פרקי דרבי אליעזר פרק יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק יח · >>

פרק יח

בית שמאי אומרים השמים נבראו תחלה ואח"כ הארץ, שנאמר (בראשית א, א): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחלה, שנאמר (תהלים קב, כו): "לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם". בית שמאי אומר שמים נבראת תחלה, שנאמר (ישעיהו מח, יג): "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם". נכנס תחרות ביניהם על הדבר הזה עד ששרתה שכינה ביניהם והסכימו אלו עם אלו ששניהם נבראו בשעה אחת וברגע אחד: מה עשה הקב"ה? פשט יד ימינו ונטה שמים, ופשט יד שמאלו ויסד ארץ, שנאמר (ישעיהו מח, יג): "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם", ועמדו יחדיו ארץ ושמים, שנאמר (בראשית ב, א): "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם". וכי כלו שמים וארץ מלהיות ומלעמוד עוד, והלא כבר נאמר עליהם (ירמיהו כג, כד): "הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא". אלא שכלו ממלאכה מפועל, ומצווי לכך נאמר ויכלו השמים והארץ. אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבון כל העולמים, השמים והארץ כלים ממלאכה מפועל ומצווי מששת ימי בראשית, רחמיך וחסדיך אל תכלא, שאם תכלא רחמך וחסדיך אין אנו יכולין לעמוד, שעל רחמיך וחסדיך העולם עומד, שנאמר (ישעיהו נד, י): "כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ" וגו'. (בראשית ב, ב): "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" וגו'. שבע חנוכות ברא הקב"ה: שש מהן חינך ואחד שמורה לדורות. ברא יום ראשון וחנכו וגמר כל מלאכתו, שנאמר (בראשית א, ה): "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד", וכך כל ימי המעשה. ברא יום שביעי, לא נאמר בו מלאכה ולא נאמר בו ויהי ערב ויהי בקר שהוא שמור לדורות, שנאמר (זכריה יד, ז): "וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה". למה הדבר דומה, לאחד שהיה לו כלי חמדה ולא רצה להנחילה אלא לבנו העובד אותו, כך הקב"ה יום שבת מנוחה וקדושה שהיה לפניו לא רצה להנחילה אלא לישראל. תדע לך שהוא כן כשיצאו ממצרים עד שלא נתן להם את התורה הנחיל את השבת לישראל ושתי שבתות שבתו ישראל עד שלא נתן להם את התורה, שנאמר (נחמיה ט, יד): "מִצְווֹת וְחֻקִּים וְתוֹרָה נָתַתָּ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ", הקב"ה שמר וקדש את השבת וישראל אינן חייבין אלא לשמור ולקדש את השבת. תדע שהוא כן בא וראה כשהיה נותן להם את המן ארבעים שנה היה נותן להם בששת ימי המעשה ובשבת לא היה נותן. שמא תאמר לא היה בו כח ליתן בכל יום ויום, אלא ששבת לפיכך היה נותן להם לחם יומים בששי, שנאמר (שמות טז, כט): "רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם". כיון שראו ישראל ששבת לפניו, שבתו גם הם, שנאמר (שמות טז, ל): "וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי", (בראשית ב, ג): "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ", הקב"ה ברך וקדש את יום השבת וישראל אינן חייבין אלא לשמור ולקדש את יום השבת. מכאן אמרו כל המברך על היין בלילי שבתות מאריכין לו ימיו ושנותיו בעולם הזה ויוסיפו לו שנות חיים לעולם הבא. ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם (שמות לא,יד), מה היא שימור של שבת מלהבעיר בה אש ומלעשות בו מלאכה ומלצאת ומלבא חוץ לתחום אפי' רגל אחד ומלהביא דבר בידו ולהעבירו ארבע אמות ברשות הרבים ולהוציא מרשות לרשות, וזו היא שמירתה של שבת ביני ובין בני ישראל, אות היא לעולם. אמר הקב"ה: השבת הזה נתתי לישראל ביני לבינם בששת ימי המעשה פעלתי את העולם בשבת נחתי לפיכך נתתי להם ששת ימי מלאכה ויום השביעי ברכה וקדושה ומנוחה לי ולהם לכך נאמר ביני ובין ישראל.

שבעה רקיעים ברא הקב"ה ומכלם לא בחר למכון שבתו אלא ערבות, שנאמר (תהלים סח, ה): "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ". שבעה ארצות ברא הקב"ה ומכלם לא בחר אלא ארץ ישראל, שנאמר (דברים יא, יב): "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ". שבעה הרים ברא הקב"ה ומכלם לא בחר אלא בהר סיני, שנאמר (תהלים סח, יז): "חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ". שבעה ימים ברא הקב"ה ומכלם לא בחר אלא ים כנרת והנחילו לשבט נפתלי, שנאמר (דברים לג, כג): "נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה". שבעה מדברות ברא הקב"ה ומכלם לא בחר אלא מדבר קדש והעביר בו ישראל כשיצאו ממצרים. שבעה עולמות ברא הקב"ה ומכלם לא בחר אלא עולם שביעי: ששה לצאת ולבא ואחד שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם. ז' ימים ברא הקב"ה ומכלן לא בחר אלא יום ז', שנאמר (בראשית ב, ג): "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ". שבעה שנים ברא הקב"ה ומכלן לא בחר אלא שנת שמטה. וכל מי שהוא שומר את השבת בעולם הזה הקב"ה מוחל לו כל עונותיו, שנאמר (ישעיהו נו, ב): "שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ", אל תקרי שומר שבת מחללו אלא מחול לו, מלמד שמוחלין לו על כל עונותיו.