קטגוריה:דברים כד יח

<< | ספר דברים • פרק כ"ד • פסוק י"ח | >>

וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך יהוה אלהיך משם על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה.

וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

המהדורה המוטעמת:

וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֙יתָ֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מִשָּׁ֑ם עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וְזָכַרְתָּ֗ וְ - ו' החיבור
זָכַרְתָּ֗ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/2142
מורפ': HC/Vqq2ms כִּ֣י כִּ֣י - ו' החיבור

צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC עֶ֤בֶד עֶ֤בֶד - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 5650
מורפ': HNcmsa הָיִ֨יתָ֙ הָיִ֨יתָ֙ - פועל, קל, עבר, גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1961
מורפ': HVqp2ms בְּמִצְרַ֔יִם בְּ - מילת יחס
מִצְרַ֔יִם - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: b/4714
מורפ': HR/Np וַֽיִּפְדְּךָ֛ וַֽ - ו' החיבור
יִּפְדְּ - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
ךָ֛ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/6299
מורפ': HC/Vqw3ms/Sp2ms יְהוָ֥ה יְהוָ֥ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp אֱלֹהֶ֖יךָ אֱלֹהֶ֖י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ךָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpc/Sp2ms מִשָּׁ֑ם מִ - מילת יחס
שָּׁ֑ם - תואר הפועל

צורת יסוד: m/8033
מורפ': HR/D עַל עַל - מילת יחס

צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR־כֵּ֞ן כֵּ֞ן - מילית, הצבעה

צורת יסוד: 3651 c
מורפ': HTm אָנֹכִ֤י אָנֹכִ֤י - כינוי גוף, אישי, גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 595
מורפ': HPp1cs מְצַוְּךָ֙ מְצַוְּ - פועל, פיעל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נסמך
ךָ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 6680
מורפ': HVprmsc/Sp2ms לַעֲשׂ֔וֹת לַ - מילת יחס
עֲשׂ֔וֹת - פועל, קל, מקור נסמך

צורת יסוד: l/6213 a
מורפ': HR/Vqc אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־הַדָּבָ֖ר הַ - מילית, ה' הידיעה
דָּבָ֖ר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/1697
מורפ': HTd/Ncmsa הַזֶּֽה הַ - מילית, ה' הידיעה
זֶּֽה - כינוי גוף, רומז, זכר, יחיד

צורת יסוד: d/2088
מורפ': HTd/Pdxms׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא
(מקור):

וְזָכַרְתָּ֗ רביעי (משנה, דרגא 3)

כִּ֣י מונח (משרת, דרגא 5) עֶ֤בֶד מהפך (משרת, דרגא 5) הָיִ֨יתָ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

בְּמִצְרַ֔יִם זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וַֽיִּפְדְּךָ֛ תביר (משנה, דרגא 3)

יְהוָ֥ה מרכא (משרת, דרגא 5) אֱלֹהֶ֖יךָ טפחא (מלך, דרגא 2)

מִשָּׁ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

עַל־כֵּ֞ן גרשיים (שליש, דרגא 4)

אָנֹכִ֤י מהפך (משרת, דרגא 5) מְצַוְּךָ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

לַעֲשׂ֔וֹת זקף קטן (מלך, דרגא 2)

אֶת־הַדָּבָ֖ר טפחא (מלך, דרגא 2)

הַזֶּֽה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם, וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם - עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְתִדְכַר אֲרֵי עַבְדָּא הֲוֵיתָא בְּמִצְרַיִם וּפַרְקָךְ יְיָ אֱלָהָךְ מִתַּמָּן עַל כֵּן אֲנָא מְפַקֵּיד לָךְ לְמֶעֱבַד יָת פִּתְגָמָא הָדֵין׃
ירושלמי (יונתן):	וְתֶהֱווּן דְּכִירִין אֲרוּם מְשַׁעַבְּדִין הֲוֵיתוּן בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם וּפְרַק יַתְכוֹן מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן מִתַּמָּן בְּגִין כֵּן אֲנָא מְפַקֵּיד לְכוֹן לְמֶעֱבַד יַת פִּתְגָמָא הָדֵין:

מלבי"ם - התורה והמצוה - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מלבי"ם - התורה והמצוה

עריכה

קמח.

לא תטה משפט גר יתום . שלא להטות דין לכ"א (=לכל אחד) , כבר הזהיר בפ' שופטים (דברים טז יט). ומה שנשנה כאן, לומר שהמטה משפט גר ויתום עובר בשני לאוין. וסמיך ל לא תחבול בגד אלמנה , כי בכ"מ יזכור ביחד גר יתום ואלמנה. ומה שלא הזכיר הטיית דין אלמנה - כי הגר שאין לו משפחה, וע"פ רוב אינו מורגל בלשוננו בנקל, יבא (הדיין לטובתו) לידי הטיית דין. וכן יתום שאינו יודע לטעון, ורק הב"ד טוענין עבורו, יבא לידי הטיית דין. אבל אלמנה - הנשים יכולות יותר להטעים דבריהם מהאנשים.

ולא תחבול בגד אלמנה . כבר נתבאר ד"חבלה" הוא משכון הנטל שלא ברצון, אף ע"י שליח ב"ד. אבל במשכון שנותנת ברצונה, אינו מוזהר. ואף לדברי ר"ש דלקמן, שהטעם הוא כדי שלא יהא שגור אצלה בחזרת המשכון. אבל המשכון שבשעת הלואה, אינו מחויב להחזיר. והמשכון הניתן מרצונה, ג"כ יכולה ליתן, ע"מ שלא להחזירו לעת הצורך.

וזכרת כי עבד היית וגו' ויפדך וגו' על כן אנכי מצוך וגו' . בפירוש יאמר הכתוב, שהוא טעם למ"ש לעיל. (ואף ר"י דאמר בב"מ קטו, דלא דריש טעמא דקרא, ולכן ס"ל שאף שהיא עשירה - אין ממשכנין אותה! היינו רק לפי הס"ד (=הסלקא דעתך) שם. אבל לפי המסקנא דבכ"מ דמפורש - דריש, א"כ כאן מפורש הטעם!).

וזה שאמר וזכרת כי עבד היית , וידעתם את נפש המדוכא, אף שיהיו ביניהם עשירים. ולכן האלמנה אף שהיא עשירה, היא נדכאת. (ומה שלא הזהיר על חבלת בגד גר, מפני שהגר בין בני ישראל, איננו יותר מדוכא מעניי ישראל; וגם מהם מותר לקחת משכון ע"י שליח ב"ד, אף שלא ברצונו, רק להחזיר לו בעת צרכו. ועל חבל היתום א"צ להזהיר, שב"ד אין נזקקין (לנכסי יתומים), ואין למשכן מהם בעל כרחם ) . ור"ש יסבור דא"כ לא היה אומר " ויפדך ", אלא הטעם בזה מפני שמשיאה שם רע, כמבואר בספרי; ויש בזה לבא לידי ערוה. ולכן הזכיר יצי"מ (=יציאת מצרים) שע"מ כן פדאם, שלא יהיו פרוצים בעריות.