קהלת רבה א
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה א
[עריכה]קהלת רבה פרשה א פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז
[א] א "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם" זה שאמר הכתוב ברוח הקדש על ידי שלמה מלך ישראל (משלי כב, כט): "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב"
מעשה בר' חנינא בן דוסא שראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים אמר הכל מעלין לירושלים נדרים ונדבות ואני איני מעלה דבר מה עשה יצא למדברה של עירו וראה שם אבן אחת ושבבה וסיתתה ומירקה ואמר הרי עלי להעלותה לירושלים בקש לשכור לו פועלים נזדמנו לו חמשה בני אדם אמר להן מעלין לי אתם אבן זו לירושלים אמרו לו תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים אותה לירושלם בקש ליתן להם ולא נמצא בידו דבר לשעה הניחוהו והלכו להם זימן לו הקדוש ברוך הוא חמשה מלאכים בדמות בני אדם אמר להם אתם מעלין לי אבן זו אמרו לו תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלין לך אבנך לירושלים ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו נתן ידו ואצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים בקש ליתן להם שכרן ולא מצאן נכנס ללשכת הגזית ושאל בשבילם אמרו לו דומה שמלאכי השרת העלו אבנך לירושלים וקראו עליו המקרא הזה "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב" קרי ביה לפני מלאכים יתיצב. א"ר סימון בשם ר' שמעון בן חלפתא לבלווטוס שהיה גדל בפלטין של מלכים אמר לו המלך שאל מה אתן לך אמר אותו בלווטוס אם שואל אני כסף וזהב או מרגליות טובות הוא נותן לי בגדים הוא נותן לי אלא אני שואל בתו והכל ינתן לי בכלל בתו כך (מ"א ג, ה): "בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ" אמר שלמה אם אני שואל כסף וזהב ומרגליות הוא נותן לי אלא הריני שואל את החכמה והכל בכלל הה"ד (שם, ט) "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ" אמר לו הקב"ה החכמה שאלת ולא שאלת לך עושר וכבוד ונפש אויביך לפיכך החכמה והמדע נתון לך ועל ידי כן גם עושר ונכסים וכבוד אתן לך מיד (שם, טו) "ויקץ שלמה והנה חלום" א"ר יצחק חלום עומד על כנו צפור מצויץ ויודע על מה מצויץ חמור נוהק ויודע על מה נוהק מיד (שם) א"ר יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה מיד שרתה עליו רוח הקודש ואמר שלשה ספרים הללו משלי ושיר השירים וקהלת הה"ד "דברי קהלת בן דוד":
[א] ב ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "דברי קהלת בן דוד" שלשה נביאים ע"י שהיה נבואתן דברי קנתרין נתלת נבואתן בעצמן ואלו הן:
- "דברי קהלת".
- (עמוס א, א): "דברי עמוס"
- (ירמיה א, א): "דברי ירמיהו"
ולמה נקרא שמו ירמיה שבימיו נעשה ירושלים אירמיאה. עמוס למה נקרא שמו עמוס א"ר פנחס שהיה עמוס בלשונו אמרו אנשי דורו הניח הקדוש ברוך הוא את כל בריותיו ולא השרה שכינתו אלא על הדין קטיע לישנא פסילוסא קהלת למה נקרא שמו קהלת שהיו דבריו נאמרין בהקהל על שם שאמר (מ"א ח, א): "אז יקהל שלמה" ר' אחא בשם ר' הונא משמר נכנס משמר יוצא לשמוע חכמת שלמה והוא שמלכת שבא אמרה לו (שם י, ח) "אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ וְאַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה" וכתיב (שם ה, יד) "וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה".
שלש שמות נקרא לו:
- ידידיה
- קהלת
- שלמה
ר' יהושע אומר שבעה:
- אגור
- יקה
- למואל
- איתיאל
אמר שמואל עיקר אותנטייא שלהם ידידיה קהלת שלמה מודה ר' שמואל באילין ארבעה אלא שנתכנה בהן שלמה ושנתנו להדרש אגור שאגור בדברי תורה יקה שהיה מקיא בדבריו כספל הזה שמתמלא בשעתו ומתפנה בשעתו כך שלמה למד תורה בשעתה ושכחה בשעתה למואל שנם לאל בלבו ואמר יכול אני להרבות ולא לחטוא איתיאל שאמר אתי אל ואוכל בן דוד מלך בן מלך חכם בן חכם צדיק בן צדיק אבגינוס בן אבגינוס ר' יודן בשם ר' אלכסנדרי השור הזה עד שלא נחתכו גידיו נתלה הוא אפילו בגיד אחד משלו אבל משנחתכו גידיו כמה חבלים וכמה מסמרות צריך לתלות בהן כך עד שלא חטא שלמה היה נתלה בזכות עצמו וכיון שחטא תלו לו בזכות אבותיו הה"ד (ישעיה לז, לה): "ולמען דוד עבדי" תני ר"ש בן יוחאי אשרי מי שזכה למלוך במקום מלכות להלן כתיב (דברים א, ד): "אשר יושב בעשתרות באדרעי" ברם הכא "מלך בירושלים" במקום מלכות:
[ב] א "הבל הבלים" ר' הונא בשם ר' אחא אמר דוד אמר דבר אחד ולא פירשו ופירשו שלמה בנו.
שלמה אמר דבר אחד ולא פירשו ופירשו דוד אביו.
דוד אמר (תהלים קמד, ד): "אדם להבל דמה" לאיזה הבל אם להבל של תנור יש בו ממש אם להבל של כירה יש בו ממש בא שלמה בנו ופירש הדא הוא דכתיב"הבל הבלים אמר קהלת" ר' שמואל בר נחמן מתני לה בשם ר' יהושע בן קרחה לאדם ששופת שבע קדרות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו והבל של עליונה אין בו ממש שלמה אמר (קהלת ו, יב): "כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים ויעשם כצל" באיזה צל אם כצלו של כותל יש בו ממש אם כצלו של דקל יש בו ממש בא דוד ופירש (שם) ר' הונא בשם רב אחא כהדין עופא דעבר וטוליה עבר עמיה שמואל אמר כצלן של דבורים שאין בו ממש של כלום.
ר' שמואל בר רב יצחק מתני לה בשם ר' שמעון בן אלעזר שבעה הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה עולמות שאדם רואה בן שנה דומה למלך נתון באיספקרפסטי והכל מחבקין ומנשקין אותו בן שתים ושלש דומה לחזיר שפושט ידיו בביבין בן עשר שנה קופץ כגדי בן עשרים כסוס נהים משפר גרמיה ובעי אתתא נשא אשה הרי הוא כחמור הוליד בנים מעיז פניו ככלב להביא לחם [נ"א להם] ומזונות הזקין הרי הוא כקוף הדא דתימר בעמי הארץ אבל בבני תורה כתיב (מ"א א, א): "והמלך דוד זקן" אע"פ שהוא זקן מלך.
ר' יהודה בר' סימון אמר ז' הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה ימי בראשית:
בראשון (בראשית א, א): "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" וכתיב (ישעיה, נא): "כי שמים כעשן נמלחו"
בשני (שם, ו) "יהי רקיע" וכתיב (שם לד, ד) "וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם"
בשלישי (שם, ט) "יקוו המים" וכתיב (שם יא,) "והחרים ה' את לשון ים מצרים"
ברביעי (שם, יד) "יהי מאורות" וכתיב (שם כד,) "וחפרה הלבנה"
בחמישי (שם, כ) "ישרצו המים" וכתיב (צפניה א,): "אסף עוף השמים"
בששי (שם, כו) "נעשה אדם" וכתיב (שם,) "אסף אדם ובהמה"
בשבת מאי אית לך למימר (שמות לא,): "מחלליה מות יומת" הדא אמר במזיד אבל בשוגג יביא קרבן ויתכפר לו אמר ר' ברכיה כיון שראה אדם שבחו של שבת שהמביא קרבן מתכפר לו התחיל משורר עליה להקב"ה שבח ומזמור הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (תהלים צב, א): "מזמור שיר ליום השבת" א"ר לוי אדם הראשון אמרו:קהלת רבה א דקהלת רבה א הקהלת רבה א ו
[א] ז
א כל הנחלים הולכים אל הים - ומהיכן הארץ שותה ר' אליעזר ור' יהושע. ר' אליעזר אומר מימי אוקיינוס היא שותה דכתיב "ואד יעלה מן הארץ והשקה". אמר לו ר' יהושע מימי אוקינוס לא מים מלוחין הן? אמר לו מתמתקין הן בעבים דכתיב "אשר יזלו שחקים" איכן הם נעשים נוזלים בשחקים. ור' יהושע אומר ממים העליונים היא שותה דכתיב "למטר השמים תשתה מים". ...
ומה טעם "עושה גדולות ואין חקר נפלאות עד אין מספר" במה "הנותן טר על פני ארץ" גו'.
ב כיצד הארץ שותה ...
ג ד"א כל הנחלים הולכים אל הים זה אוקינוס. והים איננו מלא זה אוקינוס שאינו מתמלא לעולם.
מעשה בר' אליעזר ור' יהושע שהיו פורשין בים הגדול נכנסה הספינה למקום שהמים לא היו מהלכין אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע לא באנו לכאן אלא לנסיון מלאו משם חבית מלא מים. מכיון דאתו לרומי אמר לון אדריאנוס מי אוקיינוס מה הן? אמרין ליה מים בולעים הן למים. ואמר לון אפשר כל הנחלים שם ואינן מתמלאין? אמרין ליה בולעין הן לכל מים שבעולם. אמר לון איני מאמין לכם עד דתחמון לי לכאן. נסבון המים שלקחו ממי אוקיינוס ומלון לוקניתא מים והוון יהבין בגויה מים והן בולעין להון. על דעתיה דר' אליעזר משם הן שואבין ועל דעתיה דר' יהושע לשם הם שבים ללכת.
ד ד"א כל הנחלים הולכים אל הים כל חכמתו של אדם אינה אלא בלב. והים איננו מלא והלב אינו מתמלא לעולם תאמר שמשעה שאדם מוציא חכמתו מלבו שוב אינה חוזרת עליו לעולם ת"ל שם הם שבים ללכת.
ה ד"א כל הנחלים כל התורה שאדם לומד אינה אלא בלב והים איננו מלא והלב איננו מלא לא הנפש שבעה לעולם שנא' וגם הנפש לא תמלא. תאמר שמשעה שאדם מוציא את תלמודו לאחר שוב אינה חוזרת עליו ת"ל "שם הם שבים ללכת" דכתיב "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך". מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא אמרה ליה מהו דין שנא' "יהב חכמתא לחכימין" לא הוה צריך קרא למימר אלא "יהב חכמתא ללא חכימין ומנדעא ללא ידעי בינה". ...
[א] ח
א כל הדברים יגעים לא יוכל וגו' - דברי הבטלה מיגעין את האדם קורא היום, כבוש שמה, סלע כעופרת, מעוט חתיכות, מתפללות בטור מסכן, חתוכין שרויין חתוכין, שור משפט בטור מסכן, תרדין בחרדל. ר' יונתן נשר שעריה אזל להדיה מוגדלה דצבעיה מיתאסייא, הוה תמן חד ספר אמר בשביל שערך באתה לכאן לרפאתו, ואני הועתקתי לכאן להחיש מחיה, קם ורבע ליה על רגליו, אמר ליה כאן בריש משתעי קמיה דרב באורתא.
ב ד"א כל הדברים יגעים דברי אומנות מיגעין, ר"א בש"ר חנינא בריה דר' אבהו הוה אמר הדין עובדא הוה באיתתא שהוליכה את בנה אצל הנחתום בקיסרין. אמרה ליה אליף ית בני אומנות. אמר לה ישב אצלי חמש שנים ואני מלמדו חמש מאות מינין בחטה. ישב אצלו חמש שנים ולמדו חמש מאות מינין בחטה ואמר לה ישב אצלי חמש שנים אחרות ואני מלמדו אלף מינין בחטה. וכמה מינין אית בחטה רבנן אמרי בחטי מנית חטין דמנין. ר' אחא אמר חמש מאות מינין בחטה מנין מנית. ר' חנינא ור' יוחנן תרויהון יתבון וחשבון וקומון על שתין. ועוד ר"א בש"ר יוסי אמר עובדא הוה בהדא איתתא בקיסרין שהוליכה את בנה אצל חד פרכוניס אמרה ליה למד את בני אומנות. אמר לה ישב אצלי ארבע שנים ואני מלמדו מאה מינין בביצה. וישב אצלו ארבע שנים ולמדו מאה מינין בביצה. אמר לה ישב עמי ארבע שנים אחרות ואני מלמדו מאה מינין אחרים בביצה. שמע רבי ואמר לא ראינו טובה מימינו.
ג ד"א כל הדברים יגעים דברי מינות מיגעין את האדם. מעשה בר"א שנתפס לשום מינות נטלו אותו הגמון והעלו על הבימה לדון אותו. אמר לו ר' אדם גדול כמותך יעסוק בדברים בטלים הללו. אמר לו נאמן עלי הדיין והוא סבר שבשבילו אמר והוא לא אמר אלא לשום שמים. אמר לו מאחר שהאמנתני עליך אף אני הייתי סבור ואומר אפשר שישיבות הללו טועות הן בדברים בטלים הללו דימוס פטיר אתה. אחר שנפטר ר' אליעזר מן הבימה היה מצטער על שנתפס על דברי מינות נכנסו תלמידיו ...
ד מעשה באשה אחת שבאת אצל ר' אליעזר להתגייר אמרה לו רבי קרבני. אמר לה פרטי את מעשיך. אמרה בני הקטן מבני הגדול. נזף בה. הלכה אצל ר' יהושע וקבלה. אמרו לו תלמידיו ר' אליעזר מרחק ואתה מקרב? אמר להם כיון שנתנה דעתה להתגייר אינה חיה לעולם דכתיב "כל באיה לא ישובון". ואם שבו לא ישיגו ארחות חיים.
חנינא בן אחי ר' יהושע אזל להדיה כפר נחום ועבדון ליה מינאי מלה ועלון יתיב רכיב חמרא בשבתא. אזל לגביה יהושע חביביה ויהב עלוי משח ואיתסי. א"ל כיון דאיתער בך חמרא דההוא רשיעא לית את יכיל שרי בארעא דישראל. נחת ליה מן תמן לבבל ודמך תמן בשלמיה.
ר' יונתן ערק חד מן תלמידוי לגביהון. אזל ואשכחיה עבד בן אפטוניות. שלחון מיניא בתריה כך אמרין ליה ולא כך כתיב "גורלך תפיל בתוכינו כיס אחד יהיה לכולנו" והוה פרח ואינון פרחין בתריה. אמרון ליה רבי איתא גמול חסדא להדא כלתא הלך ומצאן עסוקים בריבה אחת אמר לון כן ארחיהון דיהודאי עבדין. אמרין ליה ולא כן כתיב בתורה "גורלך תפיל בתוכינו כיס וגו'" והוה פרח ואינון פרחין בתריה עד דמטא לתרע וטרד באפיהון. אמרון ר' יונתן רזיל גלוג לאמך דלא הפכת ולא איסתכלת בן דאילו הפכת ואיסתכלת בן יותר מן מה דהוינן פרחין בתרך הוית פריח בתרן.
ר' יהודה בן נקוסה היו המינין מתעסקין עמו היו שואלים אותו ומשיב שואלין אותו ומשיב. אמר לו על מגן אתון מגיבין אתון נעביד בינינון דכל בר נש דנצח חבריה יהא פצע מוחיה דחבריה בקורנס והוא נצח לון ופצע מוחיהון עד דאיתמלאון פיצעין פיצעין. וכיון דאתא אמרין ליה תלמידוי רבי סייעוך מן השמים ונצחת. אמר לון ועל מגן לכו והתפללו על אותו האיש ועל אותה החמת שהיתה מלאה אבנים טובות ומרגליות אבל עכשיו מלאה פחמין.
ה דבר אחר כל הדברים יגעים אפילו דברי תורה מיגעין את האדם. ...קהלת רבה א טקהלת רבה א יקהלת רבה א יאקהלת רבה א יבקהלת רבה א יג קהלת רבה א יד קהלת רבה א טז קהלת רבה א יז
קישורים חיצוניים
מדרש מעוצב, באתר דעת.