רמב"ם על מקוואות ב
<< · רמב"ם · על מקוואות · ב · >>
ראו גם נוסח המשנה מקואות ב רמבם
מקואות פרק ב
[עריכה]זה מבואר כי העיקר אצלינו העמד טמא על חזקתו ומעת שיתאמת לנו טומאה לא יתאמת לו טהרה עד שיתאמת לנו גם כן:
כבר התבאר (טהרות פ"ד) שספק טומאה ברשות הרבים טהור, ולזה יצטרך שיבאר בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים לפי שזה ספק טהרה לא ספק טומאה, ולזה אמר העמד טמא על חזקתו, [אלא] שאם היה זה הטמא טומאה קלה דרבנן ונפל הספק בטהרה אם טהר טהרה שלימה אם לא, הנה הוא טהור, כפי מה שקדם בשביעי מטהרות שספק דברי סופרים מכלל הספקות שטהרו חכמים.
ורבי יוסי אומר, שאפילו טומאה דרבנן העמד טמא על חזקתו, ואמנם ספק דברי סופרים שטהרו חכמים הוא שיפול הספק בהטמאו או בטמאו זולתו ואז יהיה ספקו טהור, כמו אם יסופק אם אכל אוכלין טמאין אם לא ספקו טהור, או יסופק גם כן אם זה האוכל אוכלין טמאין אם נגע בכיכר של תרומה אם לא נגע כי הכיכר טהור, והראהו עניין אמרו אבל ספקו ליטמא ולטמא, טהור:
כבר קדם ברביעי מטהרות, שמכלל הספקות שטהרו חכמים ספק מים שאובין. ועוד יתבאר לך בזאת המסכתא, שמקווה שיש בו ארבעים סאה לא יפסלוהו מים שאובין אם נפלו בו, ואפילו נפלו בו אלף סאה מים שאובין, ואמנם יפסלו מים שאובין למקווה שאין בו ארבעים סאה ואחר השלים הארבעים סאה במים שאובין, ושמור זה העיקר.
ואמרו שיש לו במה יתלה - כי אנחנו נאמר אולי אלו המים שאובין למקווה שיש לו ארבעים סאה נפלו, אשר לא יפסלוהו כמו שהקדמנו:
כוונת אמרו בתחילה, שישאב רביעית מים וישימהו במקום, ואחר כך ירד מטר או יגרו מים לזה המקום עד שישוב מקווה.
וכבר בארנו שיעור לוג פעמים רבות, וידוע שהלוג ארבע רביעיות.
והלכה כחכמים:
כבר ידעת העיקר, והוא שארבעים סאה מים כשרים לא יפסלם מים שהם שאובין. אמנם אם נתערבו השלושה גומות ובללם מים כשרים פחות מארבעים סאה שב הכל פסול, שהתערב שלושה לוגין שאובין עם פחות מארבעים סאה כשרים.
רבי שמעון מכשיר, לפי שמחשב המים אשר בגומא כאילו נתבטל מן המקווה, וכאילו הוא מקווה כשר למקווה פסול.
ואין הלכה כרבי שמעון:
מסנק ומסלק, שווים הם בכוונה.
ואמר שמי שגרף הטיט מקרקעית המקווה ושמהו לצדדים, ואחר נטפח מזה הטיט שלושה לוגין מים ושבו אל המקווה, לא פסלוהו לפי שאינם מים שאובים, כאשר לא הסיר הטיט ולא הנידו מן המקווה.
ואם סילק הטיט והבדילו מן המקווה והוציאו על פני המקווה, והוא אמרו היה תולש, הנה המים אשר יטפחו ממנו מים שאובין, וכל עוד שיגר מהם שלושה לוגין לתוך המקווה פסלוהו, כי הוא מעת שהגביה הטיט בידו והוציאו מן המקווה שבו המים אשר בו שאובין.
ואין הלכה כרבי שמעון:
אמר השם "אך מעיין ובור מקווה מים יהיה טהור"(ויקרא יא, לו), והנה הוציא מזה הפסוק שורש, ואף על פי שהיה זה השורש מקובל אך אני אסמכנו אליו ואבארהו. וזה:
- שהמעיין אינו מפעל האדם, ואמנם הוא מפעל הטבע.
- ובור הוא הסהר והוא מפעל האדם, רוצה לומר קיבוץ המים בו.
- ואחר אמר "מקווה מים יהיה טהור", והוא קיבוץ המים.
- ונאמר, שאם שאב אדם מים בכלי וכנסם במקום עד ששמם מקווה הנה זה המקווה פסול, לקריאת הספר מקווה למעיין אשר אינו מפעל אדם.
- והנה לנו לומר גם כן, שאם שותף אדם בעשיית מקווה באיזה שיתוף שיהיה, כמו אלו הקנקנים אשר סיפרנו, הנה הוא פסול כאשר לא ידמו למעיין, לולי מה שמצאנו הפסוק שקרא מקווה גם כן לבור אשר הוא מפעל אדם, ושב המקווה שיהיה מותר בו שיתוף אדם מצד ואסור עליו מצד, כמו שיובדל בזאת המסכתא.
וזה לשון הספרי בעיקר, "יכול ימלא בכתפו ויעשה מקווה בתחילה ויהיה טהור, תלמוד לומר מעיין, מה מעיין בידי שמים אף מקווה בידי שמים, או מה מעיין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקווה שאין בו תפיסת ידי אדם, יצא המניח כלים בראש הגג לנגבן ונתמלאו, תלמוד לומר בור". ומן העיקר הסמוך לזה הפסוק שאמרו "אך מעיין" התנה, שיהיה אך לעולם תנאי, והוא אמרם "אך חילק", ואמרו "אך התנה בו משפטים, והם מעיין מטהר בכל שהוא ומטהר בזוחלין, ואין המקווה מטהר בכל שהוא ואין מטהר בזוחלין", כמו שבארנו בעיקרים הקודמים.
ואמר שאם העלה קנקנין לגג לנגבן, ואחר ירד המטר עליהן ונתמלאו, ושיברם ונגרו אלו המים ונתקבצו בבור, הנה הוא מקווה כשר ואפילו לא יהיה שם בזה הבור דבר מן המים, ואפילו לא יהיה לעת הגשמים כפי סברת רבי יהושע.
ואמר יכפה שיהפכם על פיהם, אבל לא יערה, שלא יסלק הכדים וישפכם על הארץ.
והלכה כרבי יהושע:
סייד - הפועל מן הסיד.
אומר רבי (שמעון) [אליעזר] שלא ישבר העציץ, לפי שהמים אשר הגיעו בתוך העציץ אצלנו שאובין, ואם היה בהן שלושה לוגין ושברו יפסלו כמו שיפסלו המים שאובין.
והלכה כרבי (שמעון) [יהושע]:
אם היה הבור מלא מים וסידר בו קנקנין לשתות המים ואחר נתמלאו, ונתנגב כל מה שבבור ולא ישאר בו מים זולת מה שנשאר בקנקנים, ישברו אלו הקנקנים ויזרקו המים ויתקבצו במקומם וישוב מקווה:
שהקנה יורד מאליו - שיהיה דקיק העצם, שאם הושם עליו קנה, ישקע בו מבלי שישקעהו ביד.
ורבי יהודה אומר, שהוא אפילו יותר עב העצם מזה, עד שאם נתקע בו קנה המידה אשר ימודו בו אנשי המידות, יטה ולא יוכל לעמוד.
ואבא אלעזר בן דולעאי היה אומר, ואפילו היה יותר עב מזה, כל עוד שהיה בגדר שאם הניח עליו בדיל הבנאים ישקע, הנה הוא ימדד בהם המקווה.
ורבי אליעזר אומר, אפילו היה יותר עב העצם מזה, כל עוד שיהיה בגדר שישפך בפי הכלי צר הפה אשר היה אצלם, ויקראוהו חבית, אשר בו ימודו.
ורבי שמעון אומר, אפילו היה יותר עב העצם מזה, כל עוד שישפך בשפופרת אשר בפי הנוד, ושיעורה היקף קשרי אצבעות, ימדד עם המקווה.
ורבי אלעזר ברבי צדוק אומר, כל עוד שימדד בלוג, וכבר ביארתי מידתו באחרית פאה.
והלכה כרבי יהושע, והלכה כרבי יהודה:
משנה מקוואות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב