(תהלים לח ד): "אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ, אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי"

1. מתום הוא מקום תָּם, שָׁלֵם, לא פגוע ( מצודות ) . המשורר חלה במחלה שפגעה בכל בשרו (צרעת?), או הוכה מכות קשות עד שכל בשרו נחבל, כמו ב (ישעיהו א ו): "מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן".

2. מתום מציין גם אנושיות, כמו ב (שופטים כ מח): "וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב, מֵעִיר מְתֹם עַד בְּהֵמָה"( מלבי"ם ) . המשורר מתלונן שגופו כבר איבד צורה אנושית.

1. עצמיי הן העצמוֹת שלי. והצלעות מקבילות: מתום כנגד שלום (מלשון שלֵמוּת הגוף), ו בשרי כנגד עצמיי.  המחלה פגעה לא רק בבשר אלא הגיעה עד העצמות, וכל זה "מפני חטאתי - מהיסורים הבאים מפני חטאתי" ( מצודות ) .

2. עצמיי זו גם העצמיוּת שלי. זעם ה' פגע בבשר, אבל מעבר לזה, החטא גם ערער את שלוות הנפש שלי: "שעצמי הפנימיות מלא יגון ויאוש מפני החטא" ( מלבי"ם ) .

כיוון שהפרק הוא "מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר" תהלים לח א , אנחנו יודעים באיזה חטא מדובר - חטא הניאוף. החטא הזה, במיוחד, מעורר באדם מחשבות ורגשות ויצרים המערערים לחלוטין את שלוות נפשו. החטא הזה פוגע בברית בין איש לאשתו, שנאמר עליה, (בראשית ב כג): "וַיֹּאמֶר הָאָדָם: זֹּאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת".