מ"ג תהלים נב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים נב · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הוות תחשב לשונך כתער מלטש עשה רמיה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ עֹשֵׂה רְמִיָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַ֭וּוֹת תַּחְשֹׁ֣ב לְשׁוֹנֶ֑ךָ
  כְּתַ֥עַר מְ֝לֻטָּ֗שׁ עֹשֵׂ֥ה רְמִיָּֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מלוטש" - מחודד

"עושה רמיה" - חותך הבשר עם השער

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הוות תחשב לשונך", הלשון שלך חשבה מחשבות לעשות הוות ושבר, עד שהיא "כתער מלוטש" שהיא "עושה רמיה", שתחת שיחשוב להסיר בו השער והנוול חותך בו את הראש, כן תחת שרצית להסיר מכשלה מבית שאול שפכת דם נקים:

ביאור המילות

"מלטש". מחודד:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"תחשוב לשונך" - לפי שהלשון תגלה מחשבת הלב אמר תחשוב לשונך

"עושה רמיה" - שחותך הבשר עם השיער וכן אתה משנאתך לי האבדת לכהני נוב

מצודת ציון

"הוות" - דברי שבר

"כתער" - סכין שמגלחין בה

"מלוטש" - מחודד

<< · מ"ג תהלים · נב · ד · >>