טז. הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים

מנוקד: הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים.

עם טעמים: ה֚וּא מְרוֹמִ֣ים יִשְׁכֹּ֔ן מְצָד֥וֹת סְלָעִ֖ים מִשְׂגַּבּ֑וֹ לַחְמ֣וֹ נִתָּ֔ן מֵימָ֖יו נֶאֱמָנִֽים׃

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לחמו נתן" - לא יהא מבקש לחם כי מן השמים יספיקו לו מזון

"מימיו נאמנים" - מקור מימיו לא יכזב כלומר זרעו יגדל וכל צרכיו יסופקו