קטגוריה:קהלת ג טו

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | ספר קהלת • פרק ג' • פסוק ט"ו | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:    מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף

המהדורה המנוקדת:    מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף.

המהדורה המוטעמת:   

מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ כְּבָ֣ר ה֔וּא וַאֲשֶׁ֥ר לִהְי֖וֹת כְּבָ֣ר הָיָ֑ה וְהָאֱלֹהִ֖ים יְבַקֵּ֥שׁ אֶת־נִרְדָּֽף׃

המהדורה הדקדוקית:   

מַה־שֶּֽׁ/הָיָה֙ כְּבָ֣ר ה֔וּא וַ/אֲשֶׁ֥ר לִ/הְי֖וֹת כְּבָ֣ר הָיָ֑ה וְ/הָ/אֱלֹהִ֖ים יְבַקֵּ֥שׁ אֶת־נִרְדָּֽף׃


תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשני המקרא

מקראות גדולות

עריכה


<< · מ"ג קהלת · ג · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ כְּבָ֣ר ה֔וּא וַאֲשֶׁ֥ר לִהְי֖וֹת כְּבָ֣ר הָיָ֑ה וְהָאֱלֹהִ֖ים יְבַקֵּ֥שׁ אֶת־נִרְדָּֽף׃


רש"י

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"מה שהיה כבר הוא" - מה שהיה מלפנינו כבר הוא עשוי וראינוהו או שמענוהו מאחרים שראוהו ויש לנו להעיד עליו שראינו שהקב"ה מבקש את הנרדפים יעקב נרדף עשו רודף (מלאכי א) ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי מצרים רודפים את ישראל מצרים טבעו בים וישראל הלכו ביד רמה

"ואשר" - עתיד להיות עוד באחרונה הוא דוגמת מה שכבר היה כאשר בראשונה כן באחרונה אין הקב"ה משנה מדותיו בעולם

"והאלהים יבקש את נרדף" - ליפרע מן הרודף לפיכך מה יתרונו של עושה הרעה באשר הוא עמל הרי סופו להשתלם

אבן עזרא

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

" מה שהיה" - מעשה האלהים על דרך אחת, ומה שהיה כבר הוא ענינו הן הוא, ויש כמוהו, ואשר להיות כבר היה כמוהו, ונרדף הוא העומד שכינה אותו במלת הוא והוא בין עבר ועתיד והענין שהאלהים בקש מן הזמן שיהיה נרדף זמן רודף אחר זמן ולא יפסק כי הזמן שעבר שב עומד ואשר להיות שב כמו עבר ושב הזמן אחד ואם יתחלק לזמן עתיד ועבר וזה ענין יתבאר בגלגל שכל חלק ממנו ירדוף אחר הנקודה האמצעית והיא המוצק ונקראת מוצק בעבור צוקי המקום והקו הראשון הוא הרחב וכן רחב לא מוצק תחתיה וישוב החלק שהיה במזרח במערב והפך ואין למקום תנועת הגלגל ראשית שיחל ממנו כי כל ראשית אחרית וכל אחרית ראשי' והנרדף הוא המוצק והנה באר לנו כי כל מעשה האלהים על דרך אחת:

<< · מ"ג קהלת · ג · טו · >>



ראו גם

ויקי על הפסוק

ביאור ויקי

עריכה




האלהים יבקש את נרדף

(קהלת ג טו): "מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא, וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה, וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף"

התקשורת תמיד תומכת בצד החלש, ה-underdog, גם אם הוא לא הצד הצודק. כשכתב מצלם ילד ערבי מול טנק ישראלי, כל הצופים מזדהים עם הילד, גם אם הילד הוא מחבל מתאבד. הגישה הזאת מעצבנת, אבל יש לה בסיס בתנ"ך:

מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה - כל תופעה שהיתה בעבר חוזרת גם בהווה, וכל תופעה שתתגלה בעתיד כבר היתה בעבר, גם תופעות שנראות כחורגות מגדר הטבע: "אם יאמר לך אדם, שאילו לא חטא אדם הראשון ואכל מאותו העץ היה חי וקים לעולם, אמור לו אתה 'כבר היה אליהו שלא חטא הוא חי וקים לעולם'...  אם יאמר לך אדם, שהקדוש ברוך הוא עתיד להחיות לנו מתים, אמור לו 'כבר היה ע"י אליהו ועל ידי אלישע וע"י יחזקאל'" (רבי יהודה, ויקרא רבה כז ד ) , "כל מה שהקב"ה עתיד לעשות ולחדש בעולמו לעתיד לבוא, כבר הקדים ועשה מקצתו על ידי נביאיו הצדיקים בעולם הזה..." (רבי אחא בשם רבי אליעזר בן חלפתא, שם) .

בפרט, התופעה של הזדהות אוטומטית עם הצד החלש קיימת מאז ומעולם:

והאלהים יבקש את נרדף - "צדיק רודף צדיק - והאלהים יבקש את נרדף. רשע רודף צדיק - והאלהים יבקש את נרדף. רשע רודף רשע - והאלהים יבקש את נרדף. אפילו צדיק רודף רשע - והאלהים יבקש את נרדף. מכל מקום והאלהים יבקש את נרדף!" (רב הונא בשם רב יוסף, ויקרא רבה כז ה ) . ה' בכבודו ובעצמו מזדהה עם הצד החלש, אף אם הצד החלש הוא הרשע והצד החזק הוא הצדיק!

" "לעולם הקב"ה תובע דמן של נרדפין מן הרודפין. תדע לך שכן הוא, שכן:"

  • "הבל נרדף מפני קין, ובחר הקדוש ברוך הוא בהבל, שנאמר (בראשית ד, ד): "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו"."
  • "נח נרדף מפני דורו, ולא בחר הקב"ה אלא בנח, שנאמר (שם ז, א) "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה"."
  • "אברהם נרדף מפני נמרוד, ובחר הקדוש ברוך הוא באברהם, שנאמר (נחמיה ט, ז): "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"."
  • "יצחק נרדף מפני פלשתים, ובחר הקב"ה ביצחק, שנאמר (בראשית כו, כח): "ראה ראינו כי היה ה' עמך"."
  • "יעקב נרדף מפני עשו, ובחר הקדוש ברוך הוא ביעקב, שנאמר (תהלים קלה, ד): "כי יעקב בחר לו יה"."
  • "יוסף נרדף מפני אחיו, ובחר הקב"ה ביוסף, שנאמר (שם פא, ו) "עדות ביהוסף שמו"."
  • "משה נרדף מפני פרעה, ובחר הקדוש ברוך הוא במשה, שנאמר (שם קו, כג) "לולי משה בחירו"."
  • "דוד נרדף מפני שאול, ובחר הקב"ה בדוד, שנאמר (שם עח, ע) "ויבחר בדוד עבדו"."
  • "שאול נרדף מפני פלשתים, ובחר הקדוש ברוך הוא בשאול, שנאמר (ש"א י, כד): "הראיתם אשר בחר בו ה'"."
  • "ישראל נרדפין מפני האומות, ובחר הקב"ה בישראל, שנאמר (דברים יד, ב): "ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה"." " (רבי יהודה ב"ר סימון אמר בשם ר"י ב"ר נהוראי, שם) .

ויותר מזה, "אף בקרבנות כך: אמר הקדוש ברוך הוא: שור נרדף מפני ארי, עז נרדף מפני נמר, כבש מפני זאב - לא תקריבו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפין, הה"ד שור או כשב או עז כי יולד:" (רבי אליעזר ב"ר יוסי בן זמרא, שם) .

האם זה אומר שאנחנו צריכים תמיד להשתדל להיות נרדפים ולא רודפים, כדי שה' יהיה עמנו? לא בהכרח. לפעמים חייבים לרדוף, כמו שביקש דוד המלך, (שמואל ב כב לח): "אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם, וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם"(וישנה אמרה מפורסמת של משה דיין: "גם כשיתקיים הפסוק 'וגר זאב עם כבש', אני מעדיף להיות הזאב"). איך זה מסתדר?

1. ייתכן שהפסוקים מלמדים שיש לשמור על איזון - לא לרדוף יותר מדי, אלא רק במידה המתאימה.

2. וייתכן ש"הפסוק השלישי מכריע ביניהם" - (משלי יג כא): "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה, וְאֶת צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם טוֹב"- כל רדיפה נובעת מהמעשים הרעים של האדם; אך כשאדם מפסיק לעשות רע, יש להפסיק לרדוף אותו, כי בסופו של דבר האלהים יבקש את נרדף. 

דוגמה לאיזון זה נמצאת בדין ערי מקלט (במדבר לה). התורה מצווה להקים ערי מקלט כדי לעזור לרוצחים בשגגה, הנרדפים על-ידי גואל הדם; אך באותה פרשה היא גם מצווה לרדוף את הרוצחים במזיד, להוציאם להורג, ולא לאפשר להם לנוס אל עיר המקלט.

מקורות ופירושים נוספים

המשפט והאלהים יבקש את נרדף נמצא בין שני קטעים, שלכאורה אין כל קשר ביניהם: הקטע שלפניו אומר ש "אין כל חדש תחת השמש", כל התופעות בעולם חוזרות על עצמן, "כל אשר יעשה האלהים - הוא יהיה לעולם, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע... מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה"; והקטע שאחריו אומר "ועוד ראיתי תחת השמש: מקום המשפט - שמה הרשע, ומקום הצדק - שמה הרשע". לאיזה קטע שייך המשפט "והאלהים יבקש את נרדף"? ומה הקשר בין שני הקטעים הסמוכים?

1. הזדהות עם החלש

פירשנו למעלה, שהפסוק מדבר בפרט על התופעה של הזדהות עם החלש, שהיא תופעה נצחית המתגלה בכל דור ודור, ובפרט בדורנו: "מה שהיה כבר הוא - מה שהיה מלפנינו, כבר הוא עשוי, וראינוהו או שמענוהו מאחרים שראוהו, ויש לנו להעיד עליו שראינו, שהקב"ה מבקש את הנרדפים: יעקב נרדף עשו רודף - (מלאכי א) ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי; מצרים רודפים את ישראל - מצרים טבעו בים וישראל הלכו ביד רמה. ואשר עתיד להיות עוד באחרונה הוא דוגמת מה שכבר היה, כאשר בראשונה כן באחרונה, אין הקב"ה משנה מידותיו בעולם, והאלהים יבקש את נרדף ליפרע מן הרודף. לפיכך מה יתרונו של עושה הרעה באשר הוא עמל? הרי סופו להשתלם" ( רש"י ) .

הפסוק הבא מסביר מדוע "האלהים יבקש את נרדף" אפילו כשהנרדף הוא רשע - כי במקרים רבים, מקום המשפט - שמה הרשע, דווקא המערכת שאמורה לעשות משפט - עושה עוול, מגדירה אדם חף מפשע כ"רשע" ורודפת אותו. ועוד: גם אם הוא באמת רשע, ייתכן שיתעורר לתשובה.

יש שהוסיפו, שה נרדף יכול להיות גם כוח רוחני - "כן יבקש את הנפש השכלית, אשר השיגה שלמות בעיון ובמעשה, אשר הוא דבר נרדף מכל שאר הכוחות האנושיות שהם חמריות" (ספורנו) , "הנרדף ועומד בנסיונו ובצדקתו הוא חביב מאד בעיני ה' יתברך" (תעלומות חכמה) .

2. הרדיפה - אמצעי לבחירה ותיקון המידות / גליה

אפשר לפרש, שהפסוק נותן הנחיה לאנשים המרגישים נרדפים על-ידי מאורעות ונסיבות החוזרים בחייהם שוב ושוב: מה שהיה כבר הוא - ההווה מתקיים בדיוק כמו העבר,  ואשר להיות כבר היה - ומה שעתיד להיות גם כבר התקיים בעבר, יוצא איפה שההיסטוריה חוזרת על עצמה, אירוע רודף אירוע, מקרה ונסיבות נדמות כסיפור חוזר.

והאלוקים יבקש - ה' שולח לאדם מאורעות כחומר גלם לעבודה עצמית או נסיבות חיים או מקרים דומים מגילגולים קודמים ומבקש שיתקן את עצמו. הדרישה לתיקון מתבצעת הן על ידי הניסיון הפרטי של האדם מהעבר או באמצעות מורי הוראה שיודעים להדריך על סמך ניסיון העבר של עצמם, או לפי מה שקיבלו מרבותם בבחינת  "איזה הוא החכם הלומד מכל אדם, שנאמר מכל מלמדיי השכלתי" (משנה אבות ד א) .

את נרדף - הרדיפה הינה האמצעי באמצעותה ה' נותן לאדם את כוח הבחירה לנוע בבחירותיו, הן כרודף והן כנרדף. אם האדם ישכיל להבין שכל מאורעותיו הן לטובה אזי יקום, ישנס מותניים ויתחיל לרדוף אחר נסיבות החיים ולבחור לעשות חיל, כלומר לנסות ולראות מה שכר הלימוד שה' מסובב לו על ידי אותו מקרה כאמצעי לשיפור עצמי.  ואם האדם לא ישכיל להבין את מה שה' מבקש ממנו, הוא עלול לפרש את מאורעותיו כאדם רדוף במנוסה, שמקרי החיים קשים עליו, ואז יש מצב שיחזור על אותן טעויות כבעבר, בבחינת מה שהיה כבר הוא, שוב חוזר הגלגל והאדם לא עושה את מה שה' מבקש ממנו, יוצא איפה שהאדם עלול לחשוב שה' רודף אותו באירועים חוזרים כעונש על חטאי העבר במקום לתקן ולשפר. 

ומעניין שבעולם בריאות הנפש ישנו מושג הנקרא מחלת רדיפה או "מחשבות פרנואידיות", כלומר קושי משמעותי לבחון את המציאות ולהשתלב בה עד כדי חלילה מצב פסיכוטי.

3.עקרון המחזוריות / אבן עזרא

ויש שפירשו שהמילה נרדף בכלל אינה מתייחסת לאדם חלש, אלא למושג פילוסופי,"מה שהיה - מעשה האלהים על דרך אחת, ומה שהיה כבר הוא ענינו הן הוא, ויש כמוהו, ואשר להיות כבר היה כמוהו, ונרדף הוא העומד, שכינה אותו במלת הוא, והוא בין עבר ועתיד. והענין, שהאלהים בקש מן הזמן שיהיה נרדף, זמן רודף אחר זמן, ולא יפסק, כי הזמן שעבר שב עומד, ואשר להיות שב כמו עבר, ושב הזמן אחד, ואם יתחלק לזמן עתיד ועבר. וזה ענין יתבאר בגלגל, שכל חלק ממנו ירדוף אחר הנקודה האמצעית, והיא המוצק, ונקראת מוצק בעבור צוקי המקום, והקו הראשון הוא הרחב, וכן "רחב לא מוצק תחתיה". וישוב החלק שהיה במזרח במערב והפך, ואין למקום תנועת הגלגל ראשית שיחל ממנו, כי כל ראשית אחרית וכל אחרית ראשית, והנרדף הוא המוצק. והנה באר לנו כי כל מעשה האלהים על דרך אחת" ( אבן עזרא ) . הפסוק מציג זמנים מעגליים: מה שהיה - עבר, כבר הוא - הווה, ואשר להיות - עתיד, כבר היה - עבר, וחוזר חלילה; זמן רודף זמן באופן מחזורי. כך גם בטבע, מסלולי הכוכבים הם מעגליים: מקום רודף מקום באופן מחזורי. ישנם פיסיקאים הטוענים, שהמרחב כולו הוא מחזורי, ואם נטוס בחללית מספיק זמן לאותו כיוון, נחזור לנקודה שהתחלנו ממנו; אבן עזרא היה כנראה מסכים איתם.

הרמב"ם פירש באופן דומה, והסיק מכאן שחוקי הטבע אינם משתנים לעולם: "מעשׂי האלוה, מכיוון שהם בתכלית השלמות ואין אפשרית בהם תוספת ולא חיסרון, קיימים (הם) ועומדים בהכרח כפי שהם, שכן אין מניע שישתנו. (שלמה) גם ציין, כביכול, תכלית למה שהובא לידי מציאות או תירץ את מה שמשתנה באומרו בסיומו של הפסוק: והאלהים עשֹה שייראו מלפניו, וכוונתו לעשׂיית הנסים. בדבריו לאחר-מכן מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף הוא אומר שהוא יתעלה רוצה שהמציאות תימשך, וחלקה יבוא בעקבות חלקה" ( מורה נבוכים ב כח ) .

ה' מבקש ואוהב את ה"נרדף", את המעגליות והמחזוריות בטבע.

ראו גם: כי תאמרו מה נרדף לו כאשר והאלהים יבקש את נרדף / רמי ניר .

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל


תגובות

מאמר יפה!

-- hagai hoffer, 2011-04-21 12:15:59


מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-04-30.






ויקי על הפרק

באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא


אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=קטגוריה:קהלת_ג_טו&oldid=1107740"