קהלת משה ב (הכל)
רב האי גאון
[עריכה]מתוך: קהלת משה ב א (עריכה)
"ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר, וכבסו שמלותם"[1]. "והיו נכונים ליום השלישי (= פרישה מאשה), כי ביום השלישי ירד ה' לעיני העם על הר סיני"[2]. "והגבלת את העם סביב לאמר (= מצות הגבלה), השמרו לכם עלות בהר" וגו'.[3]
נמצא היה למשה ג' צווים א. כיבוס בגדים, ב. פרישה מאשה, ג. גם הגבלה.
[ובהמשך]: "וירד משה מן ההר אל העם, ויקדש את העם, ויכבסו שמלותם"[4]. "ויאמר להם היו נכונים לשלשת ימים, אל תגשו אל אשה"[5]. ודין הגבלה לא אמר להם. והוא תמוה מאוד מפני מה לא אמר להם הגבלה?
ובהמשך: "ויאמר ה' אל משה לך רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב"[6], דהיינו: הקב"ה אומר למשה, למה לא אמרת להם הגבלה? והשיב משה "לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו הגבל את ההר וקדשתו"[7]. וקשה להבין מה משיב משה הרי הוא לא אמר להם הגבלה קודם.
ובהמשך: "ויאמר ה' אל משה לך רד ועלית אתה ואהרן, והכהנים והעם אל יהרסו לעלת אל יהוה, פן יפרץ בם"[8]. "וירד משה מן ההר, ויאמר אליהם"[9]. ופירש"י – התראה זו[10]. ר"ל הגבלה. והוא תמוה מאוד למה לא אמר הגבלה מקודם כשנצטוה.
ואמר רב האי גאון: דהנה ידוע דכל דור המדבר הסתכלו בהנהגת משה, כדכתיב: "ויצא משה לקראת חותנו"[11], ופירש רש"י – "כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה, כיון שיצא משה יצא אהרן, מי ראה אלו יוצאין ולא יצא", ומוכח מזה שאם היה משה יושב בביתו היו כולם יושבין.
והנה משה היה סבור כי הוא יוצא ונכנס כבן בית לדבר עם הקב"ה בהר סיני. וזה כשהקב"ה לבדו בהר סיני, אבל בשעת מ"ת ירדו כל הפמליא של מעלה עם כל המרכבה להר סיני, והמלאכים בוודאי יקטרגו "מה לילוד אשה בינינו מה אנוש כי תזכרנו"[12], כמו שהיה באמת, ואפשר גם אני ואהרן נעמדה מרחוק מן ההר ולא יגעו בהר סיני, ובוודאי כל ישראל יעמדו מרחוק כשיראו אותנו מרחוק, ובעבור זה לא צוה משה לישראל דין הגבלה, ולפיכך בפעם ב' כשאמר הקב"ה למשה "רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות", השיב משה: לא יוכל העם לעלות כי אתה העדות בנו ר"ל לי ולאהרן בכלל הגבל את ההר וקדשתו, ואם אנחנו נעמוד מרחוק בוודאי כל ישראל יעמדו מרחוק, לפיכך ויאמר ה' "לך רד", ר"ל צוה להם הגבלה, כי "ועלית אתה ואהרן", ר"ל אתה ואהרן יעלו אל ההר, וירצו ישראל לעלות אחריכם, לפיכך "וירד משה מן ההר ויאמר אליהם" – "התראה זו", ודו"ק.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ שמות יט י
- ^ שמות יט יא
- ^ שמות יט יב.
- ^ שמות יט יד
- ^ שמות יט טו
- ^ שמות יט כא.
- ^ שמות יט כג.
- ^ שמות יט כד
- ^ שמות יט כה
- ^ לשון רש"י: "ויאמר אליהם" – "התראה זו".
- ^ שמות יח ז.
- ^ שבת פח ב. "ואריב"ל בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, תהלים ח ה מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תנה הודך על השמים".
מתוך: קהלת משה ב ב (עריכה)
בשם רב האי גאון: שני שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, אם טוב שנברא או אם טוב שלא נברא, נמנו וגמרו טוב שלא נברא[1].
ואמר הגאון: הוכחה מן התורה מפורש כי טוב שלא נברא משנברא.
כי ידוע מאמר המדרש בשמות רבה, על מאמר איוב "ה' נתן וה' לקח"[2], ומקשה: למה כתיב אצל נתן ה', ואצל לקח כתיב וה'?[3] ותירץ: כי הלא ידוע כי שלא כמידת הקב"ה מדת בשר ודם, כי מדת בשר ודם אם המלך רוצה ליתן מתנה לאחד מעבדיו הוא ממליך בפמליא שלו אם העבד הגון לאותו מתנה, אבל כשהוא כועס על אחד מעבדיו אינו שואל שום עצה רק ממית אותו[4], כי "חמת מלך מלאכי מות"[5].
אבל אצל הקב"ה אינו כך רק ה' בעצמו נתן, ואצל לקח הוא נמלך בבית דין של מעלה. לזה כתיב "וה' לקח".
נמצא היוצא לנו מזה: על הטובה אינו נמלך, ועל הרע הוא נמלך. ונמצא אם היה טוב שנברא יותר משלא נברא למה נמלך הקב"ה עם הפמליא שלו, כדכתיב "נעשה אדם בצלמינו"[6], ופירש"י: "נמלך בפמליא שלו".
אלא בוודאי טוב שלא נברא, ודו"ק היטיב, כי נכון הוא.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ ערובין יג ב. "ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה, הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא, נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא יפשפש במעשיו, ואמרי לה ימשמש במעשיו".
- ^ איוב א כא. "יהוה נתן ויהוה לקח, יהי שם יהוה מברך".
- ^ דהיינו: למה אצל "וה' לקח", כתוב בתוספת ו'.
- ^ ירושלמי ברכות סז א: "אמר רבי יודן בן פילה הוא שאיוב אמר איוב א כא ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. כשנתן ברחמים נתן. וכשלקח ברחמים לקח. ולא עוד אלא כשנתן לא נמלך בבריה וכשלקח נמלך בבית דינו". אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו. בנין אב שבכולם מלכים א כב כג וה' דבר עליך רעה. וכן הוא בויקרא רבה כד ב. (בשמות רבה לא מצאנו).
- ^ משלי טז יד.
- ^ בראשית א כו.
מתוך: קהלת משה ב ג (עריכה)
ברכות: "אמר רבי יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר"[1].
ופירש"י: "עצם פחות משעורה", כדי שלא יטמא באהל המת[2].
ורבינו חננאל גאון פירש[3]: "כי הוה שן, ושן אינו מטמא רק במחובר אבל בתלוש אינו מטמא"[4].
אבל הוא תמוה מאוד כל מי שיש לו מוח בקדקדו יבין הדבר כי אינו מדוקדק[5].
פירש רב האי גאון: כי לכל האבל היו נותנים סעודת הבראה, והיו נותנים לו בשר ויין, כי לא נברא יין אלא לנחם אבילים, דכתיב "ויין למרי נפש"[6], וסעודה יקרא בלשון תרגום[7] "ביר", לשון הבראה. ולקח רבי יוחנן עצם מן הסעודה לנחם אבילים.
וזהו פירושו "דין גרמא דעשיראה ביר", ר"ל מסעודה עשירית[8], ודו"ק היטב[9].
הערות שוליים
[עריכה]- ^ ברכות ה ב. וברש"י: דין גרמא דעשיראה ביר - זה עצם של בן עשירי שמת לו: ביר - כמו בר, וצר עצם פחות מכשעורה ממנו בסודרו, לעגמת נפש". כוונת רש"י: שרבי יוחנן החזיק את עצם והראה לאנשים, משום עגמת נפש, מרוב צער שמתו לו עשרה ילדים, הוא היה מראה את העצם לאנשים ואומר להם: תראו! זהו העצם של בני העשירי.
- ^ רש"י כותב שהעצם פחות מכשעורה, כדי שר' יוחנן לא יטמא.
- ^ לרבינו חננאל היה קשה קושיית רש"י, הרי העצם מטמא את ר' יוחנן, ואיך הוא נשא אותה, לכן הוא מבאר שמדובר ב"שן", ושן מטמא רק במחובר.
- ^ וז"ל ר' ניסים גאון (ברכות שם) "דין גרמא דעשיראה ביר, פרשו רבי שרירא ורבי האי חמודו (= בנו חביבו), ז"ל ר' יוחנן קבר י' בנים זכרים, וכי העשירי שבהן נפל לתוך יורה גדולה, שהיתה רותחת ריתוח קשה וחזק, ונמס בשרו ונמק. נטל ר' יוחנן עצם של אצבע קטנה שלו וצררה בסדינו, והיה מנחם בה אחרים. ואית דאמרי כי נשאר לו בן אחד ושמו ר' מתנה, ושיגרו מארץ ישראל לבבל, ללמוד תורה לפני שמואל":
וז"ל תשובות הגאונים (חלק ראשון מאת אברהם אליהו הרכבי) סימן ת"ט: "דין גרמא דעשיראה ביר", אמרו: עשרה בנים קבר ר' יוחנן, והעשירי שבהם נפל לתוך יורה רותחת, ונתחתכו אבריו, ונטל ר' יוחנן אצבע קטנה שלו, וצררה בסודרו, שהיה מתנחם בה, ועליה אמר כך. ואמרו: כי נשאר רב מתנה, והוא בו ר' יוחנן, ושלחו ר' יוחנן אצל שמואל לבבל, ללמוד תורה": - ^ דהיינו: לא מובן שרבי יוחנן התנא הגדול, א. יחזיק עצם של בנו, ולא יקבור אותה, ב. שיראה את עצם בנו לכל מיני אנשים כדי לספר על צערו.
- ^ משלי לא ו. "תנו שכר לאובד, ויין למרי נפש".
- ^ עיין בהמשך בהערה 10, שמביא בשם הירושלמי, ש"ביר", הוא סעודת הבראה. ואחרי חיפוש לא מצאנו, לא בתרגום ולא בירושלמי.
- ^ דהיינו: רבי יוחנן נחם אבלים, ואמר להם, תראו כמה אני סובל, כבר היה לי עשרה סעודות הבראה, תודו לה' שאתם לא סובלים כמוני.
- ^ וז"ל ספר תולדות אדם (סיפורים על ר' זלמן וולאזין, אחיו של ר' חיים וולאזין): "ספר לי הזקן ר' בער, רב זאגער פעם אחת הלך לבית המדרש הגדול לבקש אחר קלף קטן מצוייר בציורים שונים שנאבד מתוך סדור הפלה שלו. ויהי כאשר ראה אותו הצדיק (ר' זלמן וולאזין), הלך לקראתו בשובע שמחות, ויאמר: דבר חידוש מצאתי היום, וששתי עליו כעל כל הון, והציקתני תשוקתי ותאלצני להביא אליך ולהציג לפניך.
ברכות ה ב והאמר ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר, ופרש"י "זה עצם של בן עשירי שמת לו, ביר כמו בר, וצר עצם פחות מכשעורה ממנו בסודרר לעגמת נפש", ע"כ פרש"י.
והנה רש"י ז"ל נדחק לפרש שנשא עצם פחות מכשעורה, כדי להנצל מהקושיא החמורה איך יתכן שר' יוחנן ישא אצלו עצם המת המטמא במגע ובמשא, על כן הוכרח לפרש שהעצם היה פחות מכשעורה, ואינו משמא. וגאון אחר פירש בשביל קושיא זו, שעצם הזה היה שן, והשן אינו מטמא בתלוש, רק במחובר, כמבואר ברמב"ם ה' ממאת מת פרק י"ג: "כל שבמת טמא חוץ מן השניים" וכו'. והנה יש להקדמונים טענות בזה לכל אחד מהפירושים, והויכוח בזה ארוך לכן עזבתיו.
אולם יגעתי ומצאתי פירש נכון בשיטה מיוחסת לאחד ממיוחדי גדולי הקדמונים, והוא דבלשון הירושלמי קורין לסעודת ההבראה שמברין את האבלים "ביר", מלשון "ולא ברה אתם לחם" שמואל ב יב יז. ומשמע במסכת נדרים נו א פ' הנודר מן הירק, דלא סגי שלא יאכל האבל בשר וישתה יין בסעודת ההבראה, וכן מובא בבית יוסף סימן שע"ה. ולפי זה קרוב להיות פירוש המאמר "דין גרמא דעשיראה ביר", שצר עצם מסעודת ההבראה עשירית בבגדו, ולא מעצמות בנו המת. והפירוש הזה קרוב אל מרכז היושר, יותר משארי הפירושים": עכ"ל.
יש שמסבירים שרבי יוחנן השתמש בלשון ירושלמי, כיון שהוא עצמו חיבר את הירושלמי. (אינציקלופיה לאגדות התלמוד לר' נתן ניסים סולומון מתל אביב, תשי"ב).