קטגוריה:ישעיהו נג ד
אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלהים ומענה.
אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה.
אָכֵ֤ן חֳלָיֵ֙נוּ֙ ה֣וּא נָשָׂ֔א וּמַכְאֹבֵ֖ינוּ סְבָלָ֑ם וַאֲנַ֣חְנוּ חֲשַׁבְנֻ֔הוּ נָג֛וּעַ מֻכֵּ֥ה אֱלֹהִ֖ים וּמְעֻנֶּֽה׃
אָכֵ֤ן אָכֵ֤ן - תואר הפועל
צורת יסוד: 403
מורפ': HD חֳלָיֵ֨נוּ֙ חֳלָיֵ֨ - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
נוּ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים
צורת יסוד: 2483
מורפ': HNcmpc/Sp1cp ה֣וּא ה֣וּא - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 1931
מורפ': HPp3ms נָשָׂ֔א נָשָׂ֔א - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5375
מורפ': HVqp3ms וּמַכְאֹבֵ֖ינוּ וּ - ו' החיבור
מַכְאֹבֵ֖י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
נוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים
צורת יסוד: c/4341
מורפ': HC/Ncmpc/Sp1cp סְבָלָ֑ם סְבָלָ֑ - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 5445
מורפ': HVqp3ms/Sp3mp וַאֲנַ֣חְנוּ וַ - ו' החיבור
אֲנַ֣חְנוּ - כינוי גוף, אישי, גוף ראשון, משותף, רבים
צורת יסוד: c/587
מורפ': HC/Pp1cp חֲשַׁבְנֻ֔הוּ חֲשַׁבְנֻ֔ - פועל, קל, עבר, גוף ראשון, משותף, רבים
הוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 2803
מורפ': HVqp1cp/Sp3ms נָג֛וּעַ נָג֛וּעַ - פועל, קל, בינוני סביל, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 5060
מורפ': HVqsmsa מֻכֵּ֥ה מֻכֵּ֥ה - פועל, הופעל, בינוני סביל, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 5221
מורפ': HVHsmsc אֱלֹהִ֖ים אֱלֹהִ֖ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpa וּמְעֻנֶּֽה וּ - ו' החיבור
מְעֻנֶּֽה - פועל, פועל (Pu'al), בינוני סביל, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/6031 b
מורפ': HC/VPsmsa׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
אָכֵ֤ן מהפך (משרת, דרגא 5) חֳלָיֵ֨נוּ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
ה֣וּא מונח (משרת, דרגא 5) נָשָׂ֔א זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וּמַכְאֹבֵ֖ינוּ טפחא (מלך, דרגא 2)
סְבָלָ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וַאֲנַ֣חְנוּ מונח (משרת, דרגא 5) חֲשַׁבְנֻ֔הוּ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
נָג֛וּעַ תביר (משנה, דרגא 3)
מֻכֵּ֥ה מרכא (משרת, דרגא 5) אֱלֹהִ֖ים טפחא (מלך, דרגא 2)
וּמְעֻנֶּֽה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא ייסוריו באו עליו בגלל חטאינו וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם, וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים שכך גזר עליו ה' ייסורין של אהבה, מסיבה כלשהי שאינה קשורה אלינו וּמְעֻנֶּה.
פרשנות מסורתית:
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"נשא" - מלשון משא וסבל
"נגוע" - ענין חלשות וכשלון וכן וינגעו יהושוע וכל ישראל (יהושע ח)
"ומעונה" - מלשון עינוי
מצודת דוד
"ואנחנו חשבנוהו" - אבל אנחנו טעינו וחשבנו אותו לנגוע ומוכה מאלהים כי מאס בו ועל ידו הוא מעונה ביסורים
"אכן חליינו הוא נשא" - אבל באמת לא מאס בו ה' כי כל חלי וכל מכאוב אשר סבל הכל בא מפאת עצמינו מה שהיינו מחליאים ומכאיבים אותו ברוע בחירתנומלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) חולי פנימית והוא שהיו חושבים עליהם שנפשם חולה ובלתי ראויה לקבל שום מדה טובה ושום שלמות לא מעלות אנושיית ולא למוד המדעים ולא תכונת המוסר, ועי"כ לא היו מניחים אותם לשום משרה ומעלה כי היו אומרים שנפשם חולה מלקבל שום למוד ומדה ישרה, אבל עתה יראו כי החולי הזה לא היה נטוע בם עצמם, כי סבת החולי הזאת היה העוני והשפלות, שלכן נאטם לבבם ואבדו כל מדה טובה, עד שהחולי הזאת לא תתיחס לישראל, רק להעכו"ם שסבבו אותה על ידי שהשפילו אותם עד קצה השפלות, וז"ש "אכן חלינו הוא נשא" אנחנו סבבנו לו החולי הזאת.
- ב) מכאוב חיצוני שלפעמים היו העכו"ם מכאיבים ומכים את ישראל ביסורים משונים למען ימירו את דתם לעבוד עבודת השמש והירח, והיו אומרים שישראל עצמם מוכנים למכאובים כאלה ע"י פשיעתם, ועתה ראינו כי רק "מכאובינו סבלם", שאנחנו סבבנו להם אלה המכאובים בפשיעתנו, "ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלהים" (זה נגד החולי הפנימית), ומעונה אלהים (נגד המכאוב והמכות), חשבנו שזה מגיע לו מאלהים, אבל באמת.
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "ישעיהו נג ד"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.