מ"ג שמואל ב יב יז

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקמו זקני ביתו עליו להקימו מן הארץ ולא אבה ולא ברא אתם לחם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּקֻמוּ זִקְנֵי בֵיתוֹ עָלָיו לַהֲקִימוֹ מִן הָאָרֶץ וְלֹא אָבָה וְלֹא בָרָא אִתָּם לָחֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּקֻ֜מוּ זִקְנֵ֤י בֵיתוֹ֙ עָלָ֔יו לַהֲקִימ֖וֹ מִן־הָאָ֑רֶץ וְלֹ֣א אָבָ֔ה וְלֹא־בָרָ֥א אִתָּ֖ם לָֽחֶם׃

"ולא ברה" - לשון אכילה כמו (לקמן יג ו) ואברה מידה

"ברה" - היא אכילה מועטת כמו (לעיל ג לה) להברות את דוד

"ויבקש". הגם שנגזרה גזירה, מועלת תפלה, והתפלל בעד הנער. ומה שהיתה הגזרה למרק עונו, חשב למרקו ע"י עינוי וצום,

שצם כל היום אצל הארון. "ובא". לביתו: "ולן". בתענית: "ושכב ארצה". לענות נפשו: