מ"ג במדבר ו ז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו לא יטמא להם במתם כי נזר אלהיו על ראשו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְאָבִ֣יו וּלְאִמּ֗וֹ לְאָחִיו֙ וּלְאַ֣חֹת֔וֹ לֹא־יִטַּמָּ֥א לָהֶ֖ם בְּמֹתָ֑ם כִּ֛י נֵ֥זֶר אֱלֹהָ֖יו עַל־רֹאשֽׁוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לַאֲבוּהִי וּלְאִמֵּיהּ לַאֲחוּהִי וְלַאֲחָתֵיהּ לָא יִסְתָּאַב לְהוֹן בְּמוֹתְהוֹן אֲרֵי נִזְרָא דֶּאֱלָהֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לְאָבוּי וּלְאִמֵיהּ לְאָחוֹי וּלְאַחְתֵיהּ לָא יִסְתָּאַב לְהוֹן בְּמוֹתְהוֹן אֲרוּם כְּלִילָא דֶאֱלָהֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
קז. לא יטמא להם במותם במותם אינו מטמא אבל מטמא הוא בנגעם ובזיבתם. אין לי אלא בנזיר, בכהן גדול מנין, תלמוד לומר לאמו בכ”ג. שלא היא צריך שכבר קל וחומר הוא, ומה אם במקום טשכהן הדיוט מטמא לאחיו מאביו, אין כ”ג מטמא לאביו, מקום שאין כ”ה מטמא לאחיו מאמו דין הוא שלא יהא כ"ג מטמא לאמו. אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר לאמו בכ”ג. מופנה, להקיש ולדון ג”ש, נאמר כאן אמו ונאמר להלן אמו מה, אמו האמור להלן מטמא בנגעם ובזיבתם אף אמו האמור כאן מטמא בנגעם ובזיבתם.
לא יטמא להם במותם, במותם אין מטמא אבל עומד הוא בהספד ובשורה.
קח. כי נזר אלהיו על ראשו בין שיש לו שער בין שאיז לו שער דברי ר' (נתן) [יונתן].
כל ימי נזרו קדוש הוא לה' למה נאמר, לפי שהוא אומר עד מלאת הימים אין לי אלא שיש לו הפסק לנזירותו, נזיר עולם מנין תלמוד לומר כל ימי נזרו להביא נזיר עולם. קדוש הוא לה' זו קדושת הגוף. אתה אומר זו קדושת הגוף, או אינו אלא קדושת שער. כשהוא אומר קדוש יהיה הרי קדושת שער אמרה, הא מה תלמוד לומר קדוש הוא לה' זו קדושת הגוף.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קו. לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם, כבר בארתי באילת השחר ( כלל רי ) שכ”מ שכפל הכנוי עם שם הפעול יש בו מיעוט, כמו ולאחותו לא יטמא, ובאחיכם לא תרדה בו. וכן פה מה שכפל מלת להם בא למעט רק להם לא יטמא אבל מטמא למת מצוה. שאין ללמדו מכ”ג, שנזיר חמור שמביא קרבן על טומאתו. וכן אין לפרש רק להם לא יטמא אבל מטמא לרחוקים שהוא כל שכן מכהן הדיוט, רק שממעט מת מצוה. והנה ממה שאמר בכלל על כל נפשות מת לא יבא אין ללמוד שכולל גם קרובים כמו כלל האמור בכ”ג, דהא בכלל האמור בכ"ה אינו כולל קרובים. וע"כ אצטריך אביו לגופיה שהנזיר אינו מטמא לקרובים ומטמא למת מצוה. ואמו מוסיף שגם אם הנזיר הוא כ"ה מטמא למ"מ, ואחיו מוסיף אף שהוא כ”ג, ולאחותו מוסיף אף שהולך לשחוט את פסחו.
הנוסח שהגהתי הוא עפ"י דברי רש"י בברכות (דף יט ע”ב) שהביא כן דברי הספרי, וכן הוא בפסחים וכן הגיה בז"א, ובסוגיא דנזיר וש פלפולים גדולים ושטה עמוקה. ובמה שאמר די כפי תהלוכות דרכי בחבורי זה. ובמה שאמר מה בכלל האמור בכ”ג בל יטמא לקרובים גי' הגמ' נזיר (דף מח) ששם מובא ברייתא זו משונה, אך לפמה שאמר התוס' [שם ע"א ד”ה ועד שלא יאמר] מבואר שצריך לתקן בגמ' כמו שהוא בספרי. ומה שאמר אבל לבנו ולבתו לא נאמר, רצונו לומר שאחר שלא שייכי בנזירות ידעינן מכ"ש מלאביו ולאמו ששייכים בנזירות ואין מטמא להם.
קז. לא יטמא להם במותם , מלת במותם מיותר, שכן בכ"ג אמור סתם לא יטמא, ובא לדיק שיטמא לזיבתם ונגעם אף שזב ומצורע חמור ממת לענין טומאתם ושלוח מחנות כנ"ל ( נשא ד). ומזה למדינן לכ”ג ששם גם לאמו מיותר [דכ”ש מאביו שקורבתו גדולה יותר שמטמא לאחיו מאביו ולא לאחיו מאמו]. ומיותר לגז”ש. ורצונו לומר דגז"ש מופנה מצד אחד למדין ואין משיבים. [ודברי התוס' (דף מח ע"ב) ד"ה ולאחותו תמוהים דר' ישמעאל סבירא ליה דמופנה מצד אחד אין משיבים] וברייתא זו מובא (דף מח ע"א) וממה שאמר לא יטמא להם מבואר רק לא יטמא אבל מתעסק בהספד ובשורה ואין דינו ככ"ג דכתיב ומן המקדש לא יצא.
קח. כי נזר אלהיו התבאר למעלה ( נשא קא )
כל ימי נזרו וכו' נזיר עולם מנין, התבאר למעלה.
קדוש הוא זו קדושת הגוף התבאר למעלה ( נשא קא ).