קטגוריה:במדבר ו ז

קו. לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם, כבר בארתי באילת השחר ( כלל רי ) שכ”מ שכפל הכנוי עם שם הפעול יש בו מיעוט, כמו ולאחותו לא יטמא, ובאחיכם לא תרדה בו. וכן פה מה שכפל מלת להם בא למעט רק להם לא יטמא אבל מטמא למת מצוה. שאין ללמדו מכ”ג, שנזיר חמור שמביא קרבן על טומאתו. וכן אין לפרש רק להם לא יטמא אבל מטמא לרחוקים שהוא כל שכן מכהן הדיוט, רק שממעט מת מצוה. והנה ממה שאמר בכלל על כל נפשות מת לא יבא אין ללמוד שכולל גם קרובים כמו כלל האמור בכ”ג, דהא בכלל האמור בכ"ה אינו כולל קרובים. וע"כ אצטריך אביו לגופיה שהנזיר אינו מטמא לקרובים ומטמא למת מצוה. ואמו מוסיף שגם אם הנזיר הוא כ"ה מטמא למ"מ, ואחיו מוסיף אף שהוא כ”ג, ולאחותו מוסיף אף שהולך לשחוט את פסחו.

הנוסח שהגהתי הוא עפ"י דברי רש"י בברכות (דף יט ע”ב) שהביא כן דברי הספרי, וכן הוא בפסחים וכן הגיה בז"א, ובסוגיא דנזיר וש פלפולים גדולים ושטה עמוקה. ובמה שאמר די כפי תהלוכות דרכי בחבורי זה. ובמה שאמר מה בכלל האמור בכ”ג בל יטמא לקרובים גי' הגמ' נזיר (דף מח) ששם מובא ברייתא זו משונה, אך לפמה שאמר התוס' [שם ע"א ד”ה ועד שלא יאמר] מבואר שצריך לתקן בגמ' כמו שהוא בספרי. ומה שאמר אבל לבנו ולבתו לא נאמר, רצונו לומר שאחר שלא שייכי בנזירות ידעינן מכ"ש מלאביו ולאמו ששייכים בנזירות ואין מטמא להם.

קז. לא יטמא להם במותם , מלת במותם מיותר, שכן בכ"ג אמור סתם לא יטמא, ובא לדיק שיטמא לזיבתם ונגעם אף שזב ומצורע חמור ממת לענין טומאתם ושלוח מחנות כנ"ל ( נשא ד). ומזה למדינן לכ”ג ששם גם לאמו מיותר [דכ”ש מאביו שקורבתו גדולה יותר שמטמא לאחיו מאביו ולא לאחיו מאמו]. ומיותר לגז”ש. ורצונו לומר דגז"ש מופנה מצד אחד למדין ואין משיבים. [ודברי התוס' (דף מח ע"ב) ד"ה ולאחותו תמוהים דר' ישמעאל סבירא ליה דמופנה מצד אחד אין משיבים] וברייתא זו מובא (דף מח ע"א) וממה שאמר לא יטמא להם מבואר רק לא יטמא אבל מתעסק בהספד ובשורה ואין דינו ככ"ג דכתיב ומן המקדש לא יצא.

קח. כי נזר אלהיו התבאר למעלה ( נשא קא )

כל ימי נזרו וכו' נזיר עולם מנין, התבאר למעלה.

קדוש הוא זו קדושת הגוף התבאר למעלה ( נשא קא ).