פרדס רמונים כג כ

<< · פרדס רמונים · כג · כ · >>

פרק כ':

ראייה פירש הרשב"י ע"ה בזהר [קלב] כי הראייה היא תלויה בבינה וסימן הלב רואה. וכן נראה מקצת המקומות כי הראייה עקרו תלוי בבינה וגבורה. וכל מקום שתמצא לשון ראיה עקרו תלוי בשמאל. ובמקומות אחרים ברעיא מהימנא (פנחס דף, רל.) ובתקונים (תקוני זח, דף) פי' הרשב"י ע"ה כי ריאיה היא פני אריה והוא בחסד. וכן ראובן או"ר ב"ן והוא ראייה ואור שהוא בחסד וחכמה וכן פירוש ראייה אריה כי הוסיף בראייה י' על תיבת אריה והרמז אל החכמה שהיא יו"ד. וזה הפי' עיקר ויותר מוכרח. ואמרם הל"ב רואה היינו שבבינה יש גם כן כח הראייה עכ"ז עקרה בחכמה וחסד וימצא בבינה על ידי החכמה. ויש ראיה לטוב, וראיה לרע. והכריח הענין מן הפסוקים בזהר פרשת וירא (דף קה, עב). והטעם כי לפעמים החסד נוטה לדין ולכן ראייה לדין:

ראש פירש הרשב"י ע"ה בתקונים (תקונאלט) כי כ"ע מצד החכמה נקרא ראש. כי החכמה גם כן ראש וכדפי' בערך מצוה והכתר על החכמה נקרא ראש האמתי כי הוא ראש לכל ראשים. ורבי משה פירש כי לפעמים היא נקרא גם כן ראש הלבן מפני שבו הלבנינות האמתי. ונקרא כן כשהוא מלבין עונותיהם של ישראל:

והחסד נקרא ראש הרים מפני שהוא ראש לג' הרים שהם האבות. שמעו הרים את ריב ה' (מיכה ו, ב) ומאן הרים היינו ג' אבות כן פי' בזהר (תשא דף, קפט). ובתיקונים בפסוק (בראשית ח, ה) נראו ראשי ההרים פי' שהם ג' אבות הנקראים ראשי ההרים. ואפשר הטעם מפני שהם ראשים לכל שאר הקצוות שכולם נקראים הרים כדפי':

וראש צדיק פירוש הרשב"י ע"ה בזהר פרשת ויצא [קלג] שני פי'. הא' שהת"ת נקרא ראש צדיק מטעם כי הוא שורה על ראשו. וכן פי' בתקונים (תקונאז) מאן ראש צדיק דא עמודא דאמצעיתא. והפי' השני, מקום מוצא הברכות של צדיק למלכות. פי' מקום שפך הברכות שדרך האשד ההוא הברכות נשפעות אל המלכות הוא נקרא ראש צדיק ודאי שהיא בחינה תחתונה של היסוד בערך המתייחד עם המלכות:

ראש דבר יש שפי' בחסד ויש שפי' בת"ת. וזה נראה לי עיקר כי הוא ראש למלכות הנקראת דבר. ואפשר כי מטעם זה נאמר (תהלים קיט, קס) ראש דברך אמת כדכתיב (מיכה ז, כ) תתן אמת ליעקב ועכ"ז יצדק קצת ביסוד:

ראשי החיה פירש הרשב"י ע"ה בתקונים (תקונאה) כי החיה מלכות וראשיה הם נצח והוד ועליהם כתיב (יחזקאל, א) ודמות על ראשי החיה רקיע. וראשי חיה עליונה יש בה פי' הרבה בתקונים:

ראשית החכמה נקראת ראשית מפני שהיא ראשית לגלוי כמו שהארכנו בשער אם אין סוף הוא הכתר. ומלכות במציאות היו"ד אשר לה המשתוה אליה, נקראת ג"כ ראשית. ואמר בתקונים שהיא ג"כ ראשית לכל הנבראים כמו חכמה עליונה ראשית לכל המתגלה באצילות. ורבי משה אמר כי החכמה נקראת ראשית תרומה מפני שהיא ראשית וכו' ע"כ. ומפני כך חטה אחת פוטרת כל הכרי ואין לה שיעור למיעוט ההשגה בה. וכן היא נקראת ג"כ ראשית שמני"ם מפני שהיא ראשית לשפע הכתר:

רב פירש בתקונים (תקוני זח, דף) בפסוק (בראשית, מח) וידגו לרוב חכמה דאתמר בה (מא ה, י) ותרב חכמת שלמה כו'. נראה שלשון רב הוא מצד החכמה ויש קצת סמך לדבר כי תרגום שמן המשחה שהוא בחכמה משח רבות קודשא:

רב חסד פירש רבי משה כי החסד נקרא רב חסד. ולא דקדק יפה כי ת"ת נקרא רב חסד מפני שרובו חסד, ואף על פי שיש בו דין. וכן פירשו רז"ל (רה דף, יז) רב חסד מטה כלפי חסד והיינו התפארת שהוא מטה עצמו וגבורה עמו כלפי החסד. ונקרא כן בהכרעתו לצד ימין.

ויש רב טוב ופירש בזהר פ' בראשית (דף ז, עב) כי הוא ענוגא דחיין דנגדין מעלמא דאתי לגבי חי עלמין עכ"ל. והכונה כי השפע הנשפע מבינה המגדל היסוד נקרא רב טוב. ופירושו שפע המרבה ומגדל היסוד.

עוד פי' שם פ"א כי רב סתם הוא התפארת ונקרא רב מפני שהוא אילנא ר"ב ותקיף בגין דאית אילנא זוטא מניה. ובתקונים (תקונאכא) פי' כי בקליפה הזכר נקרא רב החובל כדפי' בערך חבלה:

רבוע נראה מלשון הזהר כי הרבוע והמרובע הכל בבינה ולא תקרא הבינה מרובעת אלא בהיותה רובעת על הבנים ובפרט בהיותה רובצת על ד' סטרי עלמא ויש לזה גלוי מהזהר (תרומה דף, קכז.):

רבים מוסכם בזהר ובר"מ (משפטים דף, קיז.) ובמקומות רבים, כי רבים הם ג' אבות גדולה גבורה ת"ת ונקראים יחד רבים וכן אין רבים פחות משלשה (בתז דף, א). וכן מוכרח מכמה מקומות. ונקראים רבים מפני שהם רבים לפי שקודם היחוד וההסכמה בסוד ההכרעה נקראים רבים. ר"ל שלשה מחולקים כי לא יקרא רבים אלא בהיותם חלוקים זה על זה. אמנם בייחודם יקראו אגודה לשון יחוד. ורבים לוחמים לי (תהלים נו, ג) פי' רבים מלשון ריב או כמו ויהי רובה קשת (בראשית כא, כ):

רובע הוא היסוד שנקרא כן מלשון רביע שעל ידו שוכב אלוף עם אשת נעוריו. ופי' בזהר (בלק דף, רד.) שנקרא רובע מפני דשיעורא דגופא ארבע בריתות והיינו שנקרא רובע ישראל (במדבר כג, י). ובזהר (שם דף, רי) פי' במלכות מפני שני טעמים אם מפני שהיא רביעית למרכבה ואם מפני שהיא מטתו שלשלמה דהיינו לשון רביע:

רביעית המלכות נקראת רביעית ההין. ופירש הרשב"י ע"ה בר"מ (פנחס דף, רמז) הטעם כי היא רביעית ליה"ו שהם ג' אותיות וה' רביעאה והיינו רביעית ההין. ופי' עוד פ"א רביעית ההין רגל רביעי לכסא של ד' רגלים גדולה גבורה תפארת ומלכות רביעית להם. ולכל הפירושים לא תקרא רביעית ההין אלא בהיותה מתייחדת עם הג' אבות או עם הג' אותיות:

רבקה המלכות נקראת כן. אמנם לא תקרא כן אלא בבחינתה מצד תוקף הדין ומתייחדת עם בעלה מצד הגבורה (ע בזהר, תולדות):

רגלים וכן רגלים הכל הוא במלכות והיא נקראת רגלים בסוד הבחינה התחתונה המתלבשת תוך הקליפה. בסוד רחצתי את רגלי איככה אטנפם (שה"ש ה, ג) והיא פשיטת הנצוצות המתלבשת בקליפות. ובזהר פ' לך (דף, פו.) פי' כי המלאכים נקאים רגלים וז"ל מאן רגליו אלין מלאכין דאינון תחותוי דקב"ה כד"א ועמדו רגליו ביום ההוא וכו' עכ"ל. וקצת צודק עם מה שפי' לעיל דהיינו רגלי השכינה בחינתה עם הכחות [שלה]. אמנם רגלים הוא המתלבשת בנעלים וסנדלים הנעימים, כדפירשנו בערכם. וזה מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב (שם ז, ב). כך נ"ל מהקדמת הזהר (וע בתקונא, חי):

רהטים לפי הנראה מתוך לשון התיקונים (תקונאיט) ירצה כי הנצח וההוד נקראים רהטים בשקתות המים. ובמ"א (בתקונא שתיתאה, דף) פי' כי רהטים הוא בינה דקאמר בד' רהיטי מוחא:

רוב בזהר פ' תולדות (דף, קמג) משמע קצת כי רוב ביסוד, בהיותו בין התפארת והמלכות. וז"ל ורוב דגן ותירוש הא אוקמוה כו' ולא ראיתי צדיק נעזב וגו' ת"ח נער הייתי וגו' ואוקמוה האי קרא שר העולם אמרו וכו' ובג"כ אמר ורוב דגן ותירוש עכ"ל. ופי' כי הוא נקרא רוב דגן ותירוש מפני שלעולם לא חסר ממנו רבוי השפע בהיותו משפיע לשכינה ומקבל ממעלה. דהיינו ולא ראיתי צדיק נעזב מלמעלה מהת"ת. וזרעו מבקש לחם פי' מבקש במי להשפיע כי אין לחם אלא אשה. ולכן ביותר מחייב רבוי השפע וזה טעם רוב דגן ותירוש. ובתקונים: רוב אונים דא כתר עליון. ופירשנו בערך איש (ע בס, קהי):

רוח רוח סתם הוא התפארת וכן הוא יסוד האויר כנודע. ונקרא רוח בסוד הבחינה המכרעת בין הגדולה והגבורה. ולפעמים נקרא רוח צפונית שהוא יונק מהגבורה ששם הצפון. וזהו רוח צפונית שהיה מנשב בכנור של דוד. וכשיונק מחסד נקרא רוח דרומית ששם הדרום ונקרא רוח חם בסוד חמימות הגבורה ורוח קר בסוד מימי החסד הקרים. והמלכות נקראת רוח הקודש כשהיא יונקת מסטרא דהוד שמשם יניקת המדברים ברוח הקדש שהם למטה מן הנביאים שהם מנצח. כ"פ בזהר [קלד] במ"א. ובפ' אחרי (דף, סא.) פי' כי המלכות נקראת רוח הקדש כאשר היא מקבלת מחכמה שהיא נק' קדש. ואפשר דהא והא איתנהו כי החכמה משפיע להוד והוד אל המלכות [קלה] ונקראת המלכות רוח גדולה כשיונקת מרוח דרומית. ונקראת רוח חזק כשיונקת מרוח צפונית. גדולה מצד החסד, וחזק מצד הגבורה. ונקראת רוח יום ומסטרא דהתפארת. וטעמי הכנויים האלו ומבוארים. ובמלת רוח אלדים בו (בראשית מא, לח) שפי' [המפרשים] בחכמה אפשר הטעם שהוא רוח ונשמה לבינה הנקרא אלדים. וגם בענין זה יצדק בת"ת שהוא רוח למלכות הנקרא אלדים. וגם שהוא יוצא מתוך פה עלאה הנקראת בינה:

רוחב נראה מתוך לשון הזהר בר"מ (תרומה, קנח.) כי הרוחב הוא מסטרא דמלכות. וכן ביאר שם, חמש אמות אורך מסטרא דה' עלאה וה' רוחב מסטרא דה' תתאה. נראה שהרוחב מצד המלכות:

רוכב שמים פי' ר' משה כי הבינה נקרא רוכב שמים והטעם כי היא רוכבת על שמים שהם אש ומים וכללם שהם גדולה גבורה ת"ת. ונ"ל כי הבינה נקראת רוכב שמים בבחינת הה"א דהיא ג' ווי"ן שהם ג' אבות:

רוכל פי' בתקונים שהוא היסוד כדפירשתי בערך אבקת. והטעם שבו מתערבין כל מיני השפע והוא רוכל שלהם:

רום או רום פירשו המפרשים כי בחולם הוא בכתר ובשורק [בת"ת]. רום שמים פי' בתקונים (תקונא כב) כי החכמה נקרא רום שמים ועליה נאמר למי נושאים כפים לרום שמים:

רומח פי' בתקונים (בהקדמה, די.) כי בעת נטות הת"ת אל החסד שהוא אברהם רמ"ח מצות עשה ועם ו' של ת"ת הוא רומח ויד האוחז בה היא המלכות בסוד היחוד:

רועה בשושנים פי' הרשב"י ע"ה (בתקונא כה, דסט) שהוא הת"ת שהוא רועה בשני שושנים שהם שני ההי"ן כענין מבריח מן הקצה אל הקצה (שמות לו, לח):

רחובות בינה נקראת רחובות מטעם שבה היא רוחב הכל שהיא נחלה בלי מצרים כדפי' בערכו. ול"נ רחובות בצד המתפשט למטה על הבנים. וזהו ברחובות פלגי מים (משלי ה, טז), דהיינו התפשטות הספי'. ויש לזה הכרח מהזהר פ' תולדות (דף קמא, עב):

רחום פי' ר' משה כי החסד נקרא רחום מפני שהוא מרחם על הבריות אע"פ שאינם ראוים מעצמם. והת"ת יקרא רחמן. ולנו נראה כי הת"ת נקרא רחמן בכח הרחמים שבו. ונקרא רחום החסד בכח רחמי התפארת. שהתפארת הוא בעל הרחמים, והחסד בעל החסדים. ונמצא רחום רומז רמ"ח ו' שהוא התפארת אל צד החסד. כדרך שפי' בערך רומח:

רחוק הרוחק לעולם הוא בחכמה ומפני מיעוט ההשגה בו נקרא רחוק. והתפארת נקרא א"ח רחוק אל המלכות כדפי' בערך קרוב. והטעם מפני שמתעלה אל החכמה. ועל זה נאמר (תהלים י, א) למה ה' תעמוד ברחוק. פי' הת"ת שמתעלה אל החכמה ונשארה המלכות גלמודה ח"ו. וכן משמע בזהר פ' ויקרא (דך, עב) בפסוק (ירמיה ל, י.) הנני מושיעך מרחוק. וקצת משמע התם כי גם הבינה נקראת רחוק:

רחל נקראת המלכות בסוד הבחינה המתייחדת בכח רחמי הת"ת יעקב. ובכח הרחמים שבה, עליה נאמר (ירמיה, לא) רחל מבכה על בניה:

רחמים נקרא הת"ת מפני היותו קו הרחמים כדפי' בשערים הקודמים. והכתר מפני היותו שרש הקו האמצעי נקרא רחמים גמורים כי אין בו תפיסת דין [קלו]:

ריב ה' נקרא השכינה מפני שהיא מתרעמת ומריבה עם בעלה על חרבן בית מקדשה וגלותה וגלות בניה עד ישקיף וירא ה'. וכן הבינה נמי עושה ריב על היסוד החרב שנאמר (ישעיה יט, ה.) ונהר יחרב ויבש. ושתיהם נקראים ריבות שכינתא עלאה ותתאה כדפי' (בתקונא כא, דף).

ריח עניינו כי המלכות בהיותה עולה למעלה לרצון בסוד עשן [קלז] המערכה שפי' בערכו. כי עלייתה הוא ע"י הת"ת. ובעלותם מיוחדים אל מקורם הנעלם שבחכמה אז נקראת מלכות העולה עד אין סוף [ריח] וברדתם יורדת דרך ניחוח שבארנו בערכו. וענין ריח הוא כי בהיות האש וכח הגבורה שהוא היוצא מן החוטם מתפשט לשרוף העולם ונשפע אל המלכות. אז בעלות [קלח] דרך הדין המלכות ומתדבקת בעשן שהוא כחות הגבורה הנשפעים מהגבורה העליונה ומתדבקים בשרשם שהוא הסתלקות העשן של האש ועולה דרך החוטם שהוא הגבורה ומתדבקת בבינה ששם המקור של אש הגבורה כנודע אז מתעורר אהבה ביחוד הת"ת והמלכות ומתדבקים ביחוד הבינה והחכמה בסוד הדעת כמבואר לעיל. אז מתעורר שפע החכמה במקורות הרחמים שבבינה ונפתחים המקורות ההם (ונשפע,) ומתלבש הבינה בסוד רחמים ואז העולם בנחת וזהו ריח ניחוח. זהו העולה אלינו בהסכמה אחר העיון בס' הזהר בדרוש. ובארנו בזה בשער מהות והנהגת בפ' י"ב. ושם העתקנו קצת מלשון הזהר. ובזה יצדק גם דברי המפרשים ריח סתם בחכמה וכן דברי הרשב"י בתקונים:

ריקם במקומות מהזהר נראה כי כל לשון רק הוא בקליפה כמו והבור רק אין בו מים (בראשית לז, כד) ופי' (רזל שבת, דף) מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. וכן מוכח לשון שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה. ובתקונים פי' כי ריקם הוא בשם אלהים כשהיא ריק מן ה"י ישאר אל"ם. והענין כי אלם הוא בחינת הת"ת כאשר אין המלכות שהיא ה"י עמו והיינו שהוא ריקם מן השכינה. והת"ת [כביכול נשאר] אלם כשאין הדבור שהוא השכינה עמו [קלט] (ע בס, קהי):

רם יש שפי' בכתר ויש שפירש בת"ת. והיותר נראה אצלינו שהוא בבינה כדפי' בערך ירום ע"ש. ומ"ש הכתוב (ישעיה ו, א) יושב על כסא רם ונשא הכונה על המלכות העולה על חסד וגבורה. כי רם ירצה שהוא ירום מאברהם ונשא מיצחק. ולכן כל נשא ורם סתם הוא נאמר על הבינה מצד החסד או מצד גבורה. אמנם בהתייחס אל ענין אחר יתבאר בדרך זה שפירשנו. ועיין בערך ירום ובערך נשא:

רמונים פי' בתיקונים (תקונאכו) כי נצח והוד נק' שני רימונים: רנה הרנה היא מצד הצדיק דכתיב רננו צדיקים וכו'. ונקרא כן הצדיק בהיותו יונק מצד השמאל כפי מנהגו. כן פי' בתיקונים (תקונאיג):

רעה היא בקליפה שעליה רוכב הנגע כדפירשנו בערכו:

ריעים פי' הרשב"י בתיקונים כי הנצח וההוד נקראים שני רעים. והטעם כי הם ריעים בפעולתם ולכן נמצא רוב כנוייהם באדם על שניהם יחד. וכן פירש הרשב"י ע"ה במ"א נצח והוד תרי פלגי דגופא הוי. ובזהר פ' ויקרא (דד.,) אמר כי החכמה והבינה נקראים ריעים. ואפ"ל שכאשר נצח והוד יונקים מחכמה ובינה דרך חסד וגבורה [ג"כ] נקראים ריעים כדרך ששרשי השרשי' נקראי' ריעים:

רעמים הם מצד הגבורה כדכתיב (איוב כו, יד) ורעם גבורותיו כו'. וכן פירוש בתיקונים. ואפשר שלכן מברכין עליהם שכחו וגבורתו מלא עולם:

רעש יש רעש ויש רעש. יש רעש דקדושה והוא שבו עתיד הקב"ה להחיות את המתים ועליו נאמר (יחזקאל, א) "ואשמע אחרי קול רעש גדול". והמלכות נקרא רעש ובהפוך האותיות עשר [קם] כי היא כלולה מעשר ומתלבשת בתוקף הגבורה ומרעשת מלכות הרשעה מלכות זדון ומאבדת אותה (מן, העולם). ובחינה זו נקרא רעש.

ויש רעש אחר והיא בהיפך אותיות רשע, המרשעת והמרעשת פני תבל לאבד צדיקים ברגע ח"ו רח"ל:

רצון השפע היורד מכ"ע הוא מרצה ונותן חפץ ורצון טוב לכל הספירות. ולפיכך נקראו רצון כאדם המתלבש ברצון בעת אכילתו כן הספי' מתרצות ברצון עליון בעת יניקתם ממנו ולכן עיקר הרצון בכתר. ולשון נפעל שימצא בזה, הוא הספירה הנזכר בפסוק לפי הענין המתרצה מהרצון העליון. והמשל בזה רצית ה' ארצך (תהלים פה, ב) והכוונה [ספי' מלכות הנקרא ארץ] הנשפע עליה שפע הרצון. ומזה נקיש לכל כיוצא בו:

רקיע הרקיעים הם הרבה. ראשונה כל הספירות נקראים יחד רקיעים כדפירשנו בשערים הקודמים. עוד נקרא החמש ספי' רקיעים מצד הגבורה. והיינו ה' רקיעים הנזכר ביום ב' כדפי' בפרקים הקודמים בשער זה. ונקראו רקיעים מפני היותם מתפשטים ונמתחים בפעולתם ודמיונם מעלה לעלול ברקיעים כמו שפי' בשער סדר עמידתן. ועיקר הרקיע ת"ת ועל ידו הם ה' ספי' ה' רקיעים. והיסוד ג"כ נקרא רקיע שעל ראשי החיות שבמלכות. והמלכות לפעמים נקרא רקיע שהוא הרקיע שעל ראשי החיות תחתונות. והבינה נק' רקיע מפני שהיא רקיע על ראשי החיות עליונות גדולה גבורה ת"ת ומלכות שהם ד' חיות אצילות שבאצילות כל אלו ביארו בזהר (ויגש דף, ריא):

רשות המלכות בהיותה מתייחדת לבעלה נקראת רשות היחיד שהיא רשות ליחידו של עולם ת"ת. וכן שם בן ד' רחבו ד' שהיא יהו"ה וגבהו עשרה שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ולכן מלכות המתייחדת עם הת"ת בעלה נקראת רשות היחיד וכאשר אין האיש בביתו נקראת רשות בפני עצמה. פי' רשות לבדה שאינה עם היחוד. ע"כ דברי הרשב"י ע"ה בתקונים (בהקדמה דף, יא.).

ועוד פי' במ"א (בתקונא כד, דף) כי רשות הרבים הוא נחש אשת זנונים סמא"ל. ונקרא רשות הרבים מפני שהם רבים ע' אומות ועל ידו יונקים כלם. אמנם יחידו של עולם הוא אחד יחיד ומיוחד.

ע"כ הגיע ביאור ערך אות רי"ש, בעזר אלהי השופע עלינו. ועתה נבא בביאור ערך אות שי"ן: