קטגוריה:ישעיהו מ יד
את מי נועץ ויבינהו וילמדהו בארח משפט וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו.
אֶת מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ.
אֶת־מִ֤י נוֹעָץ֙ וַיְבִינֵ֔הוּ וַֽיְלַמְּדֵ֖הוּ בְּאֹ֣רַח מִשְׁפָּ֑ט וַיְלַמְּדֵ֣הוּ דַ֔עַת וְדֶ֥רֶךְ תְּבוּנ֖וֹת יוֹדִיעֶֽנּוּ׃
אֶת אֶת - מילת יחס
צורת יסוד: 854
מורפ': HR־מִ֤י מִ֤י - מילית, ה' השאלה
צורת יסוד: 4310
מורפ': HTi נוֹעָץ֙ נוֹעָץ֙ - פועל, נפעל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 3289
מורפ': HVNp3ms וַיְבִינֵ֔הוּ וַ - ו' החיבור
יְבִינֵ֔ - פועל, הפעיל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
הוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/995
מורפ': HC/Vhw3ms/Sp3ms וַֽיְלַמְּדֵ֖הוּ וַֽ - ו' החיבור
יְלַמְּדֵ֖ - פועל, פיעל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
הוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/3925
מורפ': HC/Vpw3ms/Sp3ms בְּאֹ֣רַח בְּ - מילת יחס
אֹ֣רַח - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
צורת יסוד: b/734
מורפ': HR/Ncbsc מִשְׁפָּ֑ט מִשְׁפָּ֑ט - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 4941
מורפ': HNcmsa וַיְלַמְּדֵ֣הוּ וַ - ו' החיבור
יְלַמְּדֵ֣ - פועל, פיעל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
הוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/3925
מורפ': HC/Vpw3ms/Sp3ms דַ֔עַת דַ֔עַת - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 1847
מורפ': HNcfsa וְדֶ֥רֶךְ וְ - ו' החיבור
דֶ֥רֶךְ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
צורת יסוד: c/1870
מורפ': HC/Ncbsc תְּבוּנ֖וֹת תְּבוּנ֖וֹת - שם עצם, נקבה, רבים, נפרד
צורת יסוד: 8394
מורפ': HNcfpa יוֹדִיעֶֽנּוּ יוֹדִיעֶֽ - פועל, הפעיל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
נּוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 3045
מורפ': HVhi3ms/Sp3ms׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
אֶת־מִ֤י מהפך (משרת, דרגא 5) נוֹעָץ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
וַיְבִינֵ֔הוּ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וַֽיְלַמְּדֵ֖הוּ טפחא (מלך, דרגא 2)
בְּאֹ֣רַח מונח (משרת, דרגא 5) מִשְׁפָּ֑ט אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וַיְלַמְּדֵ֣הוּ מונח (משרת, דרגא 5) דַ֔עַת זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְדֶ֥רֶךְ מרכא (משרת, דרגא 5) תְּבוּנ֖וֹת טפחא (מלך, דרגא 2)
יוֹדִיעֶֽנּוּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
אֶת מִי נוֹעָץ עם מי התייעץ ה' וַיְבִינֵהוּ וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח ללכת בדרך מִשְׁפָּט, וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ?
פרשנות מסורתית:
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) מן ה' החונן דעת, אשר שם באדם טבע המדע וההשכל, כי כבר הוסכם מן הפילוסופים, כי נמצאו מושכלות ראשונות נטע ה' בטבע האדם, אליהם תכלה כל דרישה וחקירה, כמו המושכל שא"א לקבץ שני הפכים בנושא אחד, הוא נטוע בטבע האדם, והוא יסוד לכל מחקר עיוני, קראוהו בעלי ההגיון חק הסתירה (דער זאטץ דאס וידערשפרוכעס), אשר אפשר לבארו ולא לבררו במופת, כי כל ברור מופתי יכלה בהכרח אל החק הזה וזולתו א"א לעשות מופת עיוני על שום דבר, וזה הנקרא דעת הטבעי, נטעו ה' בשכל האדם, שלעומת זה אמר בהשם את מי נועץ "וילמדהו דעת", זאת שנית ניתן בטבע שכל האדם עשות המשפטים וההיקשים, לקבץ בין שני מוחשים ולשפוט על הנושא לחייב או לשלול ממנו איזה נשוא, ליחס הנשוא אל כלל הנושא או אל חלק או איש ממנו, ליחסו אליו בהכרח או בהחלט או באפשריות, כי דרך עשות המשפטים האלה נמצא נטוע בטבע השכל, כמבואר בארך בחכמת בקור השכל. שלעומת זה אמר בה' את מי נועץ ודרך תבונות יודיענו. דרכי התבונה ואורחותיה.
- ב) ידיעת האדם לא תשתלם מעצמה, וצריך לזולתו מבני אדם, אם שיבינהו את המושכל עד שיבין אותו, ועכ"פ גם אם יבינו מעצמו, צריך "שילמדהו בארח משפט" דרכי הלימוד וארחות התבונה לא ילמד האדם מעצמו אך מזולתו, לעומת זה אמר אצל ה' "את מי נועץ ויבינהו", ואף גם שרק "שילמדהו בארח משפט". ולא לבד שאינו צריך לימוד מזולתו, אף גם לא קבל את השכל וטבעו מזולתו, שעל זה אמר "וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו". וכ"ז מבאר מ"ש "וזרועו מושלה לו". שאין צריך עזר מזולתו, אף עצה וחכמה:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • בייס-הספר • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "ישעיהו מ יד"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.