדקתני ריקן ולא קתני שהניחו חסר ומצאו שלם שמע מינה דריקם נמי דלא הוה ביה כלום מעיקרו מטהרינן מספק ועוד אמרינן בפרק קמא דפסחים (דף יז:) גבי משקה בי מטבחיא בקרקע טהורין דחזו להטביל מחטין וצינורות והתם כולו שאוב הוא ש"מ מדאורייתא מחזא חזו והא דתניא בתורת כהנים בפרשת ויהי ביום השמיני יכול מילא בכתיפו ועשה מקוה בתחלה יהא טהור תלמוד לומר אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אסמכתא בעלמא היא כדאשכחן מעשר פירות וירק דרבנן ודימוע דרבנן ואין עולין באילן דרבנן וכולהו דריש מקרא בתורת כהנים ובספרי וא"ת ואי כולו שאובין דאורייתא כשר אמאי פסלו חכמים שאיבה כלל וי"ל דגזור אטו בכלי ובכלי עצמו לא שרי לטבול דבעינן מקוה דומיא דמעיין שהוא בקרקע ומיהו אי אפשר לומר בשום ענין דכולו שאוב דרבנן מהא דתנן במס' פרה (פ"ו מ"ד) ומייתי לה בפרק שני דזבחים (דף כה:) נתן ידו או רגלו כדי שיעברו מים לחבית פסולין עלי קנים ועלי אגוזין כשרין זה הכלל דבר המקבל טומאה פסולין דבר שאין מקבל טומאה כשרין ואמרינן בפרק שני דזבחים (שם) מנא ה"מ אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בר אבא אמר קרא אך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה תהא והאי קרא גבי מקוה כתיב ומייתי מיניה ראיה למים חיים אל כלי דגבי פרה משום דמשמע קרא שכל הויות יהו על ידי טהרה ולא על ידי דבר המקבל טומאה שמע מינה דשאיבה דאורייתא לכל הפחות כולו שאוב ואפשר דשאיבה שעל ידי כלי גללין כלי אבנים כלי אדמה דפסלי מקוה כדאיתא בפרק קמא דשבת (דף טז:) אפילו כולו שאוב דרבנן דהוייתן על ידי טהרה והא דפריך בפרק המוכר את הבית (דף סו:) מכלל דשאיבה דאורייתא בתמיה דמשמע דליכא שום שאיבה דאורייתא מדלא מוקי לה בכולו שאוב דאורייתא משום דסתמא קתני צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה דמשמע כדקיימא לן אפי' בשלשה לוגין בסוף וההיא דפסחים (דף יז:) דבקרקע טהורין דחזו להטביל משום דאי אפשר בלא המשכה דכי נפלו מיא ארצפה מימשכי אילך ואילך והוה ליה כשאובה שהמשיכוה כולה דטהורה וההיא דמקוה שהניחו ריקן לא דמיא כלל דהתם טעמא כדקתני שחזקת המקוואות כשרות דהכי פירושה דסתם מקוה עשוי לטבול בו ומספיקא תלינן להכשיר דחזקת העושה מקוואות עושהו בכשרות ותדע דקתני סיפא צנור המקלח למקוה והמכתשת נתונה בצדו ספק מן הצינור למקוה ספק מן המכתשת למקוה פסול מפני שהפסול מוכיח ואם יש בו רוב מקוה כשר מפני שזה ספק מים שאובין למקוה כלומר שהפסול מוכיח שיש לתלות בזה כמו בזה וחזקת המקוואות כשרות לא שייך הכא אבל כי איכא רוב מקוה כשר מספק שמע מינה דלא טהרו חכמים ספק מים שאובין למקוה אלא דוקא היכא דאיכא רוב מקוה כשר דמשם ואילך שאיבה דרבנן דמדאורייתא ברובא בטל ועוד בברייתא שהבאתי לעיל דקתני שני מקוואות של ארבעים ארבעים סאה אחד שאוב ואחד כשר וטבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות תלויות אי כולו שאוב דרבנן הוה לנו לטהר מספק כי היכי דשרינן ספק מים שאובין למקוה אלא שמע מינה כולה שאוב דאורייתא ובירושלמי דריש פרק בתרא דמסכת ע"ז משמע דמודו כותאי בשאיבה דפסולה מכלל דהויא דאורייתא ויש לדחותה ולקמן אפרשנה בפ' שמיני:

תניא בתוספתא [פ"ב] שני מקוואות שאין בהם מ' סאה ונפלו ג' לוגין לתוך אחד מהן וידוע לאיזה מהן נפלו ואחר כך נפלו שניים ואין ידוע לאיזה מהן נפלו הריני יכול לתלות ולומר למקום שנפלו ראשונים נפלו שניים נפלו שלשת לוגין לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלו ואחר כך נפלו שניים ואין ידוע לאיזה מהן נפלו אין יכול לתלות ולומר למקום שנפלו ראשונים נפלו שניים אחד יש בו מ' סאה ואחד אין בו הריני אומר לתוך של מ' נפלו אחד שאוב ואחד שאינו שאוב הריני אומר לתוך של שאוב נפלו ב' מקוואות שאין בהם מ' סאה ונפלו ג' לוגין לתוך אחד מהן ואין ידוע לתוך אי זה מהן נפלו ואח"כ ירדו גשמים ונתמלאו ר' יוסי אומר אומרים לו שלא יטבול בא' מהן ואם טבל באחד מהן ועשה טהרות טהורות מפני שזה ספק מים שאובין למקוה למה זה דומה למי שנטמאת אחת מידיו ואינו ידוע אי זו היא אומר לו שלא יעשה טהרות באחת מידיו ואם עשה טהרות טהורות מפני שזה ספק ידים: פי' ואחר כך נפלו שניים שלשת לוגין אחרים. למקום שנפלו ראשונים נפלו שניים ואידך כשר להקוות עליו: אין יכול לתלות. ושניהם פסולין: ואחר כך ירדו גשמים ונתמלאו. נמצא שיש כאן שני מקוואות אחד כשר ואחד פסול והיינו מתני' דלעיל דרבנן מטהרין ורבי יוסי מטמא וצריך לטבול שנייה ומודה דאם עשה טהרות טהורות כדקאמרינן נמי לעיל דלטמא נמי טהור:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ספק מים שאובים שטיהרו חכמים - במסכת טהרות פרק הזורק טומאה, תמן תנינן, אלו ספיקות שטיהרו חכמים ספק מים שאובין למקוה:

ספק נפלו - שלשה לוגין מים שאובים במקוה חסר:

ספק יש בהן ארבעים סאה - כלומר ספק היה במקוה ארבעים סאה כשרים קודם שנפלו השאובין, דשוב אין השאובין פוסלין אותו:

שיש לו במה יתלה - שיש לו מקום לתלות נפילתן שלא גרמו לו פסול:

שאין לו במה יתלה - דמה נפשך בהי מינייהו דנפל פסלוהו, הלכך שניהם פסולין. והאי דמטהרינן הכא ספק מים שאובין במקום שיש לו במה לתלות, היינו משום דשאובין דרבנן ד. והא דתניא בתורת כהנים אך מעין ובור מקוה מים, מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים, אסמכתא בעלמא היא:

פירוש תוספות יום טוב

אפילו נפלו. שראינו שנפלו בו כו' ל' הר"ב שם בפי' מ"ז:

ספק יש בהם מ' סאה. כתב הר"ב דשוב אין השאובים פוסלים אותו. עיין מ"ש במ"ו [ד"ה פסול]:

שיש לו במה יתלה. כ' הר"ב דשאובין דרבנן והא דתניא בת"כ אך מעין כו'. אסמכתא בעלמא היא. כלומר דמדאורייתא אפילו כולו שאוב כשר. ואם תאמר ואי כולו שאוב דאוריי' כשר. אמאי פסלו חכמים שאיבה כלל. [אי אמרת בשלמא דכולו שאוב מדאוריי'. גזרו רבנן ג' לוגין שאובין דפסלו אטו כולו שאוב. הרא"ש] וי"ל דגזור אטו בכלי. ובכלי עצמו לא שרי לטבול. דבעינן מקוה דומיא דמעין שהוא בקרקע. והא דדייקינן [בזבחים דף כה] מדכתיב מקוה מים יהיה טהור. הוייתן ע"י טהרה תהא. כמ"ש הר"ב לקמן במ"ה פ"ה ומ"ד פ"ו דפרה. משכחת לה ע"י כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה. דפסלי מקוה [מדרבנן] [כדתנן לקמן רפ"ד] כ"כ הר"ש. ובהכי אזלא לה תמיהת הרא"ש שמנעוריו ע"ז הפסק כמ"ש בתשובותיו כלל ל"א סי' ז'. ודעת הרמב"ם ג"כ דמדאורייתא אפי' כולו שאוב כשר. וכמ"ש בחבורו ר"פ ד' מה"מ. ועיין מ"ש לקמן מ"ה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ג) (על המשנה) נפלו. פירוש, שראינו שנפלו:

(ד) (על הברטנורא) דמדאורייתא אפילו כולו שאוב כשר, ורבנן גזור אטו בכלי שאסור לטבול, דבעינן מקוה דומיא דמעין שהוא בקרקע. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ואפילו נפלו:    לא מיבעיא ספק אם נפלו שם כלל אלא אפי' אם נפלו בודאי. וכתוב בכל בו סי' פ"ו והר"ף ז"ל כתב ואפי' נפלו ספק אם יש בו מ' סאה עכשיו בשעת נפילה שלשה לוגין מים שאובין ולעולם נמדד מתחלתו והיה בו מ' סאה ע"כ:

בסוף פי' ר"ע ז"ל אף מקוה בידי שמים. אמר המלקט כלומר פרט למים שאובין. ועיין בפי' הר"ש ז"ל שהאריך בויכוח אי שאובה כולה דאורייתא או דרבנן דמן התוספתא וגם מפ"ק דפסחים משמע דאפי' כולו שאוב דרבנן ע"ש. וגם בהר"ן ז"ל שעל הלכות נדה להרי"ף ז"ל דבפ' שני דשבועות דף ש"ו ודעת רבינו שמשון ז"ל דאם נשאב בדבר המקבל טומאה כגון ההיא דבפ' ששי דמסכת פרה נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לחבית פסולים עלי קנים ועלי אגוזים כשרים זה הכלל דבר המקבל טומאה פסולים ודבר שאינו מקבל טומאה כשרים וילפי' לה ממקוה מים יהיה טהור דמשמע כל מה שאתה מהווה בין למקוה בין לקדוש ע"י טהרה תהא ולא ע"י דבר המקבל טומאה אלמא דלכל הפחות כולו שאוב בדבר המקבל טומאה דאורייתא אבל שאובה ע"י כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה דפסילה כדמוכח בפ"ק דשבת משמע שאפילו כולו שאוב אינו מדאורייתא אלא מדרבנן דהא הווייתם ע"י טהרה הוו דאין מקבלין טומאה ועוד הביא ראיה מן התוספתא וכו' ע"ש ולדעתו ז"ל הא דתנן דטהרו חכמים ספק מים שאובים היינו מרובו ואילך דכיון דתנן בין הכא בין התם בפ"ד דטהרות למקוה משמע שכבר יש בו מים ודעת הראב"ד ז"ל דשאובה ע"י כלים מאליהן כגון צנור שחקקו ולבסוף קבעו דבפ' המוכר את הבית שאין בהן תפיסת ידי אדם אלא מאליהן באו ולא נשאבו אינה אלא מדרבנן אבל מילא בכתף פסול מדאורייתא. אבל דעת רוב הפוסקים ז"ל אפי' שאובה כולה אינה אלא מדרבנן וראייתם מדתנן דטהרו חכמים ספק מים שאובים ואי הוי מדאורייתא ספיקו לחומרא ועוד הביאו ראיה מדתנן בתוספתא דמקואות פ' שני מקוה שהניחו ריקם ובא ומצאו מלא כשר מפני שזה ספק מים שאובים למקוה ומדקתני ריקן ומצאו מלא ולא קתני חסר ומצאו שלם משמע דריקן היה לגמרי מתחלה ואפ"ה ספיקו טהור אלמא אפי' כולו שאוב הוא מדרבנן דאי מדאורייתא הו"ל ספיקו דאורייתא ולחומרא ועוד הביאו ראיה ממשקה בית המטבחיים דבפ"ק דפסחים די"ז כמו שכתבתי בפ' בתרא דעדויות סי' ד' וכי תימא ואי ליכא פיסול שאובים מדאורייתא למה גזרו בה חכמים וי"ל דגזרו אטו טובל בכלי שהוא פסול מדאורייתא דטבילה בקרקע בעינן דומיא דמעין ובור וזו היא דעת הרמב"ם ז"ל ברפ"ד דה"מ ודעת רבותיו הרב הלוי אבן מאגאש ז"ל והרי"ף ז"ל וכן דעת הגאונים ובסמוך אכתוב דעת ר"ת ז"ל. אכן הרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל ל"א סימן ז' הקשה וא"ת אי כולו שאוב מדאורייתא כשר אמאי פסלו חכמים שאובה כלל אי אמרת בשלמא דכולו שאוב מדאורייתא גזרו רבנן ג' לוגין שאובין דפסלי אטו כולו שאוב ע"כ וכבר תירץ ה"ר שמשון ז"ל כדכתיבנא:


פירושים נוספים