לדלג לתוכן

מלבי"ם על ישעיהו לג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הוי שודד", מסב פניו אל סנחריב, הה אתה שודד גוים רבים, והלא אתה לא שדוד ומדוע שדדת אחרים, וגם אתה בוגד בעמים שכרתו אתך ברית, והלא לא בגדו בך ומדוע אתה בוגד בבריתך, אבל דע "כי כהתמך לשוד אז תושד", כמ"ש (למעלה י') כי יבצע ה' את כל מעשהו בהר ציון אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור "ואז יבגדו בך" כי בניו הכוהו בחרב:

ביאור המילות

"כהתמך". שרשו תמם, וכנלותך שרשו נלה, ענין השלמה וחברו לא יטה לארץ מנלם:
 

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ה' חננו", מסב פניו אל השם, אתה ה' עשה אתנו חנינה הגם שאין אנו ראוים מצד מעשינו, הלא "לך קוינו" וראוי שנושע בעבור זה, "היה זרועם" ואורם של עשרת השבטים שחשך להם היום והלכו בגולה היה להם אור זרוע "לבקרים" בעת יבא הבקר, שהוא בעת הגאולה, אבל אנו "ישועתנו תהיה בעת צרה", לנו לא תמתין על עת הבקר רק תושיע לנו בעת צרה בעוד ליל בעת שיצור על ירושלים:

ביאור המילות

"זרעם", מענין אור זרוע לצדיק, אורם, והעד לבקרים. ונגד לבקרים אמר עת צרה, כי בקר, יציין עת ישועה ואורה:
 

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מקול, אם מקול המון" של בני אדם שהם מחנה סנחריב "נדדו עמים" רבים ממקומם על ידו, כ"ש כי "מרוממתך" אתה ה' "ינפצו גוים" שהם מחנה של סנחריב:

ביאור המילות

"עמים". חשובים מן גוים, כנ"ל (א' ד'):
 

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(תשובת ה'), "ואסף", השם משיב אל המתפלל, דעו כי "הגם שיאסוף שללכם" וממונכם "כמו שאוספים את החסיל בעת אשר משק גבים" של מים "שוקק ומשקה בו" בהחסיל, שבעת יהיה גשם והגבים ימלאו מים והחסיל יטבע בם וימות אוספים אותו בקל, וכן אספו מחנה אשור את שללכם, מ"מ לא הפסדתם בזה מאומה, כי.

ביאור המילות

"כמשק גבים". משק מענין משקה וכן "שוקק", והכ"ף כ' הזמן, בעת ישוקו הגבים בו. וגבים נקעים מלאים מים. באו על גבים ולא מצאו מים.

"ובו", מוסב על החסיל:
 

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"נשגב ה', ה' הנשגב מצד ששכן מרום, הוא מלא את ציון", באוצרות אחרות יקרות ונשגבות מן השלל שאבדו, והם "משפט וצדקה", שעי"ז שבו אל ה' והתחילו לעשות משפט וצדקה, וזה יקר מן השלל וכל כלי חמדה:  

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והיה", תחת חוסן השלל שאבדתם הרוחתם חוסן אחר כי "אמונת עתיך" מה שהאמנתם בה' בעתים הרעים הללו ולא נסוג לבכם מאמונתו, זה היה לכם "חסן" והון חזק "של ישועות של חכמת ודעת", חוסן זה של חכמה ודעת ה' הרוחתם, ואם תשאלו ולאן תניחו החוסן הזה לאצרו שמה? משיב "יראת ה' היא אוצרו", היראה הוא האוצר ששם תאצרו את החכמה והדעת שהרוחתם לשמרו שם באוצר עד עולם, ר"ל ע"י יראת ה' תתקיים החכמה והדעת בידכם, כמו שיתקיים החוסן אם יונח באוצר.

ביאור המילות

"חסן, אוצרו". חוסן דבר חזק, והאוצר בו אוצרים החוסן (עי' למעלה כג יח). ותי"ו חכמת ודעת כתי"ו של ציצת נובל, אל תתני פוגת לך:
 

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"(תשובת המתפלל) הן אראלם", גבוריהם של מחנה אשור "צעקו חוצה" חוץ לירושלים שהם רבשקה ואנשיו אשר קראו בקול גדול יהודית לחרף אלהים חי, וגם "מלאכי שלום", המלאכים ששלח חזקיהו אל סנחריב לעשות שלום עמו "מר יבכיון" ובפיהם בשורה רעה לאמר הן כבר.

ביאור המילות

"אראלם". גבוריהם, כמו והוא הכה את שני אריאל מואב:
 

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"נשמו מסלות", וגם אין עובר בצדי הדרכים כי "שבת עבר ארח" לגמרי, והאויב אשר "הפר ברית" שהיה לו עם חזקיהו "הן מאס ערים" ואינו רוצה כלל שישארו הערים על תלם להיות לו למס עובד, וגם "לא חשב אנוש" להשאיר עכ"פ מדלת עם הארץ לכורמים וליוגבים כי הוא משמיד ומכלה את הכל, עד שכבר.  

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אבל ואמללה ארץ", יהודה בכלל, "והחפיר לבנון" כי החריב היער ואח"כ החריב גם "השרון" עד שהיה כערבה, ואח"כ "נער גם בשן וכרמל", חושב כסדר שכבש והחריב:

"(תשובת ה')" אולם עתה שהחריב את הכל:

ביאור המילות

"אבל אמללה". ע"ל (כד ד'), אומלל יותר מאבילות, וכן קמל מן החפיר, וארץ זכר ונקבה, שרץ ארצם צפרדעים:
 

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עתה אקום יאמר ה'", להושיע, כמ"ש (למעלה י"ח) אשקטה ואביטה במכוני, "עתה ארומם" על אשור, "ועתה אנשא" בפי כל הבריות ע"י נפלאותי:

ביאור המילות

"ארומם אנשא". ארומם מעצמי, אנשא ע"י שיכירו יכלתי כנ"ל (ב' יד):
 

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"תהרו", אתם מחנה אשור, "הריתם חשש" שהוא ראש השבולת. ובזה "ילדתם קש", שהוא השבולת עצמה, "ורוחכם" הדבור שיצא מפיכם שהוא החירוף והגידוף אשר ביד מלאככה חרפת ה', זה יהיה האש אשר תבער בקש שהיא פעולתכם ותאכל אתכם:  

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והיו עמים משרפות שיד", הסיד שומר חומו ימים רבים אבל לא יתלהב מהר, והקוצים היבשים הם יצתו מהר אבל לא ישמרו האש בקרבם, אומר "העמים יהיו דומים כמשרפות שיד" השומרים להב האש ימים רבים, "וגם כקוצים כסוחים אשר יצתו תיכף", ר"ל שבקל תבער בם אש ה' ותאכל בקרבם ימים רבים:  

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שמעו", רחוקים כי שמועה זו תתפשט למרחוק וגם ודעו "קרובים גברתי", כי השמיעה הנפלאה תתפשט במרחק ביתר פליאות וספורים מבקרוב, אבל פה גם הקרובים ידעו גודל הנס:  

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"פחדו", הנה "החוטאים" שלא האמינו בה' "פחדו בציון" מפני סנחריב הנלחם על ציון.

"והחנפים" הצבועים, שבושו מלאמר בפה שהם פוחדים ואין מאמינים בה' מ"מ "אחזה אותם רעדת הגוף" עד שפחדם היה ניכר לכל ע"י הרעדה, כי אמרו מי "יגור לנו" פה בציון תוך "אש אוכלה" שהוא מחנה האויב, ומי יגור עם האויב הנורא הזה הלא הוא מוקדי עולם שכבר שרף רוב הישוב, ואיך נגור ונבטח בציון. משיב ה' להם מה תיראו, הלא מי שהוא.

ביאור המילות

"רעדה". תנועת הגוף בסבת הפחד. וחנפים צבועים בכ"מ:
 

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הולך צדקות", שהוא חזקיהו "הוא מרומים ישכן" ולא יירא מפני האויב.

"(הולך צדקות" במצות שבין אדם למקום, "ודבר מישרים" בדעות ואמונות, "מאס" בדברים שבין אדם לחברו הוא ממאס בריוח שיוכל לסבב מזה מעשקות והפסד לחברו, "ונער כפיו" מצד שהיה מלך עושה משפט תמיד לא לקח מנחה משום אדם כמו שהיה אז דרך המלכים, מפני שהיה ירא פן יהיה אח"כ לאיש הזה דין אצלו ואף שיחזור לו אז המנחה מ"מ תמך בשוחד לפי שעה, וגם לא קבל לשון הרע על שום אדם עד שאם בא מי לאמר לו שמרד אדם נגדו ונתחייב ראשו "אטם אזנו משמע", וגם "עצם עיניו שלא יראה ברע" כלל בל יבא ע"י לידי חמדה ותאוה):

 

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הוא", ר"ל המלך חזקיה הזה אין לו להתירא מן האש האוכלה, כי "מרומים ישכן" ולא יוכל האויב לקרב אליו וגם במצדות "סלעים" ולא יוכל האויב לכבשו, ופן תחשוב שע"י שיצור עליו האויב ימים רבים לא ימצא לחם או מים ועי"ז יוכרח להמסר אליו, אומר "כי לחמו נתן ומימיו נאמנים", ואין לכם להתירא עתה מסנחריב:  

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מלך", לעומת מה שאמר שע"י צדקת חזקיהו המלך יש להם לבטוח ושלא להתירא מן מחנה אשור, אומר אבל באמת בעת "שתחזינה עיניך מלך ביפיו", עת תביט על חזקיהו בעת יפיו, היינו בעת יתראה בהדרו הדרת מלך, "תראינה ארץ מרחקים", ר"ל (עיניך) אשר תראינה ג"כ (יופי מלך) ארץ מרחקים היינו מלך אשור ביפיו ברוב חיילותיו, אם אחר שראית בעיניך מלך אשור ביפיו, ברוב צבאותיו וגדודיו, אם אח"ז תראה ג"כ מלך חזקיהו ביפיו ותעריך זה מול זה, ידעתי כי אז.

ביאור המילות

"תחזינה, תראינה". ראה, בעין בשר. וחזה בעין הפנימי כנ"ל (למ"ד יו"ד). וגדולת אשור ראתם העין, אבל יופי חזקיהו לא בחיל כי אם ברוח לא ראה רק חזה איש הרוח:
 

פסוק יח

לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לבך יהגה אימה", ותירא מאד מפני סנחריב, כי אז תאמר בלבך "איה ספר" אם חזקיה רוצה להתערב ללחום נגד סנחריב איה הסופר שלו שיספור רוב מחנותיו וצבאיו כמו שהיה למלך אשור ע"ז סופרים מיוחדים לספור ולמנות רובי מחנותיו, "ואיה השקל" המיוחד לשקול הכסף אל האוצרות כמו שצריך למלך גדול כזה, "ואיה ספר מספר המגדלים" אשר משם ילחמו עם האויב, ותפחד בלבך כי לא תראה אצל חזקיהו מכל הכבוד הזה מאומה, ואיך יצליח במלחמה, כן יהגה לבך אימה, אבל בכ"ז אני אומר לך, יבטח לבך. כי.  

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"את עם נעז" וחזק של סנחריב, "לא תראה עוד" כי יאבדו ויכרתו מפניך, "העם" אשר הם "עמקי שפה" לא תראה עוד, רק.  

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"חזה ציון", רק ציון תחזה איך שתהיה "קרית מועדנו" שילכו כולם אליה לרגל, (תחת שתחלה הושיבו מלכי ישראל שומרים על הדרכים שלא ילכו לרגל) "ועיניך תראנה ירושלם", הגם שלא תוכל לצייר לך ירושלים כציור קרית מלך רב ונורא שי"ל מחנות רבות וערי מבצר, הנה תצייר אותה בציור אחר יותר יפה, כאילו הוא "נוה" למרבץ צאן והוא "שאנן" ושקט ודבר אין לה עם אדם, ובתוכה תראה אהל של הרועה שהוא חזקיה, שהוא כציור רועה צאן, אשר "אם האהל בל יצען" ויתרגש בפנימותו (היינו אם ילך בדרכי ה' ויהיה לבבו שלם עם אלהיו) אז "בל יסע יתדתיו, ואף חבליו" הקושרים את האהל בל ינתקו:

ביאור המילות

"חזה ציון, תראינה ירושלם". שאננות ירושלים תראה העין, וקדושת ציון מקום המקדש והשכינה רק חזיון הנפש היה.

"ויצען", מענין צועה ברוב כחו (לק' ס"ג) זועת הרוח הפנימי:
 

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי", מבאר מדוע בל יסע האהל "הזה לנצח, כי אם ה' יהיה שם אדיר לנו" באהל הזה, אם ה' האדיר יהיה לנו שם בנוה ובאהל הנזכר לאדיר ומשגב, אז גם אם יתהפך הנוה השאנן הזה להתהוות "מקום נהרים יארים רחבי ידים" שהוא ההפך מנוה שאנן, שיהיה המקום הזה מקום נהר גדול, עד שהאהל שבו, לא ידמה כאהל רועי העומד בנוה שאנן, רק כספינה המטורפת בים הגדול אשר סביבה, והמלך אשור ידמה במליצה לצי אדיר ההולך בנהר הזה לתפוס את הספינה המטורפת בים הגדול אשר סביבה, וללכדה, מכל מקום אם יהיה שם אדיר ה' לנו אז בל תלך בו אני שיט גם במקום יאורים שדרך אניה לעבור שם וכ"ש שלא תלך בנוה שאנן וגם צי אדיר לא יעברנו, (והנמשל שהגם שירושלים שהיתה שאננה כמ"ש נשים שאננות, עברו בה מי הנהר העצומים והרבים מלך אשור ואת כל כבודו (למעלה ח') והמלך אשור נדמה כצי אדיר ההולך תוך ים מחנותיו, להטביע הספינה הקטנה מלכות יהודה תוך מימי מחנהו הרבים, ה' אדיר לנו, ולא יכול לעבור שמה):

ביאור המילות

"אם שם אדיר". אם מלה תנאית, והבדל נהרים יאורים (למעלה יט ו'). ואני שיט קטן.

"וצי גדול", ספינת מלחמה:
 

פסוק כב

לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי ה'", מבאר כי אחר "שה' הוא השופט שלנו" והוא המביא את מי הנהר עלינו בחטאינו, אבל הלא "הוא גם מחקקנו" שהוא המניח הדת והחקים ויכול לשנותם לפי רצונו, "והוא מלכנו" ג"כ ויכול למחול החטא כמלך שבידו להתחסד נגד המשפט, וא"כ הוא יושיענו:

ביאור המילות

"מחקק". נקרא מניח הדתות הנמוסיית (למעלה י' א'):
 

פסוק כג

לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"נטשו", במליצה זאת שדמה את ארץ יהודה איך נתהפכה למקום יאורים, והיא כספינה מטורפת בים, ובכ"ז צי אדיר א"א שתקרב אליה, מפני שה' הוא המושיע את הספינה הזאת, הולך במליצתו ומדמיה לספינה העומדת בלב הים הסוער שצריך שהרב החובל ינהיג אותה, וצריך שיחזק התורן בל יפול, ולפרוש הנס שהם היריעות סביב הספינה בל ישלוט בה הרוח וידחפנה ממקומה, אומר אם כל אלה יעשו לה, אז הספינה בטוחה בחמלת ה', אבל "אם נטשו חבליך" אם יעזבו את רב החובל שהוא מלכם חזקיה, או "אם בל יחזקו כן תרנם", שלא יחזקו תורן שלהם כן והכן בחוזק, או אם "בל יפרשו נס" לסוכך בפני הרוח, אז בהכרח תמוש הספינה ממקומה.

"ואז חולק עד שלל", אז יחלקו האויבים "הרבה" שלל הספינה, "וגם פסחים יכלו לבוזז בז" הספינה, הנמשל כי אם אדיר ה' לנו, והספינה שהיא המלכות והעם יהיו קשורים ודבוקים בה' ובמצותיו, וכן אם יחזיקו ברב החובל ובתורן הספינה והוא שיהיו העם נאמנים למלכם שהוא המנהיג הספינה, וכן אם יפרשו נס לסוכך מפני הרוח מבחוץ והוא שישמרו מלשאול עזר מעמים אחרים, אז צי אדיר של אשור לא יקרב בגבולם, אבל אם לא ישמרו תנאים אלה אז יחלק שלל הרבה שישלול מהם, כמו שהיה בתחלה שבזז רבים מערי יהודה, ולא ברוב כח יכבוש אותם כי אז אף פסחים וחלשים יבוזזו בז, כמו שבוזזים אניה שאין לה בעלים:

ביאור המילות

"חבליך". כמו חובליך, רב החובל. וכן, הכן, ותרן ונס ידוע:
 

פסוק כד

לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ובל יאמר", ומ"מ גם בעת שיבזז בז בתוכה ע"י שנטשו חובלי הספינה מ"מ "בל יאמר השכן" בתוך הספינה "כי נחלה" ולא יוכל לעמוד לפני אשור הבא עליו, כי בכ"ז לא יבוז רק בארץ יהודה לא את השוכן בהספינה עצמה שהיא ירושלים, שאותה לא יכבוש בשום אופן, כי "העם הישב בה" בתוך ירושלים הם "נשא עון", להם יכפר ה' עונותיהם ולא ישחית: