קטגוריה:שמואל א ג יא

<< | ספר שמואל א • פרק ג' • פסוק י"א | >>

ויאמר יהוה אל שמואל הנה אנכי עשה דבר בישראל אשר כל שמעו תצלינה שתי אזניו.

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כׇּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אׇזְנָיו.

המהדורה המוטעמת:

וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל הִנֵּ֧ה אָנֹכִ֛י עֹשֶׂ֥ה דָבָ֖ר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ כׇּל־שֹׁ֣מְע֔וֹ תְּצִלֶּ֖ינָה שְׁתֵּ֥י אׇזְנָֽיו׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַיֹּ֤אמֶר וַ - ו' החיבור
יֹּ֤אמֶר - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqw3ms יְהוָה֙ יְהוָה֙ - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp אֶל אֶל - מילת יחס

צורת יסוד: 413
מורפ': HR־שְׁמוּאֵ֔ל שְׁמוּאֵ֔ל - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 8050
מורפ': HNp הִנֵּ֧ה הִנֵּ֧ה - מילית, הצבעה

צורת יסוד: 2009
מורפ': HTm אָנֹכִ֛י אָנֹכִ֛י - כינוי גוף, אישי, גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 595
מורפ': HPp1cs עֹשֶׂ֥ה עֹשֶׂ֥ה - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 6213 a
מורפ': HVqrmsa דָבָ֖ר דָבָ֖ר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 1697
מורפ': HNcmsa בְּיִשְׂרָאֵ֑ל בְּ - מילת יחס
יִשְׂרָאֵ֑ל - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: b/3478
מורפ': HR/Np אֲשֶׁר֙ אֲשֶׁר֙ - מילית, זיקה (ש/אשר)

צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr כָּל כָּל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 3605
מורפ': HNcmsc־שֹׁ֣מְע֔וֹ שֹׁ֣מְע֔ - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 8085
מורפ': HVqrmsc/Sp3ms תְּצִלֶּ֖ינָה תְּצִלֶּ֖ינָה - פועל, הפעיל, עתיד, גוף שלישי, נקבה, רבים

צורת יסוד: 6750
מורפ': HVhi3fp שְׁתֵּ֥י שְׁתֵּ֥י - תואר, מספר מונה, נקבה, זוגי, נסמך

צורת יסוד: 8147
מורפ': HAcfdc אָזְנָֽיו אָזְנָֽי - שם עצם, נקבה, זוגי, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 241
מורפ': HNcfdc/Sp3ms׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וַיֹּ֤אמֶר מהפך (משרת, דרגא 5) יְהוָה֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל זקף קטן (מלך, דרגא 2)

הִנֵּ֧ה דרגא (משרת, דרגא 5) אָנֹכִ֛י תביר (משנה, דרגא 3)

עֹשֶׂ֥ה מרכא (משרת, דרגא 5) דָבָ֖ר טפחא (מלך, דרגא 2)

בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

אֲשֶׁר֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

כָּל־שֹׁ֣מְע֔וֹ מונח, זקף קטן (מלך, דרגא 2)

תְּצִלֶּ֖ינָה טפחא (מלך, דרגא 2)

שְׁתֵּ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) אָזְנָֽיו סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל: "הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה יצלצלו, ירעשו (ראו מלכים ב כא יב) שְׁתֵּי אָזְנָיו.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות