ויקרא רבה כז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · ויקרא רבה · כז · ד · >>

הוסף ביאור

ד. [עריכה]

ד"א "שור או כשב או עז" הה"ד (קהלת ג, טו): "מה שהיה כבר הוא" ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר אם יאמר לך אדם שאלו לא חטא אדם הראשון ואכל מאותו העץ היה חי וקים לעולם אמור לו אתה כבר היה אליהו שלא חטא הוא חי וקים לעולם.
"ואשר להיות כבר היה" אם יאמר לך אדם שהקדוש ברוך הוא עתיד להחיות לנו מתים אמור לו כבר היה ע"י אליהו ועל ידי אלישע וע"י יחזקאל ר' אחא אמר בשם ר' אליעזר בן חלפתא כל מה שהקב"ה עתיד לעשות ולחדש בעולמו לעתיד לבא כבר הקדים ועשה מקצתו על ידי נביאיו הצדיקים בעוה"ז אמר הקדוש ברוך הוא אני הוא שאני עתיד לעשות ים יבשה ולא כבר עשיתי ע"י משה דכתיב (שמות יד, טז): "ואתה הרם את מטך וגו'" אני הוא שעתיד לפקוד עקרות כבר עשיתי שנאמר (בראשית כא, א): "וה' פקד את שרה" אני הוא שעתיד לעשות מלכים שישתחוו לכם שנאמר (ישעיה מט, כג): "והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך" כבר עשיתי על ידי דניאל שהשתחוה נבוכדנצר לדניאל שנאמר (דניאל ב, מו): "באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סְגִד" אני פוקח עורים לעתיד לבא כבר עשיתי שנאמר (מ"ב ו, יז): "ויפקח ה' את עיני הנער של אלישע":