קטגוריה:שמואל א כא יד

◥

►

◄

וישנו את טעמו בעיניהם ויתהלל בידם ויתו [ויתיו] על דלתות השער ויורד רירו אל זקנו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם ויתו [וַיְתָיו] עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל זְקָנוֹ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *

וַיְשַׁנּ֤וֹ אֶת־טַעְמוֹ֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּתְהֹלֵ֖ל בְּיָדָ֑ם וַיְתָו֙ עַל־דַּלְת֣וֹת הַשַּׁ֔עַר וַיּ֥וֹרֶד רִיר֖וֹ אֶל־זְקָנֽוֹ׃

נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *

וַ/יְשַׁנּ֤/וֹ אֶת־טַעְמ/וֹ֙ בְּ/עֵ֣ינֵי/הֶ֔ם וַ/יִּתְהֹלֵ֖ל בְּ/יָדָ֑/ם ו/יתו [וַ/יְתָיו֙] עַל־דַּלְת֣וֹת הַ/שַּׁ֔עַר וַ/יּ֥וֹרֶד רִיר֖/וֹ אֶל־זְקָנֽ/וֹ׃

נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *

הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.

ביאורים:

• ביאור קצר על כל הפרק •

מקראות גדולות

עריכה

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"את טעמו" - את דבריו

"ויתהולל" - נשתטה

"ויתו" - ויכתוב

"רירו" - רוקו דבר הנוטף קרוי ריר וכן (איוב ו ו) בריר חלמות וכן (ויקרא טו ג) רר בשרו

רד"ק (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

(יד) "וישנו את טעמו" - שינה את דברו ודעתו בעיניהם כדי שיתנכר להם ולא יחשבו עליו שהוא דוד או כדי להראות עצמו שוטה בעיניהם ולא יחושו עליו ויגרשוהו מהיכל המלך וילך לו ופירוש טעמו הוא מטעם המלך וברוך טעמך ות"י ושני ית מדעי' וי"ו וישנו כנוי קודם זכר הפעול וכמוהו ותראהו את הילד ויכו האחד את האחד ופי' בעיניהם כמו לפניהם:

"ויתהלל בידם" - עשה מעשה סכלות והוללות ופירוש בידם לפניהם כלומר בעוד שהיה בין ידיהם שהיו סובבים אותו ומביטים אליו וזה מעשה הוללות שהיה עושה:

"ויתו על דלתות השער" - שהיה כותב בדלתות השער או משרט שריטות כי השריטה גם כן נקראה תו וכת"י ומסרט על דשי תרע':

"ויורד רירו אל זקנו" - הוא ריר הרוק היוצא מהפה:

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

(יד) "וישנו את טעמו" - הוא מענין וטעם זקנים יקח והרצון ששנה דבריו באופן שהיה נראה כי בבלי דעת דבר ועשה עצמו הולל:

"ויתו על דלתות השער" - ר"ל שהיה מתוה תו ורושם על דלתות השער על צד השטות והיה מוריד ריר פיו על זקנו:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

מצודת דוד

"וישנו את טעמו" - שינה את דבריו לפניהם ועשה מעשה סכלות בהיותו בידם ועשה סימנים ושריטות על הדלתות והוריד וגו' וכל זה עשה למען יחשבו שאין זה דוד

מצודת ציון

"וישנו" - מלשון השתנות וחלוף

"טעמו" - ענין דבור החכמה כמו (איוב יב כ)וטעם זקנים יקח

"ויתהולל" - ענין סכלות כמו (שם פסוק יז) ושופטים יהולל

"ויתו" - ענין רושם ושריטה כמו (יחזקאל ט ד)והתוית תיו

"רירו" - רוקו כמו (איוב ו ו)בריר חלמות

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

(יד) "וישנו את טעמו". תחלה נתן טעם שבא, כי ברח מאדוניו. עתה שינה ונתן טעם אחר: "ויתהולל". בדברי שגעון, עד שנראה מדבריו שהוא איש משוגע. וכן ממעשיו, "ויתו על דלתות השער". וכן מתנועותיו, "ויורד רירו אל זקנו":

חיד"א (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

(יד) "וישנו את טעמו בעיניהם ויתהולל" וכו'. ארז"ל דדוד הע"ה היה מהרהר על ג' דברים למה נבראו. שטות. פרעוש. עכביש. והוצרך לשלשתן להציל ממות נפשו. זה יצא ראשונה שע"י השטות ניצול. ופרעוש כשלקח צפחת וחנית שאול שהיתה ירך שאול זקופה ועבר דרך שם ואח"כ פשט לו את רגל ובא פרעוש ועקצו וזקף הירך ועבר. ועכביש כשבא שאול המערה באופן דבמוט"ב תלתא הצילוהו מהמיתה והיה לו שפע רב בהם שפע ר"ת שוטה פרעוש עכביש. ובלקוטי כתבתי בעניותי בזה בס"ד: