משנה מקוואות א ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקוואות · פרק א · משנה ח | >>
למעלה מהן, מים מוכין, שהן מטהרין בזוחלין.
למעלה מהן, מים חיים, שבהן טבילה לזבים, והזייה למצורעים, וכשרים לקדש מהן מי חטאת.
לְמַעְלָה מֵהֶן, מַיִם מֻכִּין, שֶׁהֵן מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין. לְמַעְלָה מֵהֶן, מַיִם חַיִּים, שֶׁבָּהֶן טְבִילָה לַזָּבִים, וְהַזָּיָה לַמְצֹרָעִים, וּכְשֵׁרִים לְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת.
למעלה מהן - מים מוכין,
- שהן מטהרין בזוחלין.
- למעלה מהן - מים חיים,
- שבהן טבילה - לזבים,
- והזיה - למצורעין,
- וכשרין לקדש מהן מי חטאת.
מעלה חמישית, היא שיהיו מים נובעים אך שהם מוכים, רוצה לומר מלוחים או מרים או חמים או זולת זה מן הטעמים הרעים הנמצאים בקצת המימות כמו שיתבאר בשמיני מפרה. ואלה המים נוספים על הקודמין, שהוא מטהר בזוחלין מצד שהוא מעיין ולא יערבהו דבר.
ומילת זוחלין - עברית, "עם חמת זוחלי עפר"(דברים לב, כד), רוצה לומר הנחשים הנגרים בארץ.
ומעלה ששית, הוא שיהיה מים נובעים עריבים, והם אותם אשר יקראו מים חיים. ולא יאות טבילה לזב לבד אלא בהם, רוצה לומר איש זב אם השלים ימי טהרתו. וכן טהרת מצורע, רוצה לומר המים אשר ישחטו עליו צפרים, וקידוש מי חטאת. לא היה דבר מזה אלא מאלה המים, כי לאלה השלושה דברים אמר האל בהם "מים חיים"(ויקרא טו, יג):
מים מוכין. במס' פרה פ"ח (מ"ט) תנן אלו הן המוכין המלוחין והפושרין:
זבין ומצורעין ומי חטאת כולהו כתיב בהו מים חיים:
מים מוכין - מים נובעים שהן מלוחים או חמים:
שהן מטהרים בזוחליז - ואילו מעין שמימיו מועטים דלעיל אינו מטהר בזוחלין אלא באשבורן:
מים חיים - נובעים שאינן מוכין:
שהן טבילה לזבים - דכתיב (ויקרא טו) ורחץ את בשרו במים חיים:
והזייה למצורעים - דכתיב בהו (שם יד) אל כלי חרש על מים חיים:
וכשרים לקדש בהן מי חטאת - דכתיב בהו (במדבר יט) מים חיים אל כלי:
מוכין. פירשתיו במ"ט פ"ח דפרה. [ושם נשנה במשנה המלוחים והפושרים והר"ב שכתב חמין במקום פושרין. כ"כ הרמב"ם בפי' אבל בה' פרה פ"ו העתיק הפושרים ובפ"ט מהלכות מקואות [הל' ה'] העתיק מרים במקום חמים ובפירושו דהכא כתב מוכים ר"ל מלוחים או מרים או חמים או זולת זה מן הטעמים הרעים הנמצאים בקצת המימות כמו [שנתבאר] בשמיני מפרה עכ"ל ושם בפרה לא כתב רק מלוחין או חמין] [ויהיו מוכין בדגש הכ"ף]:
בזוחלין. מלת זוחלין עבריית א) מחמת זוחלי עפר (דברים לב כד) ר"ל הנחשים [הנגרים] בארץ. הרמב"ם:
שהן טבילה לזבים: זבין דוקא אבל זבות אינם טעונות מים:
שהן טבילה: נ"א שבהם טבילה לזבים וכו':
יכין
למעלה מהן מים מוכין: ר"ל מי מעין אף שאינן מ' סאה. אבל הוכה טעמן. שהן מרים. או מלוחים או חמין או אפילו פושרין:
שהן מטהרין בזוחלין: ר"ל גם בזוחלין וכ"ש באשבורן. דדינן כשאר מעין. רק מדמשונים בטעמן. אינן נקראים מים חיים:
למעלה מהן מים חיים: מי מעין זכים ויפים ושוטפין בזרם [עי' פ"ח דפרה מ"י]:
שבהן טבילה לזבים: לזב זכר שהצריכה לו תורה טבילה במים חיים דוקא:
והזייה למצורעים: שהצריכה תורה שישחוט הצפור האחד מב' צפרים שיביא. אל מים חיים שבכלי חרש ובתוכו יטביל אח"כ הצפור החי עם האזוב ושני תולעת ועץ ארז ויזה עמהן על המתטהר ז' פעמים:
וכשרים לקדש מהן מי חטאת: כשישאבום משם בכלי. רשאי לקדש המים שבכלי באפר פרה. להזות מהן על הנטמא במת ביום ג' וז':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת