קטגוריה:שמות ז ח

<< · מ"ג שמות · ז · ח · >>

כתיב:
ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר.

מנוקד:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר.

עם טעמים:
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וגו' עד ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה. ויש בפסוקים האלה שאלות:

השאלה הא' למה בא הדבור הזה מנס התנין למשה ולאהרן יחד לשניהם והנה כל שאר הנסים והמכות שגזר הש"י על המצרי' נאמרו למשה לבד ולמה אם כן בנס הזה בא הדבור לשניהם יחד:

השאלה הב' באמרו כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת כי למה זה ישאל אליה' זה פרעה והנה לא היה חפץ לשמוע דבריהם ולא לראו' את מופתיהם וכמ"ש להם לכו לסבלותיכם ואיך אמר אם כן שפרעה ישאל מאתם תנו לכם מופת כאלו היה חפץ בדבר:

השאלה הג' באמרו תנו לכם מופת כי הנה נס הנחש קראו הכתוב למעלה אות ולמה יקראהו כאן מופת. ורש"י אמר שהמופת הוא האות ואני אבאר שאין הדבר כן גם אמרו תנו לכם הוא דבור בלתי מיושר כי הם לא היו צריכים אל המופת והל"ל תנו לו מופת:

השאלה הד' באמרו ואמרת אל אהרן קח את מטך וגו' והיא כי הנה במראת הסנה צוה הש"י למשה הנס הזה ואמר לו שיעשהו במטה אשר בידו ולמה אם כן שנה הדבר בכאן וצוה לעשותו במטה אהרן ומה צורך שיצוה משה כן לאהרן ולא שיעשהו הוא במטהו והראב"ע כתב דאף על פי שהוא אומר מטך הוא מטה משה שנתנו לו והעד אומר אל אהרן קח את מטך ונטה ידך וכתיב וירם במטה ויך את המים רוצה לומר שאמרו במטה בפתחות הבי"ת מורה שהוא המטה הידוע של משה. ואינו נכון. כי למה יעות הכתוב האומר אמור אל אהרן קח את מטך ולהיות מטה אהרן ידוע של נס התנין והדם אמר בו בפתחות הבי"ת וירם במטה:

השאלה הה' באמרו יהי לתנין כי הנה למעלה במראת הסנה נאמר שיהיה לנחש ולא פירש יפה שכתב שיהיה הנחש תנין כי אין הנחש תנין ולא התנין נחש. והנה הרמב"ן כתב מפני זה שזה היה נס אחר זולת נס הנחש שזכר שם וכבר כתבתי שאין הכתוב סובל זה שאמר ראה כל המופתים וכו':

השאלה הו' למה זה לא היתה התראה לפרעה בנס הזה כמו שהיה בשאר הנסים שקודם עשייתם היה מתרה משה בפרעה ומודיע על ביאתם ואומר בזאת תדע או למען תדע:

השאלה הז' אם היה פעל הנסים ענין אלהי מיוחד אליו יתברך כמאמר המשורר כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך נאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו איך אם כן חרטומי מצרי' יכלו לעשו' כמעשה ה' כי נורא הוא בלטיהם וכשופיהם והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלו' האלה כלם:

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וכו' עד ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה. הנה משה רבינו אמר לפרעה בתחלת שליחותו כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויעבדוני ובזה כלל אליו שלשה הודעות. האחת שיהיה אלוה נמצא מחוייב המציאות מעצמו כי על זה מורה שם ה'. והשנית שהאלוה ההוא הוא משגיח בבני אדם עד שירצה בעבודתם. והשלישית שהאלוה המשגיח ההוא הוא אלהי ישראל בעל הכחות והיכולת הבב"ת שבעבור זה יעקב שנקרא ישראל ניצל מכל אויביו וישר אל מלאך ויוכל וכבר הורה גם כן ענין היכולת האלהי באמרו פן יפגענו בדבר או בחרב כלומר ואין מציל אותנו מידו. והנה פרעה כחש שלשתם. כי לענין מציאותו אמר לא ידעתי את ה' ולענין השגחתו ויכלתו אמר מי ה' אשר אשמע בקולו. ואמר וגם את ישראל לא אשלח. והיה זה לפי שלא היה עובר עיונם מהמורגש כי הם משערים בגרמי' השמימיים שהיו מנהיגים העולם השפל אבל לא היו מאמינים במציאות שכל נבדל והיתה אמונתם שהעולם קדמון ושהוא כמנהגו נוהג ושא"א שישתנה הטבע ממנהגו לא כלו ולא חלק ממנו ואפילו לקצר כנף הנמלה או להאריך בכנף החגב ממה שנוצר בטבע שאם היה אפשר החדוש הזה בחלק מחלקי העולם היה איפשרי בעולם בכללו שיתחד' ומזה היו בורחים תכלית הבריחה בראותם שסדר הגלגלי' לא ישתנה והכל תלוי במזל ושמיני ההווים והנפסדים קיימים נצחיים בהנהגת טבעם ואישיהם נעזבים למקרה ולכן כיחשו בה' המחוייב המציאות מעצמו וכ"ש שיהיה משגיח במה שבכאן. וכיחשו השכר והעונש ולא שיערו שישנה דבר מהמנהג הטבעי כי היה אצלם האלוה הוא הטבע הקדום. וכאשר בא משה רבינו ע"ה ואמר לפרעה שלשת הפנות סותרות לאמונתו נפל נולד ביניהם רוצה לומר בין פרעה ומשה הויכוח בשלשת הפנות האלה רוצה לומר במציאות השם הנכבד והשגחתו ויכלתו ונתחדש ביניה' הויכוח והמחלוקת בשלשת השרשי' ההם כמו שיתבאר. ולפי שהמוציא מחבירו עליו הראיה היה מוטל על משה לעשות ראיותיו על שלשתם. ועשה הקדוש ברוך הוא ראיותיו על כל זה בדברים הנסיים אשר יעשה מזולת המנהג הטבעי להודיע שיש למעלה מן הטבע אדון מנהיג את הטבע כרצונו ומחדשו ומשנה אותה כחפצו כי כמו שחדש וברא את העולם בכללו לא מדבר. ככה ישנה ויחדש חלקיו ככל אשר יחפוץ ועל זה היסוד באו המכות כלם. וכמו שיתבאר. האמנם פרעה ראה להקדי' לשלשת המחלוקת האלה מחלוקת רביעית והוא שמשה ואהרן להיותם הם המדברים בשם ה' ראשונה יאמתו שהם נביאים ושרוח השם דבר בם. ושאינם מכשפים חרטומי' אשפים ומשאר המלאכו'. ומפני שהיה זה בלב פרעה לנסותם בשרש הד' הזה ראשונה לכן אמר הש"י למשה ולאהרן להיות שניהם הולכים בשליחות הזה כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת וכו' רוצה לומר אני ידעתי את האיש ואת שיחו שירצה קודם אימות הפנות האלהיות שתאמתו אתם לפניו שאתם נביאים ועל זה אמר למשה ולאהרן להיות הספק הזה נוגע לשניהם כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת רוצה לומר כאשר ידבר לשניכם ויאמר תנו לכם מופת רוצה לומר איני צריך עתה מופת על מציאות השם ולא על השגחתו ולא על יכלתו אבל אתם תנו לכם רוצה לומר על ענין נבואתכם מופת כדי שנדע ונכיר שאתם נביאי האלוה אשר אמרתם והנה התבאר שבא הדבור הזה אל משה ואל אהרן לפי שהיה על ענין השליחות שניהם. אמנם דבורי המכות שהיו מיוחדים לפנות האלהיות בא עליהם הדבור למשה בלבד ולא לאהרן כי לא היה הדבר מגיע אליו בפרט. ולכן אמר כי ידבר אליכם פרעה כי הוא יספק זה והוא יאמר כנגדכם ככה תנו לכם מופת על ענינכ' מהיותכם נביאים ושלוחים לנסותם היש השם בקרבם אם אין. והותרו בזה שתי שאלות הראשונות. והנה מצאנו בכתוב שם אות ושם מופת ושם נס או מסה שהכל אחד וכמ"ש המסות הגדולות אשר ראו עיניך האותות והמופתים וכולי. ושם פלא כמו שאמר קץ הפלאות ויבא פעמים בסמיכות נו"ן כמו נפלאים מעשיך. ופעם בסמיכות מ"ם כמו מפלאות תמים דעים. וכבר חשבו אנשים שהם שמות נרדפים ואמרו כלם על הדבר אשר יעשה השם בזולת המנהג הטבעיי. ואין הדבר כן כי כבר יאמר שם האות על הסימן אי זה שיהיה בדרך טבע או בדרך הנחה ורצון ולכן נאמר במאורות והיו לאותות ולמועדי' ועל הקשת ועל המילה והיה לאות. ועל התפלין והיו לאות על ידך וכולי ועל סימני הדגלים איש על דגלו באותות עד שמפני זה נקראו אותיות המכתב אותות ונאמר אות אל"ף אות בי"ת. והנביא ישעיה (ישעיהו ח׳:י״ח) אמר הנה אנכי והילדים אשר נתן ה' לי לאותות ומופתים בישראל ולא היתה לידתם כנגד הטבע. ואמנם המופת מבואר גם כן שענינו הראיה החזקה שיבא אדם בדבר ומזה הצד נקראו בחכמות הראיות העיוניות החזקות מופתים לפי שיש בהם מיופי האמות וחזקו. ומזאת הבחינה היו בני ישעיה מופתים בישראל ויחזקאל אמר אני מופתכם והיה יחזקאל לכם לאות. לפי שהיו ראיה חזקה וסימן מוכרח על מה שיהיה. ואולם הנס כבר יאמר על הנסיון והבחינה כמו שאמר בחנני ה' ונסני. לא תנסו את ה' אלהיכם. ויאמר על ההרגל לא נסיתי ללכת באלה ויאמר על הדבר הנרשם שיביטו הכל בו שהוא הנס ונשא נס לגוים שרש ישי אשר עומד לנס עמים. ואמנם הפלא נאמר על הדבר שיפלאו ממנו בני אדם ומזה נאמר פלא יועץ ותרד פלאים וגם על כל דבר נסתר יאמר כן כי יפלא ממך דבר לא נפלאת היא ממך נפלאתה אהבתך לי לפלא נדר כי יפליא לנדור נדר שהם כלם לשון פלא. ואין בזה דבר יוצא מהמנהג הטבעי. וזה כלו ממה שיורה שהשמות האלה אות ומופת נס ופלא כבר יאמרו על דברים טבעיים כשהיו בהפלגה ולכן בלשון רומי נקרא האות שניאל והמופת נקרא דימושטראסיון. אמנם הפלא הוא הנקרא מראוי"א אבל כבר יאמרו השמות האלה על הנפלאו' אשר יעשו הנביאי' בזולת המנהג הטבעי אך בבחינות שונות כי הנה על הנסים שיש בהם זרות מועט כפי שרשי הטבע יאמר שם אות להיות' סימן בלתי חזק האמו' על הדבר הנרצה בנבואה ההיא והסבה אות מה והמופתים הם הנסים החזקים היותר זרים אצל הטבע כמו שאמר (יואל ב) ונתתי מופתים בשמי' ובארץ. ולזה נאמר (דברי' יג א) בנביא שקר ונתן אליך אות או מופת. רוצה לומר ראיה חלושה או ראיה חזקה על נבואתו ואמר ובא האות והמופת. אמנם הנסים הם היותר חזקים ונרשמים מהם ולכן נקראו נסים לפי שהם כנס העומד למעלה שאליו גוים ידרושו. ולכן אמר (דברים כ״ט:ב׳) המסות הגדולות אשר ראו עיניך שקראם גדולות כפי איכותם ואמנם הפלאים הם המעשים היותר זרים וחזקים מכלם שיפלאו מהם בני אדם מאד ויהיו סבותם וענינם נעלמים ונסתרים ולכן תמצא בכתובים שם אחר והוא מורא וכמו שאמר (שם לד) ולכל המורא הגדול שהמורא שם נרדף לפלא וענין שניהם אחד וכמו שהעיר על זה אבן כספי בשרש אות כסף אשר עשה. ואני כבר כתבתי זה בפירוש לספר ישעיהו בנבואה הששית. ואחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת תדע ותשכיל ששלשת הנסים שעשה הקדוש ברוך הוא למשה רבינו בהר סיני קראם שם אותות כמו שאמר והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה ואמר ויעש האותות לעיני העם לפי שהיו באיכותם ראיות קטנות וחלושות בערך שאר הנסים שנעשו במצרים ועל הים. אבל פרעה אמר אל משה ואל אהרן תנו לכם מופת לפי שהיה מבקש מהם שיעשו לו נסים חזקים ונפלאות מופלגות בשנוי הטבע וכאלו אמר להם אינני רוצה באות חלוש אלא במופ' חזק אבל הקדוש ברוך הוא צוה אותם שלא יעשו לו כי אם האות החלוש ההוא להיותו אות וסי' למשה בפני פרעה וגם לפרעה עצמו וכל זה כדי שיכשל בו פרעה להקשות את לבבו והותרה בזה השאלה השלישי'. גם לא רצה האל יתברך שיעשה הנס הזה לפני פרעה במטהו של משה כדי שלא ישתוו במעשהו של משה חרטומי מצרים כי חרפה היא לו אבל צוה למשה שיאמר לאהרן שישלך את מטהו אשר בידו כי בזה היה מחליש עוד כח הנס ההוא ושומר כבוד משה וכבוד מטהו. והותר' השאלה הד'. ואתה תראה שכאשר הש"י בסיני צוה למשה על אות הנסים לעשות אותו לזקני ישראל היה לרמוז להם שכן יהיה ענין פרעה נחש בריח כמו שפירשתי למעלה במקומו. אבל כשצוה השם לעשותו במצרים לפני פרעה היה לרמוז דבר אחר והוא שכן יהיה משה שליח השם לפניו כי הוא אשר יצא מיאורי מצרים כתנין ההוא והוא יעשה לפניו כרצונו ועם היות שחרטומיו וחכמיו ישתדלו לעשות כמעשהו יבלע התנין ההוא את תניניהם רמז שיבושו ויכלמו ולא יעמודו לפני משה מפני ההוראה והרמז הזה צוה יתברך שיהיה המטה ההוא לתנין שהוא היוצא מן היאור והותרה בזה השאלה הה'. וממה שביארתי בזה תדע למה לא באה התראה עם הנס הזה ולא מאמר בזאת תדע או למען תדע וכו' לפי שלא היה ענין התנין מכלל המכו' ולא נעשה לאמת הפנות האלהיות במכות מצרים אלא לאמת נבואת משה ואהרן והותרה בזה השאלה הו'. ואמר ויבוא משה ואהרן אל פרעה ולא אמר ויבואו בהיות ששניהם באו שמה להגיד שמשה נכנס בחצר המלך ראשונה כי היה מפחד אהרן מהכנס באותה בחינה ונסיון ולכן הלך משה ראשונה ואהרן נכנס אחריו. והשליך המטה לפני פרעה בארץ כדי שיראה שהוא באמת מטה ושם נהפך לתנין לפניו והנה פרעה בראותו נס התנין חשב שהיה זה אם מתחבולות הידים שעושים בני אדם בחכמה לשנות הצבעים והמראים על דרך שנראה הדבר בחלוף מה שהוא או שהיו משה ואהרן חכמים בחכמת הטבע וידעו לברוא בריאה בארץ ולכן קרא גם הוא רוצה לומר כמו שמשה צוה לאהרן שיעשה הנס ההוא כן פרעה צוה גם הוא לחכמיו והם היודעים חכמת התולדת והפעולת הטבעיות וכן למכשפים וספר הכתוב שעשו גם הם וביאר שלא אמר גם הם על החכמי' כי הם כפי דרכי חכמתם לא יכלו לעשו' דבר מזה אבל העושי' היו חרטומי' שעשו כן בלטיה':

וראוי לבאר במקום הזה מה הם המכשפים ומה ענין להטיהם או לטיהם שנאמר כאן בכתוב וגם אחר זה במכת הדם ובמכת הצפרדעים ויש בזה לחכמינו שני דרכים ואני אבאר ענינם ואמשיך היתר השאלה הב' כפי כל אחד מהדרכים האלה. הדרך הא' הוא דרך הרב המורה שכתב בפרק ל"ו חלק שלישי וכן בספר המדע ובפי' המשנה החזיק בו גם כן שהכשוף מעשה השדים הוא כלו דבר בטל כי הוא מפעל דמיון האדם ואין לשדי' מציאות חוץ לנפש ושכלם הם דברים דמיוניים. ודעתו הוא שהנמצאים בכלל שלשה חלקים אם שכלים נבדלים מחומר והם מניעי הגלגלים ומספרם כמספר הגלגלים המתנועעים מהם ואם גשמים נצחיים והם הגרמים השמימיים המתנועעים תמיד סביב המרכז. ואם גשמים הוים ונפסדים שהם ארבעה היסודות והמורכבים מהם. ושאין בנמצא דבר זולת אלה לא שכל נבדל אחר ולא שדים ולא מלאכי חבלה ושהם שמות יאמרו על הדמיון והיצר הרע לא זולת זה. ומי יתן ידעתי כפי דעתו זה מה יאמר הרב בחרטומי מצרים ואיך עשו המטות תנינים והמים דם והעלו את הצפרדעים כי הנה העידה התורה שעשו אותם הדברים בפועל ובמציאות גמור כמו שעשאם משה ומה שראוי שיאמר בזה כפי דרך הרב הוא שהיו החרטומים יודעים במלאכת התחבולות שעושים האנשים בפני ההמון שבתנועותיהם ומעשה ידיהם ישנו הצבעים והמראים עד שיראה הדבר בחלוף מה שהוא כאלו להט החרב המתהפכת ואין הדבר עומד רגע אחד באותו מצב והראות אבל מתנועע במהירות כדי שעיני בני אדם לא ישלטו להשיג אמתתו ויאמר הרב שזהו הנקרא אחיזת עיני' ושעל זה אמרה תורה ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיה' רוצה לומר בהתהפכות ומהירו' תחבולותיהם שהם כלהט החרב המתהפכת וזהו וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים כי עשו במטיהם תנועות כאלו היו המטות בעלי חיים כתנינים. האמנם מפני שהיה ענין נס משה פעל אלהי עמד שעות הרבה בהיותו תנין ולא היו כן מטות החרטומים כי לא עמדה התחבולה ההוא בהרף עין ושעל זה נאמר ויבלע מטה אהרן את מטותם כלומר שבאותו נסיון בלע אותם והשחיתם ולא נשאר שמה לפני פרעה מכל המטות כי אם מטה אהרן בלבד. ואמנם במכת הדם היתה תחבולת החרטומים שכל מימי מצרים מיד כשהיו נראים על פני הארץ נעשו דם מכח הנס האלהי שעשה משה. וכאשר ידעו זה החרטומים היו אומרים לפני פרעה אף אנחנו נחפור כאן ונמצא מים ונעשה אותם דם והיו חופרים ומוצאים מים ואותם המים מיד היו נהפכים לדם מכח נסו של משה והם היו מיחסי' הדבר ההוא לעצמ' וגם זה מכח תחבולותיהם היה וז"ש הכתוב ויהי הדם בכל ארץ מצרים ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם. וככה במכת הצפרדעים שהם היו עולים מכח נס משה והחרטומים היו מדברים בלחש תפלותיהם כדי לרמות בני אדם ואומרים עתה יעלו צפרדעים והם היו עולים מכח הנס האלהי והיו הם בתחבולותיהם מיחסים עליהם ללטיהם. והראיה על זה שלא יכלו החרטומים לבטל פועל משה לא בדם ולא בהסרת הצפרדעים אלא לעשות כמותו לפי שלא היה ניכר ולא נודע אם היו הם פועלים אותו אם לא הרי לך היתר השאלה הז' וגם כפי דעת הרב המורה ויאמר הרב שהנה נקראו האנשים ההם חרטומים להיות לשון מצרים ששם היו המלאכות ההם זהו הדרך הראשון בזה. ואמנם הדרך הב' הוא לחכמי האמת המקובלי' כי הם אמרו שיש שלש מדרגות מהנמצאים הרוחניים האחת היא מדרגת השכלים הנבדלים מכל חומר שהם מניעי הגרמים השמימיים והשכל הפועל מכללם שהוא מניע העולם השפל והויותיו. ואותם המניעים כמספר הגלגלים המתנועעים מהם כי כל מתנועע מהם יש לו מניע מיוחד. ונראה מדבריהם ז"ל שהם חלוקים בארבע ראשים וקראם בשמות מיכאל גבריאל רפאל אוריאל ושהם סובבים לכסא הכבוד כמו שבא בפרקי רבי אליעזר. והמדרגה השנית מהשכלים הרוחניים הם הנקראים בדברי חכמינו זכרונם לברכה מלאכי השרת והם מלאכי רחמים בראם הקדוש ברוך הוא להנהיג בהם את עולמו להטבה ולרחמים ועליהם אמ' המשורר (תהלים צ"א י') כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך ואומר (איוב ל"ג כ"ב) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו וגו' ומזה המין היה המלאך שראתה הגר והמלאכים שנראו לאברהם באלוני ממרא בלבוש בשר ואשר נראה אל גדעון ואל מנוח. ועליו נאמר וריווהי דרביעאה דמי לבר אלהין ואלהי שלח מלאכו וסגר פום אריותא וזולתם הרבה בכתבי הקודש כלם הם מלאכי השרת שלוחי הב"ה ואלה אינם מניעי הגלגלים כי אם שכלים אחרים רוחניי' יקראום חז"ל פעם מלאכי השרת ופעמי' פרקליטים והם כלם מלאכי רחמים שלוחי' להצלה ותשוע' ליראיו והם הנקראים צבא השמים לפי שמעמדם הוא למעלה מן הגלגלים. והמדרגה השלישי' היא מנמצאים רוחניים אחרים אשר הם תחת גלגל הירח בראם הקדוש ברוך הוא להעניש בהם את בריותיו כשיחטאו לפניו ולכן נקראים מלאכי חבלה ומלאכי מות ושטנים שדים ומזיקים כי להיותם ממונים על הרעות בדרך העונש הם מלאכי חבלה ולהיותם בערך האדם לשמאלו ולשטן לו יקראו שטנים ולהיותם שודדים טובתו ושלותו יקראו שדים ומזיקים ועליהם אמרה תורה יזבחו לשדים לא אלוה והמעשה ההוא נקרא כשוף ואסרה התורה אותו ועל הנמצאים האלה ועל מלאכי השרת אחז"ל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אח' רוצה לומר מליץ טוב והעושה עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד ובפ' במה מדליקין (שבת ד' ל"ג) אמרו אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף אחד מאלף לא נאמר אלא אחד מני אלף כלומר שהמלאך המליץ יצילוהו מאלף מקטרגים. ובענין אחאב נאמר (מלכים א' כ"ב כ') ראיתי את ה' וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו ואז"ל אלו מימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה ומזה הכח הוא מלאך שהכה במחנה מלך אשור וכן המלאך שראה דוד וחרבו שלופה בידו להשחית את ירושלים הוא מזה המין רוצה לומר שהוא מלאך המות. וכבר אחז"ל דברים רבים על השדים וראוי שיפורשו כפי זה הדרך מדעתם סוף דבר שמציאות השדים הוא דבר שהשרישתו התורה ואמתוהו חכמינו זכרונם לברכה בקבלתם וזה באמת היה ענין החרטומים שנזכרו כאן בפרשה ולכן אמרו בסנהדרין (ד' ס"ו) בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיה' אלו מעשה כשפים ופרש"י שמעשה כשפים ע"י מלאכי חבלה הם נעשי' אבל יקשה לי איך יהיה מעשה שדים מבלי כשפי' ואיך יהיו הכשפים מבלי שדים ואם שניהם כאחד איך הבדילו ביניהם בשמות לטיהם ולהטיהם כי הנה לפי דעתם המכשפים בכח השדים יפעלו הפעולות הזרות עד שבגמרא אמרו (שם) ההיא איתתא דמהדר' למשקל עפר' מתותי כרעיה דר' חנינא אמר לה זילי שקולי אין עוד מלבדו כתיב והקשו עליו מדאמר רבי יוחנן למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה. ותירצו שאני רבי חנינא דנפש זכותיה. ואמנם אסרה התורה מלאכת הכשוף עם היות בה כח לפעול לפי שהמלאכי חבלה נבראו להיות כלי זעמו של הקדוש ברוך הוא הוא אמרם שמכחישים פמליא של מעלה כי השם ברא בעולמו המשפיעים הטובים שישפיעו תמיד. ואמנם המשפיעים רעות וחבלות לא ישפיעו אלא ברצונו יתברך לעת הצורך. והנה המתעסקים בעניני הכשוף יכינו את הגופים התחתונים לקבל רשמי המשפיעים המחבלים ההם והוא בהפך מה שסודר בפמליא של מעלה וכבר כתב זה הרב רבינו נסים בדרשותיו והיו אם כן חרטומי מצרים מכשפים יודעים בחכמת השדים ולזה אמרו שעשו התנינים בלטיהם שהוא רמז לשדים שהם לוהטים מלאכי אש. ולפי שהיו המכשפים ההם עושים כשופיהם באמצעות עצמות המתים נקראו הם חרטומים שהוא שם מורכב כמו שכתב רש"י חר טומי רוצה לומר הנחרים בעצמות. והנה בכח השדים יכלו החרטומים להראות לעיני הרואים דברים שלא היו במציאות כתנינים והדם והצפרדעים לא שיבראו אותם בעצם אמת אלא שעשו אחיזת עינים להראות הדברים ההם כאלו הם במציאות ואינם כן ולפי שהיה כל זה בכח השדים והכשוף יכלו להעלות את הצפרדעים ולא יכלו להסיר' לפי שכחם של מלאכי חבלה הוא להזיק ולחבל לא להציל ולהושיע אבל הבדל להטיהם על דרך חכמינו זכרונם לברכה הוא כפי מה שאומר שלהטיהם הוא מגזרת כסוי והעלם ולכן אמרו שהוא מעשה שדים כי הם נעלמים מעיני בני אדם לדקותם ואויריותם וידמה שבמעשה התנינים עשו הפעולות הנאותות והתנועות הראויות לכשפים ולכן קראם הכתוב להטיהם שהיו בפעולותיהם ותנועותיהם כלהט החרב המתהפכת וזה היה כשפים אמנם בדם ובצפרדעים לא עשו מהפעולות ההמה אבל בלחישה ודברים נעלמים בלבד שעשו נתראו פעולותיהם לעיני הרואים ומפני זה אמרו בלטיהם מעשה שדים שהיו בכח השדים אבל לא במעשיהם. הנה התבאר מזה כלו שחכמת החרטומים היא הכשוף ושמה שעשו לא היה בריאה גמורה בפועל אלא אחיזת העינים להראות מה שאינו ושזה היה בכח השדים וההבדל שהיה בין ענין התנין לענין הדם והצפרדעים כפי דרך חכמינו זכרונם לברכה והותרה במה שביארתי בזה השאלה השביעית אשר העירותי בפרשה: