"עד אנה", העון יסבב לפעמים שכחה, ולפעמים יסבב הסתרת פנים, השכחה הוא עת הגדיל בחטא כ"כ עד שיסלק ה' השגחתו ממנו מכל וכל ואז לא ייטיב לו ולא ירע, אך הוא מסור אל המקרה בכל עניניו, והסתרת פנים הוא בעת ישגיח ה' עליו להענישו על עונו שאז אינו שכוח אצל ההשגחה העליונה, רק שהעונש ההשגחיי הזה נעלם ונסתר באמצעים טבעיים, שיענישהו ע"י אויבים ומעיקים וכדומה, עד שנדמה לו שהרעות באו עליו במקרה או בטבע, שאז ידמה ה' כמסתר פנים ממנו, שהמסתיר פנים הוא רואה את הדבר ואינו נראה ממנו, וכן ה' משגיח אז על האדם רק שאין האדם מכיר שהוא עונש השגחיי, על הראשון התפלל "עד אנה ה' תשכחני נצח", ועל השני התפלל "עד אנה תסתיר את פניך ממני":
"עד אנה", נגד מ"ש עד אנה ה' תשכחני נצח, מבקש "עד אנה אשית עצות בנפשי", כי האיש הבלתי מושגח מה' ונעזב אל המקרה, הגם שעניניו מצליחים ע"פ הטבע, נפשו הרוחניית מרגשת כי סר צילה מעליה והיא דואגת ע"ז ומלאה יגון, ועז"א "עד אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי", כי לבבו מלא יגון הגם שהוא "יומם", ר"ל ששעתו מצלחת לו שזה מכונה ביום, בכל זאת לבבו מלא יגון ונפשו תשית עצות לה כי מרגשת שהיא נעזבת מה', ונגד מ"ש עד אנה תסתיר את פניך ממני אמר "עד אנה ירום אויבי עלי", כי אז יקבל עונש ע"י אויבים ומעיקים:
"הביטה", נגד העת שהוא שכוח מה' מבקש "הביטה" עלי בעין השגחתך "וענני. האירה עיני", מציין שאז עיניו הרוחנים הולכים חשכים ונפשו ישינה בתרדמת המות הנפשי והשכלי, כי החיים האמתיים הם החיים הנפשיים השכליים אשר יחיה בהתהלכו לפני ה' (כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום) לא כן חיי ההרגש והתנועה שהם חיי הבהמה והם המות האמתי לנפש האלהית, וע"ז בקש "האירה עיני פן אישן המות", כי נפשי ישינה אז שובתת מרוחניותה עד שתכרת משרשה ותמות מות הנפש:
"פן", ונגד מ"ש עד אנה ירום אויבי עלי, אמר "פן יאמר אויבי יכלתיו", ויש הבדל בין "צר ואויב", שהצר הוא המציר בפועל, והאויב דורש רעה ואינו מציר בפועל, ואומר רבותא שע"י שהסתיר ה' פניו ממנו הוא ניתן ביד מעיקיו עד שהאויב הגם שאין דרכו ללחום אתו בפועל רק דורש רעתו בסתר, יאמר יכלתיו, כאלו במה שדרש רעתו די להפילו ולא היה צריך ללחום נגדו כלל, והצר שדרכו ללחום יראה שהתמוטט מעצמו ע"י השגחת ה':
ביאור המילות
"אויביו, צרי". הצר מציר בפועל והאויב דורש רעה ואינו מציר בפועל. ויתבאר לקמן (פ"ט כ"ג):
"ואני בחסדך בטחתי יגל לבי", גדר "הגיל" ששמח על דבר טוב שלא קוה עליו מעולם ובשורה טובה פתאומית, עפ"ז יאמר שהגם "שאני בטחתי בחסדך" עד שהתשועה אינה דבר חדש אצלי כי בטחתי ע"ז, מ"מ "יגל לבי בישועתך" כשמח על דבר שלא קוה עליו, כי אני בטחתי רק בחסדך, שתעשה לי מצד החסד לא מצד הגמול כי איני ראוי לזה, ועתה "אשירה לה' כי גמל עלי" מצד הגמול, בטובו חשב לי כאלו אני ראוי לזה מצד מעשי וזה שמחה חדשה, שלא קויתי עליה:
