מ"ג ישעיהו נג ה
<< · מ"ג ישעיהו · נג · ה · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והוא מחלל מפשענו מדכא מעונתינו מוסר שלומנו עליו ובחברתו נרפא לנו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהוּא֙ מְחֹלָ֣ל מִפְּשָׁעֵ֔נוּ מְדֻכָּ֖א מֵעֲוֺנֹתֵ֑ינוּ מוּסַ֤ר שְׁלוֹמֵ֙נוּ֙ עָלָ֔יו וּבַחֲבֻרָת֖וֹ נִרְפָּא־לָֽנוּ׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"ובחבורתו" - עם החבורה שבא עליו נרפא לנו נגעי העון כי בזה נתכפרו והלכו להם והוא כפל ענין במ"ש
"מוסר שלומנו עליו" - היסורין הראויים לבוא עלינו למרק העון להתמיד שלומנו הנה באו עליו
"מדוכה מעונותינו" - כפל הדבר במ"ש
"והוא מחולל מפשעינו" - האמת שהוא מה' אבל לא באה בעבור מאסו בו ברוע מעלליו אך בעבור פשעינו נתמלא חלחלה להיות פשעי כל העכו"ם מתכפרים בהיסורין הבאים עליו
מצודת ציון
"והוא" - הוי"ו הוא במקום או
"מחולל" - מלשון חיל וחלחלה
"מדוכא" - ענין שבר וכתיתה
"מוסר" - מלשון יסורין
"שלומינו" - מלשון שלום
"ובחבורתו" - מלשון חבורה ומכהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"מוסר שלומנו עליו" ר"ל בעת שהיה שלום אל העכו"ם היו מיסרים את ישראל בחשבם שבזכות זה שהם מצירים לישראל יאריך שלומם עד שישראל נושא מוסר שלומם, יסורים של שלומם ובעת שפגעה אותם רעה וצרה לא היו נותנים אל לבם שזה להם עונש על שמריעים לנקיים האלה, כי בהפך היו אומרים שה' מעניש אותם על שלא הרעו לישראל ביותר ועל שהניחו להם שם ושארית, עד שחושבים כי "בחברתו" של ישראל "נרפא להם":
ביאור המילות
"פשעינו, עונותינו". ההבדל בין פשע עון מבואר (למע' א' כח. נו"ן א'). ופי' המבארים שישראל סבלו כדי לכפר עונות העכו"ם רחוק מן השכל, שיסבול הבלתי חוטא בעבור החוטא. ושירפא החולה במה שמכים את הבריא:<< · מ"ג ישעיהו · נג · ה · >>