קטגוריה:ויקרא יא יב

[יא] מה תלמוד לומר כו'. פירוש, שהרי כבר כתיב (פסוק י) "כל שאין לו סנפיר וקשקשת וגו'", מה תלמוד לומר "וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת", אלא וכו'. ואם תאמר, לשתוק קרא מ"כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים", ונילף מקרא קמא "וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים", ומשמע מדכתיב "במים בימים ובנחלים" שאם היו לו במים, אף על גב דהשירן - מותר, ואין זה קשיא כלל, ד"מים וימים ובנחלים" לא להכי הוא דאתא, דאי להכי הוא דאתא, אם כן לכתוב "במים" ולא לכתוב "בימים ובנחלים", אלא לומר לך דווקא בימים ובנחלים אי אית להו סימנים יאכל, אי לית להו סימנים לא יאכל, אבל בכלים, אפילו אי לית להו סימנים תאכל (חולין דף סו:). ומהשתא, לא נוכל למילף דאם השירן דהוא טהור, דשמא אפילו השירן טמא, והא דכתיב "בימים ובנחלים", הכי פירושו, "בימים ובנחלים" אי לית ליה לא תאכל, אבל בכלים, אפילו לית ליה אכול (כ"ה ברא"ם):

ואם תאמר, סוף סוף לא לכתוב רק "בימים ובנחלים", ולא לכתב "במים", אלא לכך כתב "במים" ללמוד שכל שיש לו שני סימנים במים - אכול, אף על גב דהשירן, ואם כן מקרא קמא נפקא היכא דהשירן, ואין זה קשיא גם כן, דמן "בימים ובנחלים" לא הוי מרבינן לאסור היכא שאין לו סנפיר [וקשקשת] רק ימים ונחלים המושכים מים, אבל חריצים ונעיצים הנובעים - לא, אתא קרא "במים" לרבות הנובעים, כדאיתא בהדיא בחולין (סוף סו ע"ב) מכח כלל ופרט [וכלל], שגם כן הם באיסור אם אין להם סנפיר וקשקשת, ולפיכך הוצרך קרא בתרא (כאן) "כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים" ללמוד היכא דהשירן מותר: