תהלים נב ד

"הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ, כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ עֹשֵׂה רְמִיָּה"

בפסוק זה ישנם שני דימויים מיוחדים:

הוות תחשוב לשונך -

הלשון שלך חושבת מעצמה - אתה לא מצליח לשלוט בה; והמחשבות שלה רעות ומסוכנות - היא חושבת  הוות ( = צרות ואסונות ); ההוות - האסונות הגדולים - מתחילים כאשר הלשון חושבת מעצמה ואינה מצייתת לאדם שבך.

כתער מלוטש עושה רמיה -

הלשון שלך מתנהגת כמו תער (=סכין גילוח) מלוטש וחד במיוחד, המרמה את בעליו: אתה משתמש בתער כדי לחתוך את השער המיותר והמפריע, אבל התער מרמה וחותך את הבשר עם השיער (רש"י; וזו, כנראה, צורה עתיקה של מטבע הלשון בן זמננו "לשפוך את התינוק עם המים") .

והנמשל: הדברים שלך נועדו, לכאורה, להביא תועלת, לשמור על שלטון החוק ולהילחם במורדים; אך למעשה, מכיוון שלא דייקת בדבריך, היתה לשונך כמו סכין החותך את הבשר עם השער - גרמת למותם של הרבה אנשים חפים מפשע שלא היה להם כל חלק במרד (ראו אי דיוק קטלני ).

והמסר: גם כשצריך להגיד דברים רעים, יש להיזהר ולדייק בכל מילה, על-מנת שלא לפגוע בחפים מפשע, לא "לחתוך את הבשר עם השער", לא "לשפוך את התינוק עם המים".