וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בנאמנותך להגן עלי בָטַחְתִּי, יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ, אָשִׁירָה לַיהוָה, כִּי גָמַל עָלָי עשה עימי טובה (דוד מתפלל שיוכל להודות לה' בלשון זאת, לשון עבר, לאחר שיציל אותו).
עם טעמים:
וַאֲנִ֤י ׀ בְּחַסְדְּךָ֣ בָטַ֮חְתִּי֮ יָ֤גֵ֥ל לִבִּ֗י בִּישׁוּעָ֫תֶ֥ךָ אָשִׁ֥ירָה לַֽיהֹוָ֑ה כִּ֖י גָמַ֣ל עָלָֽי׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"ואני בחסדך בטחתי יגל לבי", גדר "הגיל" ששמח על דבר טוב שלא קוה עליו מעולם ובשורה טובה פתאומית, עפ"ז יאמר שהגם "שאני בטחתי בחסדך" עד שהתשועה אינה דבר חדש אצלי כי בטחתי ע"ז, מ"מ "יגל לבי בישועתך" כשמח על דבר שלא קוה עליו, כי אני בטחתי רק בחסדך, שתעשה לי מצד החסד לא מצד הגמול כי איני ראוי לזה, ועתה "אשירה לה' כי גמל עלי" מצד הגמול, בטובו חשב לי כאלו אני ראוי לזה מצד מעשי וזה שמחה חדשה, שלא קויתי עליה:
