[מג] על מנת לשכון בתוכם. פירוש, כי אין ההוצאה בשביל שישכון בתוכם, דההוצאה לעצמה היתה. אלא כשהוציאם, הוציא אותם 'על מנת לשכון בתוכם', כלומר שגם זה יעשה להם שישכון בתוכם, וזהו תוספות טובה שיעשה להם. והרמב"ן הקשה על רש"י שלא מצאנו שמוש הלמ"ד בענין 'על מנת'. ולפי דעתי לא כיון רש"י לומר שתהיה הלמ"ד משמש כמו 'על מנת', רק שלא תאמר כי עיקר ההוצאה היתה לשכון בתוכם, וזה אינו, ולפיכך פירש כי בודאי ההוצאה היתה לשכון, אבל לא היתה ההוצאה בשביל זה, רק ההוצאה היתה גם לשכון בתוכם, כלומר לא הוצאה בלבד, אלא אף לשכון בתוכם, וזהו 'על מנת לשכון בתוכם', ופשוט הוא זה:
"לשכני בתוכם" - על מנת לשכון בתוכם לשון רש"י ושמוש הלמ"ד בתנאי כזה איננו נמצא ויתכן שיאמר וידעו בשכני בתוכם כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים כי ידעו כבודי ויאמינו שאני הוצאתי אותם מארץ מצרים והוא כדרך ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (שמואל א יח יד) כי בוחר אתה לבן ישי (שם כ ל) על אשר מריתם את פי למי מריבה (במדבר כ כד) והדומים להם אבל רבי אברהם אמר כי לא הוצאתי אותם מארץ מצרים רק בעבור כי אשכון בתוכם וזהו תעבדון את האלהים על ההר הזה (לעיל ג יב) ויפה פירש ואם כן יש בענין סוד גדול כי כפי פשט הדבר השכינה בישראל צורך הדיוט ולא צורך גבוה אבל הוא כענין שאמר הכתוב ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מט ג) ואמר יהושע ומה תעשה לשמך הגדול (יהושע ז ט) ופסוקים רבים באו כן אוה למושב לו (תהלים קלב יג) פה אשב כי אויתיה (שם יד) וכתוב והארץ אזכור (ויקרא כו מב)
וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם. יאמר כי ההוצאה היתה על מנת לשכני בתוכם כי לולא כן לא הוציאם, וזה יורה כי השראת השכינה בישראל צורך גבוה הוא ג"כ לא צורך הדיוט, וזהו לפי דעתי מה שאמר הנביא הושע ע"ה (הושע יג) ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי, יאמר כי לא הוצאתיך מארץ מצרים אלא בשביל אנכי ה' אלהיך כדי שתקבל עליך אלהותי וכדי שלא תדע אלהים זולתי ולכך הזכיר מארץ מצרים באמצע.
וכן מצאתי במדרש תהלים בפסוק (תהלים קיד) בצאת ישראל ממצרים ר' יהושע בן לוי אמר בזכות המשכן נגאלו ישראל ממצרים שנאמר (שמות ב) וירא אלהים את בני ישראל וכתיב (שם לט) וירא משה את כל המלאכה.
ויש לך מקום אחר ללמוד הימנו אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי לשכני בתוכם ע"כ לשון המדרש. וזהו שכתוב (תהלים קלב) אוה למושב לו, וכתיב (שם) פה אשב כי אויתיה, ורבו המקראות המעידים על זה וכבר הזכרתי זה בפסוק וידבר.
"וידעו". ועי"כ ישיגו בידיעה ברורה שהוא אלהיהם שהוציא אותם מאמ"צ על תכלית שישכון בתוכם ושיהיו מרכבה לשכינת עוזו, וע"י ידיעה והשגה זו יהיה ה' אלהיהם ויתחזק הקשר והדבוק בינו ובין ישראל עם קרובו:
אני ה' אלהיהם. טעם שכפל לומר כן פעם ב': אולי שנתכוון לרבות: אפילו בזמן שאין שכינתו בתוכנו - הוא ה' אלהינו ולו אנחנו.
או ירצה על זה הדרך: בידיעתם ובהכרתם הדבר, כאומרו: "בתחלה וידעו" וגו', בזה יהיו ראוים לקרוא שמי עליהם, לומר: ה' אלהיהם; אבל זולת זה יפרקו עול ויהיו לאלהים אחרים בר מינן:
