קטגוריה:במדבר יא כא
ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים.
וַיֹּ֘אמֶר֮ מֹשֶׁה֒ שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ רַגְלִ֔י הָעָ֕ם אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַתָּ֣ה אָמַ֗רְתָּ בָּשָׂר֙ אֶתֵּ֣ן לָהֶ֔ם וְאָכְל֖וּ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים׃
וַיֹּאמֶר֮ וַ - ו' החיבור
יֹּאמֶר֮ - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqw3ms מֹשֶׁה֒ מֹשֶׁה֒ - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 4872
מורפ': HNp שֵׁשׁ שֵׁשׁ - תואר, מספר מונה, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 8337
מורפ': HAcfsa־מֵא֥וֹת מֵא֥וֹת - תואר, מספר מונה, זכר ונקבה, רבים, נפרד
צורת יסוד: 3967
מורפ': HAcbpa אֶ֨לֶף֙ אֶ֨לֶף֙ - תואר, מספר מונה, זכר ונקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 505
מורפ': HAcbsa רַגְלִ֔י רַגְלִ֔י - תואר, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 7273
מורפ': HAamsa הָעָ֕ם הָ - מילית, ה' הידיעה
עָ֕ם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/5971 a
מורפ': HTd/Ncmsa אֲשֶׁ֥ר אֲשֶׁ֥ר - מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr אָנֹכִ֖י אָנֹכִ֖י - כינוי גוף, אישי, גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 595
מורפ': HPp1cs בְּקִרְבּ֑וֹ בְּ - מילת יחס
קִרְבּ֑ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: b/7130
מורפ': HR/Ncmsc/Sp3ms וְאַתָּ֣ה וְ - ו' החיבור
אַתָּ֣ה - כינוי גוף, אישי, גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/859 a
מורפ': HC/Pp2ms אָמַ֗רְתָּ אָמַ֗רְתָּ - פועל, קל, עבר, גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 559
מורפ': HVqp2ms בָּשָׂר֙ בָּשָׂר֙ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 1320
מורפ': HNcmsa אֶתֵּ֣ן אֶתֵּ֣ן - פועל, קל, עתיד, גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 5414
מורפ': HVqi1cs לָהֶ֔ם לָ - מילת יחס
הֶ֔ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3mp וְאָכְל֖וּ וְ - ו' החיבור
אָכְל֖וּ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף ראשון, משותף, רבים
צורת יסוד: c/398
מורפ': HC/Vqq1cp חֹ֥דֶשׁ חֹ֥דֶשׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 2320
מורפ': HNcmsc יָמִֽים יָמִֽים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: 3117
מורפ': HNcmpa׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא
(מקור):
וַיֹּאמֶר֮ זרקא (משנה, דרגא 3)
מֹשֶׁה֒ סגול (מלך, דרגא 2)
שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת מרכא (משרת, דרגא 5) אֶ֨לֶף֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
רַגְלִ֔י זקף קטן (מלך, דרגא 2)
הָעָ֕ם זקף גדול (מלך, דרגא 2)
אֲשֶׁ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) אָנֹכִ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)
בְּקִרְבּ֑וֹ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וְאַתָּ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) אָמַ֗רְתָּ רביעי (משנה, דרגא 3)
בָּשָׂר֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
אֶתֵּ֣ן מונח (משרת, דרגא 5) לָהֶ֔ם זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְאָכְל֖וּ טפחא (מלך, דרגא 2)
חֹ֥דֶשׁ מרכא (משרת, דרגא 5) יָמִֽים סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: "שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הולכי רגל הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ, וְאַתָּה אָמַרְתָּ: 'בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים' -
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר מֹשֶׁה שֵׁית מְאָה אַלְפִין גּוּבְרָא רִגְלָאָה עַמָּא דַּאֲנָא בֵינֵיהוֹן וְאַתְּ אֲמַרְתְּ בִּשְׂרָא אֶתֵּין לְהוֹן וְיֵיכְלוּן יְרַח יוֹמִין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר משֶׁה שִׁית מְאָה אַלְפִין גַבְרִין רִגְלְיַין עַמָא דַאֲנָא שָׁרֵי בֵּינֵיהוֹן וְאַנְתְּ אַמְרַתְּ בִּישְרָא אֶתֵּן לְהוֹן וְיֵיכְלוּן יֶרַח יוֹמִין: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
והנה דעתו של משה ע"ה כי שאלתם אינה ראויה להתמלא לא בדרך הנס ולא בדרך הטבע שאינם ראויים לכך, שהרי מחוסרי אמונה היו ולא עשו כי אם לנסות, וכן כתוב (תהלים עח) וינסו אל בלבבם לשאול אכל לנפשם, ולא בדרך הטבע, שבדרך הטבע לא יספיק להם. והשיבו הקב"ה היד ה' תקצר לתת להם שאלתם ולהספיקם בשר אפילו בדרך הטבע והמקרה ושלא בדרך הנס כלל, עתה תראה היקרך דברי שאמרתי לך. אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, כי הרוח אשר עליך אני מאצילו על שבעים ומספיק להם, זהו שאמר מיד ויצא משה וידבר אל העם את דברי ה' ויאסוף שבעים איש וגו' וירד ה' בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח, ומאריך והולך בענין אלדד ומידד, וכשם שהרוח שלך אחד ומספיק לשבעים איש הזקנים כך אני יכול להספיק בשר לאותו רבוי מן העם שאמרת שש מאות אלף רגלי שלא בדרך נס כלל אלא בדרך טבע ומקרה, הוא שכתוב אחר כך ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים, וזה היה בדרך הטבע שהוציאן מהים בשכבר היו שם ולא היו בריאה חדשה, וזהו לשון ויגז שלוים, כי היו מקובצים בפאת ים והפריחם לשם מלשון (תהלים צ) כי גז חיש ונעופה.
והנה הודיעם בפרשה זו שהוא יתעלה אין ידו קצרה להמציא להם ולהספיקם בשר גם בדרך הטבע, זולתי צאן ובקר ודגי הים, כן פירש הרמב"ן ז"ל. ומה שאמר היד ה' תקצר היה ראוי לומר הידי תקצר, אבל הוא כמו (שמות כד) ואל משה אמר עלה אל ה'.
ורש"י ז"ל פירש הצאן ובקר ישחט להם, כדי שיהרגו, הוא שאמר למעלה עד אשר יצא מאפכם, ומצא להם, ותהא אכילה זו מספקתן לעולם, וכי שבחך הוא זה, משל לסוס שאומרים לו טול כור שעורים ונחתוך ראשך, השיבו הקב"ה היד ה' תקצר, אם לא אתן להם בשר יאמרו שידי קצרה, הטוב בעיניך שיד ה' תקצר בעיניהם, מוטב יאבדו הם ומאה כיוצא בהם ואל תהא יד ה' קצרה לפניהם אפילו שעה אחת, עתה תראה היקרך דברי אם לא, רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר אי אפשר לעמוד על בקשתן מאחר שאינן אלא מבקשי עלילה לא תספיק להן סופן לרנן אחריך, אם אתה נותן להם בשר בהמה גסה יאמרו דקה בקשנו, ואם דקה יאמרו גסה בקשנו, חיה ועוף בקשנו, דגים וחגבים, א"כ יאמרו שידי קצרה.
והחכם רבי דוד הקמחי פירש בשם אביו ז"ל, הצאן ובקר ישחט להם, כי כאשר התאוו תאוה היו להן צאן ובקר הרבה אך לא היו יכולים לאכול מהם עד שיביאום לפתח אהל מועד בעבור זריקת הדם והקטר חלבים ואברים כדכתיב (ויקרא יז) איש איש מבית ישראל וגו', ועוד אם לא היו בני ביתו טהורים לא יאכלו מהם, הוא שכתוב (שם ז) אשר יאכל מזבח השלמים וטמאתו עליו ונכרתה, ועל כן יאמר הצאן ובקר ישחט להם כלומר שיוכלו לשחוט בכל מקום ומצא להם באמת יספיק להם, אבל אם זה לא יהיה איך יאכלו בשר שיספיק להם, ענהו הקב"ה היד ה' תקצר, אני אתן להם בשר שיספיק זולתי צאן ובקר ודגים, כן כתוב בשרש מצא בספר מכלול, והוא פירוש נכון, אלא שלשון כל דגי הים אינו מתישב על הלשון לפי הענין.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
פרשנות מודרנית:
דפים בקטגוריה "במדבר יא כא"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.