פרקי דרבי אליעזר פרק יח
<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק יח · >>
בית־שמאי אומרים: השמים נבראו תחלה ואחר־כך הארץ, שנאמר (בראשית א, א): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ"; ובית־הלל אומרים: הארץ נבראת תחלה, שנאמר (תהלים קב, כו): "לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם". בית־שמאי אומר: שמים נבראת תחלה, שנאמר (ישעיהו מח, יג): "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם".
נכנס תחרות ביניהם על הדבר הזה עד ששרתה שכינה ביניהם והסכימו אלו עם אלו ששניהם נבראו בשעה אחת וברגע אחד – מה עשה הקב"ה? פשט יד ימינו ונטה שמים, ופשט יד שמאלו ויסד ארץ, שנאמר (ישעיהו מח, יג): "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם", ועמדו יחדיו ארץ ושמים, שנאמר (בראשית ב, א): "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם".
וכי כלו שמים וארץ מלהיות ומלעמוד עוד? והלא כבר נאמר עליהם (ירמיהו כג, כד): "הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא", אלא שכלו ממלאכה מפועל ומצווי, לכך נאמר (בראשית ב א): "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ".
אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבון כל העולמים, השמים והארץ כלים ממלאכה מפועל ומצווי מששת ימי־בראשית, רחמיך וחסדיך אל תכלא, שאם תכלא רחמך וחסדיך אין אנו יכולין לעמוד, שעל רחמיך וחסדיך העולם עומד, שנאמר (ישעיהו נד, י): "כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ" וגו'. (בראשית ב, ב): "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" וגו'.
שבע חנוכות ברא הקב"ה – שש מהן חינך, ואחד שמורה לדורות;
ברא יום ראשון וחנכו וגמר כל מלאכתו, שנאמר (בראשית א, ה): "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד", וכך כל ימי המעשה. ברא יום שביעי, לא נאמר בו "מלאכה" ולא נאמר בו "ויהי ערב ויהי בקר", שהוא שמור לדורות, שנאמר (זכריה יד, ז): "וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה". למה הדבר דומה? לאחד שהיה לו כלי־חמדה ולא רצה להנחילה אלא לבנו העובד אותו, כך הקב"ה יום שבת מנוחה וקדושה שהיה לפניו לא רצה להנחילה אלא לישראל.
תדע לך שהוא כן כשיצאו ממצרים עד שלא נתן להם את התורה הנחיל את השבת לישראל, ושתי שבתות שבתו ישראל עד שלא נתן להם את התורה, שנאמר (נחמיה ט, יד): "מִצְווֹת וְחֻקִּים וְתוֹרָה נָתַתָּ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ", הקב"ה שמר וקדש את השבת וישראל אינן חייבין אלא לשמור ולקדש את השבת.
תדע שהוא כן, בא וראה – כשהיה נותן להם את המן ארבעים שנה, היה נותן להם בששת ימי־המעשה, ובשבת לא היה נותן. שמא תאמר: לא היה בו כח ליתן בכל יום ויום, אלא ששבת, לפיכך היה נותן להם לחם יומים בששי, שנאמר (שמות טז, כט): "רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם". כיון שראו ישראל ששבת לפניו, שבתו גם הם, שנאמר (שמות טז, ל): "וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי", (בראשית ב, ג): "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" – הקב"ה ברך וקדש את יום השבת, וישראל אינן חייבין אלא לשמור ולקדש את יום השבת. מכאן אמרו כל המברך על היין בלילי־שבתות – מאריכין לו ימיו ושנותיו בעולם הזה ויוסיפו לו שנות חיים לעולם הבא.
"ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם" (שמות לא יד) – מה היא שימור של שבת מלהבעיר בה אש ומלעשות בו מלאכה ומלצאת ומלבא חוץ לתחום אפילו רגל אחד ומלהביא דבר בידו ולהעבירו ארבע אמות ברשות הרבים ולהוציא מרשות לרשות, וזו היא שמירתה של שבת "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת היא לְעֹ[ו]לָם" (שמות לא יז).
אמר הקב"ה: השבת הזה נתתי לישראל ביני לבינם; בששת ימי־המעשה פעלתי את העולם, בשבת נחתי, לפיכך נתתי להם ששת ימי מלאכה ויום השביעי ברכה וקדושה ומנוחה לי ולהם, לכך נאמר (שם): "ביני ובין ישראל".
שבעה רקיעים ברא הקב"ה, ומכלם לא בחר למכון שבתו אלא "ערבות", שנאמר (תהלים סח, ה): "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ".
שבעה ארצות ברא הקב"ה, ומכלם לא בחר אלא "ארץ ישראל", שנאמר (דברים יא, יב): "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ".
שבעה הרים ברא הקב"ה, ומכלם לא בחר אלא ב"הר סיני", שנאמר (תהלים סח, יז): "חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ".
שבעה ימים ברא הקב"ה, ומכלם לא בחר אלא "ים כנרת" והנחילו לשבט נפתלי, שנאמר (דברים לג, כג): "נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה".
שבעה מדברות ברא הקב"ה, ומכלם לא בחר אלא "מדבר קדש", והעביר בו ישראל כשיצאו ממצרים.
שבעה עולמות ברא הקב"ה, ומכלם לא בחר אלא עולם שביעי – ששה לצאת ולבא, ואחד שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם.
ז' ימים ברא הקב"ה, ומכלן לא בחר אלא יום ז', שנאמר (בראשית ב, ג): "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ".
שבעה שנים ברא הקב"ה, ומכלן לא בחר אלא "שנת שמטה".
וכל מי שהוא שומר את השבת בעולם הזה – הקב"ה מוחל לו כל עונותיו, שנאמר (ישעיהו נו, ב): "שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ", אל תקרי "שומר שבת מחללו" אלא "מחול לו" – מלמד שמוחלין לו על כל עונותיו.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
השמים נבראו תחילה. מוה"ר ולא עוד אלא הרבה בטעמים במאי פליגי והשמיט מענין דין ורחמים ותורה שבכתב ותורה שבעל פה ושרי ישראל ושרי אומות העולם ונשמות במדרגתם.
ולא נאמר בו ויהי ערב ויהי בקר וגו' לאחד שהי"ל כלי חמדה. ומה טוב לפי זה מה שדרשו בפסוק מזמור לק"ט ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכן עד הששי, ולא אחד בהם דבשבת לא כתיב יום הז', וזה יורה ולי מה יקרו רעך אל, דנקראו ישראל ריעים למען אחי ורעי. ועיין במדרש תהלים ובילקוט שם בסי' לק"ט. ומ"ש בשעה אחת וברגע אחד. עיין למוה"ר ולא עוד אלא לקמן בפל"א.
מכאן אמרו כל המברך על היין בלילי שבתות מאריכין לו ימיו ושנותיו בעולם הזה ויוסיפו לו שנות חיים לעוה"ב. והא נמי כטע'ם לצד למה שתקנו לומר לחיי בסברי מרנן דהוא בעת הברכה, והא שמיע לי דבקידוש קא משתעי. ונקט כל המברך, כל לאתויי ברכת המזון נמי דיקח כוס ויברך עליו ברכת המזון בליל שבת אפילו דבחול אינו נוהג. או מחמת מחלה דאינו שותה יין, או כי אין ידו משגת, עכ"פ ליל שבת יצמצם שלא לשתות בתוך הסעודה זולת הדחה מדגים לבשר. ואפשר בשכר ויהיה שותה כוס של ברכה בריוח וארכא בחיים יהיבת ליה. ועיין מ"ש עוד בזה בחי' על התקונים ד"ס ע"ב בס"ד.
ז' רקיעים. הכא מונה ח' שבעיות דבחר הקדוש ברוך הוא בז'. ועיין בקונטרסי חיים ומזון ח"א אות קפ"ב ולמוה"ר ולא עוד אלא לעיל מזה פרק ג'. ועוד לו באגדת אליהו ח"ב ד"ץ ע"ב. ועיין בתקונים דף קכ"ח ע"ב, ועיין בזוה"ק סדר בראשית דמ"ה ע"ב ובתוס' ח"ג סימן טו"ב וסדר ויקרא ד"ט ע"ב ותזריע דמ"ז ע"ב ואחרי דע"ו ע"ב ובהר דק"ח ע"ב ובתוס' ח"ג סימן ז', ובקונטרסי חיים לגופא וצדקה לחיים מערכת ס'. ועיין למהרש"א בחידושי אגדות ריש יומא ופ"ד דנדרים ופ"ב דערכין, ובילקוט ראובני סדר נשא. ועתה מדפ'ס ועולה ספר נאה להודות לרב אחא משבחא גדול הנאמר באברהם ז"ל וראיתי לו מה שהביא במספר ז' ודוק.