המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"אם יתקע שופר" - שהצופה רואה גייסות באים בעיר ותוקע בשופר להזהיר את העם אין אלו אלא דברי משל ודמיון
"אם יתקע שופר בעיר" - כך היה לכם להיות חרדים אל דברי הנביאים שהם צופים לכם למלט אתכם מן הרעה שלא תבא וכשתבא לכם הרעה הלא תדעו כי הקב"ה עושה לכם על שלא נזהרתם בנביאיו
"אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה" - ר"ל כמו שכל אלו הדברים הנזכרים א"א שיהיו בזולת הדבר הראוי לכל אחד ואחד כן א"א שתהיה רעה בעיר במקרה וה' לא עשהו בגמול המעשה
"אם יתקע" - בעת המלחמה מעמידים הצופה לראות אם בא האויב וכאשר יבוא יתקע בשופר להזהיר את העם ואמר האם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו הלא בודאי למאד יחרדו
"היתקע" (הקדמה רביעית), "אם יתקע שופר בעיר" שהשופר הוא סימן שחרב באה על הארץ או שאר צרות הבאות, הכי אפשר "שעם לא יחרדו" הלא ודאי יחרדו ויפחדו מן הצרה הבאה ויבקשו תחבולות להנצל ממנה, וזה הוצעה אל מה שיאמר בסי' ד' מן פסוק ד' עד סוף הפרשה, שה' תקע בשופר ע"י נביאיו להזהירם מן הצרות המתרגשות לבא עליהם שהם רעב וארבה ודבר וחרב והם לא חרדו ולא שבו אל ה', שעי"כ ינצלו מן הצרה, והם תלו כל הרעות במקרה וע"ז משיב "אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה", ואחר שכל הרעות יוצאות מגזרת ה' מדוע העם לא שב עד המכהו:
