מ"ג ויקרא יא יא
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשֶׁ֖קֶץ יִהְי֣וּ לָכֶ֑ם מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ וְאֶת־נִבְלָתָ֖ם תְּשַׁקֵּֽצוּ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְשִׁקְצָא יְהוֹן לְכוֹן מִבִּסְרְהוֹן לָא תֵיכְלוּן וְיָת נְבִילַתְהוֹן תְּשַׁקְּצוּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְשִׁיקְצָא יְהוֹן לְכוֹן צִירֵיהוֹן וְרוֹעֲדֵיהוֹן וּמִבִּשְרֵיהוֹן לָא תֵיכְלוּן וְיַת נְבֵילְתְּהוֹן תְּשַׁקְצוּן וּמִן הַנָיָיתְהוֹן תִּתְרַחֲקוּן: |
רש"י
"מבשרם" - אינו מוזהר על הסנפירים ועל העצמות
"ואת נבלתם תשקצו" - (שם סו) לרבות יבחושין שסיננן יבחושין מושיילונ"ש בלע"ז
מפרשי רש"י
[י] לרבות יבחושין שסננן. פירוש, אף על גב דקרא לא אסר אלא שרצים הגדילים בימים ובנחלים, ולא שבבורות וכלים, שהשרצים הגדלים בהם מותרים (חולין דף סו:), אפילו הכי אם סיננו אותן, ופירשו מן המים על גבי כלי או על שאר דבר, הם אסורים (חולין סוף סז.). ומפני שאמר הכתוב "מבשרם לא תאכלו", ולא הוי צריך למכתב "ואת נבלתם תשקצו", לא בא אלא לרבות יבוחשין שסננן (כ"ה ברא"ם):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מִבְּשָֹרָם – אֵינוֹ מֻזְהָר עַל הַסְּנַפִּירִים וְעַל הָעֲצָמוֹת (שם,י).
וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ – לְרַבּוֹת יַבְחוּשִׁין שֶׁסִּנְּנָן (חולין ס"ז ע"א). יַבְחוּשִׁין, מוש̃קירונ"ש [moscherons = יבחושים[2]] בְּלַעַז.
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
והארבעה לפחיתותן, ואלו הן, בשר נבלות וטרפות שקצים ורמשים אם ישנן ברשותו מותר למכרן, שכן אמר הכתוב (שם יד) או מכור לנכרי, לומר שהתיר לך הכתוב למכור בהמה שהיתה כשרה וכונתך לאכול אותה לולא סבת המקרה שקרה בה, אבל אין הכתוב מתיר בה שתוכל לסחור בהן כשאר הבהמות הכשרות והטהורות. ושקצים דגים טמאים, הוא שכתוב כאן ואת נבלתם תשקצו, ולכך הוסיף זה להיות האסור בו שוה בין מת בין חי.
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ג (עריכה)
[ט] "ושקץ יהיו לכם"-- לאסור את ערובן.
כמה[3] יהא בו ויהא אסור? [עשר] זוז ביהודה שהן עשר סלעים בגליל בגרב שמחזיק סאתים.
דג טמא -- צירו אסור.
- ר' יהודה אומר רביעית בסאתים.
- ר' יוסי אומר אחד בששה עשר בו.
[י] "מבשרם"-- ולא מן העצמות ולא מן הסנפרנין שלהם.
"ואת נבלתם תשקצו"-- להביא את היבחושין שסננם.
- ^ רש"י מביא את דברי מדרש תורת כהנים, שלפיהם המלית "את" בפסוק "ואת נבלתם תשקצו" באה לאסור סוגים מסויימים של חרקים.
- ^ רש"י מביא את דברי מדרש תורת כהנים, שלפיהם המלית "את" בפסוק "ואת נבלתם תשקצו" באה לאסור סוגים מסויימים של חרקים.
- ^ לא ידעתי באמת איך לארגן ולעצב את המשפטים הבאים כאן. עיין במלבי"ם. וצריך יתר עריכה אולי -- ויקיעורך