קטגוריה:ויקרא טו יא

<< | ספר ויקרא • פרק ט"ו • פסוק י"א | >>

וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב.

וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֤ר יִגַּע־בּוֹ֙ הַזָּ֔ב וְיָדָ֖יו לֹא־שָׁטַ֣ף בַּמָּ֑יִם וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וְכֹ֨ל וְ - ו' החיבור
כֹ֨ל - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: c/3605
מורפ': HC/Ncmsa אֲשֶׁ֤ר אֲשֶׁ֤ר - מילית, זיקה (ש/אשר)

צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr יִגַּע יִגַּע - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 5060
מורפ': HVqi3ms־בּוֹ֙ בּ - מילת יחס
וֹ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: b
מורפ': HR/Sp3ms הַזָּ֔ב הַ - מילית, ה' הידיעה
זָּ֔ב - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/2100
מורפ': HTd/Vqrmsa וְיָדָ֖יו וְ - ו' החיבור
יָדָ֖י - שם עצם, זכר ונקבה, זוגי, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/3027
מורפ': HC/Ncbdc/Sp3ms לֹא לֹא - מילית, שלילה

צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn־שָׁטַ֣ף שָׁטַ֣ף - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 7857
מורפ': HVqp3ms בַּמָּ֑יִם בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
מָּ֑יִם - שם עצם, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: b/4325
מורפ': HRd/Ncmpa וְכִבֶּ֧ס וְ - ו' החיבור
כִבֶּ֧ס - פועל, פיעל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/3526
מורפ': HC/Vpq3ms בְּגָדָ֛יו בְּגָדָ֛י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 899 b
מורפ': HNcmpc/Sp3ms וְרָחַ֥ץ וְ - ו' החיבור
רָחַ֥ץ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/7364
מורפ': HC/Vqq3ms בַּמַּ֖יִם בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
מַּ֖יִם - שם עצם, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: b/4325
מורפ': HRd/Ncmpa וְטָמֵ֥א וְ - ו' החיבור
טָמֵ֥א - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/2930 a
מורפ': HC/Vqq3ms עַד עַד - מילת יחס

צורת יסוד: 5704
מורפ': HR־הָעָֽרֶב הָ - מילית, ה' הידיעה
עָֽרֶב - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/6153
מורפ': HTd/Ncmsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וְכֹ֨ל קדמא (משרת, דרגא 5) אֲשֶׁ֤ר מהפך (משרת, דרגא 5) יִגַּע־בּוֹ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

הַזָּ֔ב זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְיָדָ֖יו טפחא (מלך, דרגא 2)

לֹא־שָׁטַ֣ף מונח (משרת, דרגא 5) בַּמָּ֑יִם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וְכִבֶּ֧ס דרגא (משרת, דרגא 5) בְּגָדָ֛יו תביר (משנה, דרגא 3)

וְרָחַ֥ץ מרכא (משרת, דרגא 5) בַּמַּ֖יִם טפחא (מלך, דרגא 2)

וְטָמֵ֥א מרכא (משרת, דרגא 5) עַד־הָעָֽרֶב סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב, וְיָדָיו לֹא שָׁטַף כלומר, הזב נגע בו לפני שטבל במקוה בַּמָּיִם, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְכֹל דְּיִקְרַב בֵּיהּ דּוֹבָנָא וִידוֹהִי לָא שְׁטֵיף בְּמַיָּא וִיצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וְיַסְחֵי בְמַיָּא וִיהֵי מְסָאַב עַד רַמְשָׁא׃
ירושלמי (יונתן):	וְכָל מִדַעַם דְיִקְרַב בֵּיהּ דוֹבָנָא וִידוֹי לָא שְׁטַף בְּמַיָא יְהֵי מְסָאָב וְאִין גַבְרָא הוּא יְצַבַּע לְבוּשׁוֹי וְיַסְחֵי בְּאַרְבְּעִין סָאוִין דְמוֹי וִיהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא:

מדרש ספרא

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע זבים פרק ד (עריכה)

[ה] "בו"-- ולא בצואה שעליו, ולא בקילקיס שעליו, ולא בשירים, ולא בנזמים, ולא בטבעות אף על פי שאין יוצאים. או יכול שאני מוציא את השער ואת הצפורן? ת"ל "טמא".

"וידיו לא שטף במים" מה ת"ל? לפי שנאמר "ורחץ את בשרו במים" יכול אף בית הסתרים? ת"ל "וידיו"-- מה ידיו בנראה פרט לבית הסתרים אף כל בנראה פרט לבית הסתרים.

[ז] מנין לעשות אחר ספרו של זב כימי גמרו? ת"ל "וידיו לא שטף במים"-- אפילו לאחר מאה שנים. אמר ר' אלעזר בן ערך, מכאן סמכו חכמים לטהרת ידים מן התורה.

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"וידיו לא שטף במים" - בעוד שלא טבל מטומאתו ואפילו פסק מזובו וספר שבעה ומחוסר טבילה מטמא בכל טומאותיו וזה שהוציא הכתוב טבילת גופו של זב בלשון שטיפת ידים ללמדך שאין בית הסתרים טעון ביאת מים אלא אבר הגלוי כמו הידים (ת"כ נדה סו)

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[י] בעוד שלא טבל מטומאתו כו'. פירוש, למה הוצרך למכתב "וידיו לא שטף במים", שהרי כבר כתיב שהזב מטמא, אלא בא ללמוד דכל עוד שלא טבל, אף שפסק זיבתו, מטמא עד שיטבול:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם – בְּעוֹד שֶׁלֹא טָבַל מִטֻּמְאָתוֹ; וַאֲפִלּוּ פָּסַק מִזּוֹבוֹ וְסָפַר שִׁבְעָה וּמְחֻסַּר טְבִילָה, מְטַמֵּא בְּכָל טֻמְאוֹתָיו. וְזֶה שֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב טְבִילַת גּוּפוֹ שֶׁל זָב בִּלְשׁוֹן שְׁטִיפַת יָדַיִם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין בֵּית הַסְּתָרִים טָעוּן בִּיאַת מַיִם, אֶלָּא אֵבֶר הַגָּלוּי, כְּמוֹ הַיָּדַיִם (שם,ה).

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

וידיו לא שטף במים: הזב לא טבל כך דרשו חכמים, ולי נראה לפי פשוטו לפי שאמר למעלה רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו, שהוגלד ונדבק על בשרו, לכך דבר לשון נקייה וידיו לא שטף במים, שאם לא שיפשף יפה את בשרו וגם פי האמה שהחתים כמפורש במסכת נדה, אע"פ שטבל עדיין טמא הוא, הואיל ולא שיפשף יפה קודם טבילה וכל הנוגע בו טמא, ולפי שדרך פי האמה הזוב יוצא וצריך שיפשוף דיבר לשון שטיפת ידיו למשל כעין מה שכתוב אצל ונה אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און, וכן אך מסיך הוא את רגליו, לפי שמדבר על יציאת חוץ, אף כאן שטיפת ידים על שטיפת מקום יציאת הזוב מאותו מקום, וגם לשון שטף מוכיח שהוא להעביר ליכלוך שום דבר ממקומו כמו ומורק ושוטף במים, להעביר שומן של חטאת שבכלי, וכן מים כבירים שוטפים וכן תשטף ספיחיה עפר ארץ, אף כאן להעביר את הזוב שעל בשרו:

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"וידיו לא שטף במים" - יקרא הכתוב הטבילה שטיפה במים שאמר בכאן וכל כלי עץ ישטף במים וכן יקראנה בבגדים כבוס וכבס שנית וטהר (לעיל יג נח) והטעם בעבור כי הטבילה צריכה שלא יהיה בה דבר חוצץ אלא ישטוף כל גופו במים כלשון ומורק ושוטף במים (לעיל ו כא) וכן נחל שוטף (ירמיהו מז ב) וענין הכתוב בעבור כי הנגיעה בידים אמר כי אשר יגע בו הזב בידיו ועדיין לא שטף אותם בשטיפת כל גופו במים יהיה טמא כאלו אמר וכל אשר יגע בו הזב בידיו ועדיין לא רחץ במים ביום טהרתו יכבס בגדיו והוצרך לומר לשון שטיפה ללמד על הרחיצה שיזכיר (פסוק יג) ורחץ בשרו במים חיים שתהיה בשטיפה ושפשוף להסיר החציצה כמו שפירשתי ואיננו נכון שיאמר כי אשר יגע בו הזב אחרי שישטוף ידיו במים לא יטמא שכבר אמר כי כל הנוגע בבשר הזב באי זה מקום שיהיה ממנו יטמא וכן במשכבו ומרכבו ובכלי אשר ישב עליו עד אשר יטהר מזובו ורחץ בשרו במים חיים וטהר אבל הכתוב ירמוז לטהרתו בטבילה גמורה כמו שפירשתי ורבותינו אמרו (תורת כהנים זבים פרק ד ה) שהוציא הכתוב טבילת גופו של זב בלשון שטיפת ידים ללמדך שאין בית הסתרים טעון ביאת מים אלא אבר הגלוי כמו הידים וטעם טומאת הזוב באיש מפני היותו חולי כבד מן החולאים הנדבקים וצריך קרבן לתת הודאה לשם שריפא אותו וטהרו וצריך חטאת לכפר על חטאו שלא יגרום לו עוד חולי וטעם טומאת שכבת זרע (פסוקים טז-יח) אע"פ שהוא בטבע התולדה כטעם טומאת המת כי המקור משחת והשוכב לא יודע אם ישחת זרעו או יהיה ממנו ולד נוצר ובזוכרי טומאת המת בעזרת הממית והמחיה יתבאר לך הקרי ועוד אזכיר בנדה (להלן יח יט) טומאת עקרים הקל הכתוב בזוב האשה בעת נדתה ולא חייב בה קרבן בעבור שהוא בטבעה ולא נתרפאת מחולי וטמא אותה שבעת ימים בין שתראה יום אחד או כל השבעה (אבל) הנשים בטבען לא תהיה בהן יותר משבעה זולתי בהיות בהן שפע יתר בחולי אבל כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת הידוע לה או שתוסיף על העת ויזוב זוב דמה ימים רבים אחרי השבעה ההם הנה הוא חולי כזוב האיש והצריך אותה קרבן בהתרפאותה כדין הזב ולא הזכיר הכתוב טבילה באשה כי הזכיר זוב האיש וטומאתו ואמר בסוף (פסוק יג) ורחץ בשרו במים חיים וטהר וחזר ואמר באשה (פסוק יט) ואשה כי תהיה זבה כאיש הזב דם יהיה הזוב שלה לא לובן כאיש והזכיר הטומאה בנדה ובזבה ואחרי כן הזכיר בזבה (פסוק כח) ואם טהרה מזובה כאשר יטהר הזב מזובו וספרה לה שבעת ימים כאשר יספור הזב ואחר תטהר כטהרת הזב ועל דרך הפשט שתהיה צריכה רחיצה במים חיים כזב אבל רבותינו הקלו בטהרת הזבה שתטהר כדרך שאר הנטהרים מטומאתם במי מקוה (תוספתא מגילה פ"א הי"א) והטעם להם מפני שלא היה צריך להזכיר כלל "ואחר תטהר" שבכלל האיש היא שלא בא הכתוב אלא להזכיר החלוק שבין הזכר לנקבה שיהיה זובה בדם ולחלק בין עת נדתה ובין בלא עתה ולפיכך סברו שבא הכתוב לרבות לה טהרה לומר "ואחר תטהר" כנטהרים בתורה גם בלא מים חיים

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

וידיו לא שטף במים. כוונת הכתוב טבילת הגוף, והיה ראוי לומר וידיו לא רחץ במים, אבל כנה הטבילה בלשון שטיפה לפי שהטבילה צריכה שלא יהא בה דבר חוצץ אלא שישטוף גופו בידים במים, כלשון (ויקרא ו) ומורק ושוטף במים, (ירמיה מז) לנחל שוטף. וכתב רש"י ז"ל הוציא הכתוב טבילת גופו של זב בלשון שטיפת ידים ללמדך שאין בית הסתרים טעון ביאת מים אלא אבר גלוי כמו הידים.