פרדס רמונים כג יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · פרדס רמונים · כג · יט · >>

פרק תשעה עשר:

קבלה פי' בתקונים (תקוני זח, דף) המלכות נק' קבלה מצד היסוד מפני שהיא מקבלת ע"י נשמות מלמעלה. ובמ"א (בתקונא כא, דף) פי' שהיא נקראת קבלה כאשר קבל אותה בעלה בין שתי זרועות בין הגדולה והגבורה. והכל אחד שאז היא מקבלת נשמות בסוד הזווג:

קדוש הוא בכתר, ובת"ת, וביסוד. וראוי לדעת כי אין קדוש אלא בסוד ו'. כתר הוא קדש בלא ו' וכשעולה הת"ת בצורת ו' בכתר בסוד הדעת אז נעשה קדוש בוא"ו כ"פ הרשב"י [קכב] בתקונים. ובהמשכת הקדש מלמעלה יהיה אח"כ קדוש בת"ת. ואח"כ קדוש ביסוד ואח"כ קדושה במלכות. נמצא לפ"ז שלא יקרא הכתר קדוש אלא כאשר יעלה הדעת בתוכו. ולא יקרא הת"ת קדוש אלא ברדתו מהכתר בסוד המשכת הקדושה מלמעלה. ולא יקרא היסוד קדוש אלא בהמשכת הקדושה מראש הכתר עד היסוד ואז נעשה קדוש. וכאשר יכנס הקדוש במלכות תקרא קדושה:

קדושה המלכות נקראת קדושה. פירוש כי הת"ת נקרא קדוש. וכאשר יתחבר וישפיע קדושתו במלכות נעשית היא קדושה. פירוש קדוש ה'. ובענין קדושה אם מן הימין או מן השמאל יש בזהר מאמרים חולקים אלו על אלו. במקומות אומר שקדושה מן הימין וטהרה בשמאל ובמקומות אומר שקדושה בשמאל וטהרה בימין. וכבר תקננו הענין הזה בערך טהרה:

קדם פי' רבי משה שהכתר נקרא קדם מפני שקדם לכל הספירות. ובתקונים פירש הרשב"י ע"ה כי קדם הוא החכמה. ונראה הטעם שהיא קודמת לכל הגלוי. כדפירשנו בשער אם הא"ס הוא הכתר וכן ת"א בראשית בקדמין. ונמצא לפ"ז כי שני קדומים הם. קדם לתחלת האצילות וקדם לגלוי. ובמקום אחר נראה להרשב"י ע"ה כי קדם ג"כ נקרא הבינה.

ואפשר הטעם כי היא קדם לשאלה כי בבינה תחלת השאלה וכן נקראת מ"י [קכג] : קדש הוא בבינה ומבינה ולמעלה כי מחכמה ולמעלה נקרא קדש קדשים.

ואפ"ל כי קדש היא הכתר וקדשים הם חכמה ובינה. ויש חילוק גדול בין קדש לקדוש. כי קדש בג' ראשונות. קדוש בתפארת וממנו ולמטה כדפירשנו למעלה. ועיקר קדש סתם הוא בחכמה. וכן נתבאר בזהר פרשת ויקרא (דף, יג.) וז"ל מהו קדש אתר עלאה דמבועא דנחלא עמיקא נפיק מיניה דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות ועדן הוא דאיקרי קדש עלאה עכ"ל וכיון לומר יען כי הבינה ג"כ נקרא קדש. ולזה האריך אתר עילאה דמבועא כו', פירוש חכמה שהוא העדן שממנו יוצא הנהר שהוא הבינה וכיון שיוצא מן הקדש ראוי שנקראת ג"כ קדש. וכן נתבאר במקומות רבים בפ' משפטי' (דף, קכא) [קכד] ובפי אחרי (דף סא, עא):

קו האמצעי התפארת נקרא כן מפני שהוא אמצעי, עולה ויורד מתחלת האצילות ועד סופו. עולה עד למעלה ונוקב ויורד עד למטה. בסוד הפשיטות קודם אחיזתו בקצוות. כדפירשנו בשערים הקודמים. ונקרא קו המדה בסוד הרוחניות הפנימי שהוא הנותן מדה לכל האצילות כדפירשנו בשער עצמות וכלים. ונקרא קו ירוק הסובב את העולם שהוא ו' קצוות בסוד הדעת המתפשט תוך ההקף. ונקרא ירוק בסוד גוונו שהוא ירוק כדפירשנו בשער הגוונים. ואחרים פירשו כי הבינה נקראת קו הירוק וגוונה בארנו בשער הגוונים שאינו כירוק של תפארת [קכה]. ובמ"א בתיקונים פירש הרשב"י ע"ה כי התפארת קו ירוק מצד הבינה ובענין זה בארנו בערך חוט. ובמ"א מהזוהר (בזח פ, בלק) פי' כי הקליפה החיצונה נקרא קו ירוק והוא סובב כל העולם כדפי' בשער התמורות:

קול אין קול אלא מצד התפארת והוא הנקרא קול בכל מקום. ויש קול פנימי שאינו נשמע והיא בבינה ועכ"ז הכונה על הדעת הנעלם בה כי אין קול שלא יהיה בתפארת ו'. וכן פי' הרשב"י ע"ה כי סתם קול הוא בתפארת. וכל שבע ספירות נקראים קולות והם ז' קולות שבמזמור הבו לה' (תהלים, כט) וכלם מצד התפארת הנקרא קול כמו שנבאר. ואפילו במתן תורה כלם נקראים קולות מצד הת"ת. והם ששה קולות והוא קול שביעי הכולל כלם בסוד עלייתו אל הבינה כאשר נבאר.

ויש קלת חסר שהיא במלכות וכן פי' בזהר וכל העם רואים את הקלת (שמות, כ) חסר. וכן כל קל חסר היא שכינה.

וכן ביארו בזהר בפרשת ויגש (דף, רי.) בפסוק (בראשית מה, טז) והקל נשמע בית פרעה ופי' שם כי היא נקראת כן קל בלא ו' כשהיא חסרת ו' שהוא בעלה וחסרת האור העליון. והסימן והקל נשמע בית פרעה פי' בית שהיא פרועה וחסרה מכל וכל. ולכן נאמר (ירמיה, לא) קול ברמה נשמע בשעת החרבן. ויש קלה בלא וא"ו והיא בה"א והיא בבינה. אמנם קול סתם הוא בת"ת.

ולפעמים נקרא קול השופר ופי' קול היוצא מבינה והיא שופר גדול כמו שיתבאר בערכו. והקול יוצא כלול מאש ומים ורוח. וכן הקול האנושי הוא חם והוא לח והוא אויר לרמוז אל התפארת שהוא כלול מג' אבות ולכן נקרא קול. דקול השופר הזה הוא יותר דק ממציאות התפארת בעצמו כמו שפי' בזהר פ' שמיני (דף לח, עב) וז"ל א"ר שמעון הא דתנינן דכתיב קול השופר שפיר הוא ודא הוא יעקב דאסתלק במחשבה דאבהן ונפקו כחדא מגו שופר דהא שופר אפיק מיא ואשא ורוחא כחדא ואתעביד מנייהו קלא. כך אימא עלאה אפיק לאבהן בקל חד ומגו מחשבה אסתליקו כחדא בחד קול וההוא קול אתקרי קול השופר ודא יעקב דכליל לאבהן כחדא ואקרי קול כו' עכ"ל וכוונתו מבוארת שלא נקרא יעקב קול השופר אלא כשמסתלק בכללות האבות והאבות נכללים עמו ועולה עד המחשבה שהיא החכמה ומשם יוצאים ע"י הבינה ונכללים בת"ת וזהו קול השופר.

עוד יש בבינה קול דמשתמע לבר וקול דלא אשתמע. וזה בסוד שתי בחינות. אחת עם החכמה והיא נקראת מ"י וזהו קול דלא אשתמע שהיא נעלמת. ובחינה השנית היא בחינתה עם הספירות למטה והוא הנקרא קול דאשתמע לבר שהיא מתגלית [קכו]. עוד יש קול דממה דקה שבמלכות ופי' קול שהוא התפארת מתייחד בדממה דקה שהיא המלכות שהיא עמידה בחשאי כ"ז נתבאר בענין הקול. ויש קול התור ופי' קול ת"ת שהוא קול של התו"ר שהיא המלכות (ע בפ, ויקרא):

קולא המלכות נקרא קולא מצד החסד כי קלות הענין הוא מצדה על ידי החסד. ושם פי' אית דיימא איפכא כי קולא מצד הגבורה והאריך בתקונים (בזח דף, קטז) [קכז] :

קומה הקומה הוא משך השדרה מהצואר הרמז בבינה כדפי' בערכו עד סוף הירכים עם כל משך היסוד. ונקרא קומה בתפארת וצדיק בהקשרם למעלה בבינה ורדתם למטה עד המלכות מקצה השמים ועד קצה השמים: קומץ פי' בתקונים (בהקדמה דף, ד.) קומץ הוא י' שהיא חכמה, ונפתח לה' אצבעות שהוא בינה ה', חמשים שערי בינה. נמצא החכמה נקרא קומץ בסוד הקמיצה והעלמה למעלה קודם גלויה והתפשטותה אל הבינה:

קוץ בכל מקום קוצי האותיות נרמזים ביסוד כי הוא נקרא קוץ האוחז בין השמים ובין הארץ דכתיב (דהא, כט) כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא, וכל קוצי אותיות נרמזים בו. ואין תימה מקוצו של יוד שהוא בכתר (כי שם, אדון):

קור וחום קיץ וחורף ד' מלות אלה הם ד' חלקי השנה ג' חדשים לכל חלק מהם ודאי לפי עניינם הם ד' חלקי גבולי אלכסון שפירשנו בשער פרטי השמות. וג' הם חסד והיינו קיץ, והם ג' גבולי דרום שהם י' של שם. וג' הם חום גבורה, והם דין חזק ואלו הם ג' גבולי צפון שהם ה' של שם. וג' גבולי מזרח מצד התפארת, והם חורף שהוא מים. ומצד היותם מצד הגבורה נקרא גבורות גשמים ומצד החסד הם מים. וג' הם גבולי מערב מצד המלכות, והם קור שהוא יסוד העפר קר ויבש כי לשלג יאמר הוא ארץ (איוב לז, ו). וחורף וקור אפשר היותם גם בנצח והוד כי תפארת נטייתו בנצח ומלכות בהוד והם אותיות ו"ה שבשם:

קושיא פי' בתקונים (בתקוני זח, דף) כי המלכות נקרא כן. בסוד מדת הדין הקשה שאז הוא קושיא ומחלוקת:

קטב ישוד צהרים וז"ל בזהר פ' פקודי (דף, רלו.) דהא מסטרא דדהבא נפקא סוספיתא כד אתבריר דהבא ומתמן מתפשטי כל אינון סטרא שמאלא דאינון היתוכא דההוא סוספיתא ומתפרשן לכמה סטרין. וכל אינון דאית לון חיזו סומקא גוון דדהבא קיימי בטוריא כד שמשא בתוקפיה בגין דתוקפא דשמשא אחזי דהבא ואוליד ליה בארעא וההוא דממנא בההוא תוקפא דשמשא חיזו דיליה כעגלא ואקרי קטב ישוד צהרים עכ"ל.

והנה כי קטב ישוד צהרים הי' כח עגל זהב שחטאו בו ישראל. והוא נקרא קטב והוא וכחו נמשך מצד התפארת בסוד הנטייה אל הגבורה. ולא מן התפארת ממש אלא בדרך השתלשלות שאר מדרגות חיצוניות. וכן נראה שהוא קטב מרירי, שפי' שהוא בין גוון חמה שהוא תפארת, לצל דהיינו כח הגבור' חשך:

קטורת כבר פירשנו בשער מהות והנהגה ענין הקטורת כי הוא נכנס בתוך החוטם שהוא משקיט כח הדין. ופי' בערך עשן שהוא התפארת העולה לקשר העולמות בינה וחכמה יחד. בעת עלותו נקרא עשן. אמנם אחר הגיע אל תוך החכמה המציאות ההוא נקרא קטרת. והטעם כי כאשר הגיע אל מחוז היחוד והקשר ונתייחדו על ידו חכמה ובינה נקרא קטרת מלשון קשר שפירוש קושר הספירות יחד. כי באור שני הפנים האלה חכמה ובינה כלם יראו אור ויתייחדו יחוד שלם. ולכן ראוי שיקרא קטורת לשון קשר כן נתבאר בר"מ (פנחס דף, רכד) ומבואר בתיקונים (תקונאכא) כי המלכות קטרת של התפארת מפני שהיא קשורה בבעלה כמוזכר:

קיבה פירש בזהר (פנחס דף, רלד) כי היא אחת מששים במיתה ואמר כי היא מדרגה אחת ממדרג' הקליפה. ויש בקיבה בחי' טובה והוא הגורם חלום דנבואה לצדיקים ע"ש ועם כל זאת עיקר הקיבה היא הקליפה:

קיים פירוש הרשב"י בר"מ (תצא דף, רפב) כי התפארת נקרא קיים וז"ל בחי צדיק. וקיים עמודא דאמצעיתא. ונוכל לומר כי מצד עלותו לבינה נקרא קיים כי הוא הנותן לו קיום כמו שנותן חיים ליסוד: קולמוס הוא התפארת ונקרא קולמוס בצורת וא"ו מצד היד הכותבת כדפירשנו בערך חתימה:

קלע יש קלע עליון ויש קלע תחתון והם שני ההי"ן ועל קלע עליון נאמר (שא כה, כט) ואת נפש אויבך יקלענה והיא השבתת הקליפה כן בארו בתקונים (תקוני זח, דף). ואבני הקלע הם ה' שעליהם נאמר (שם יז, מ) ויבחר לו חמשה חלוקי אבנים מן הנחל והם ה' בריחים ה' ספירות שהם גדולה גבורה תפארת גוף וברית חשבינן חד ונצח והוד הם חמשה. ובהתייחדם בבינה או במלכות נקראים קלע ויחודם אבן הקלע מציאות ה' המתעלם ונעשה י' כדפירשנו בשער המציאות. וכן פירש בתיקונים (תקונאיט):

קן המלכות נקראת קן. והאפרוחים הם ששה הבנים [קכח] הרובצים עליה באמצעות הת"ת בעלה השוכב בתוך חיקה בין שדיה. והצפור החופפת על הבנים היא הבינה אם הבנים שמחה. וכמקרה הבינה כן מקרה המלכות. ואפרוחים הם שית עולימתן דילה והקן דילה הוא מטטרון. וע"ז אחז"ל (אבות, פד) אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו כי המלכות שם בתוכו. כמו שאמר (שמות כג, כא) כי שמי בקרבו. ולפעמים כל הבנין נקרא קן מפני שהם הבנים שבקן ואין עיקר הקן אלא הבצים או הבנים. ובמקום אחר (בתקונא ו, דף) מטטרון נקרא קן צפור מטעם כי בימי החול הוא קן למלכות הנקראת צפור:

קנה בקנה יש שש טבעות והם נגד שש ספירות [קכט] והם ו' מעלות לכסא העליון בינה היא הלב מבין והיא עולה דרך הת"ת אל המוח להתייחד עמו ועל ידו בסוד הדעת. והענין בסוד ההוי"ה שהיא יוה"ה. ונמצא הוא"ו בין י' לה' ראשונה והה"א עולה דרך בה להתייחד עם בעלה חכמה כדפירשנו בשער מהות והנהגה. והענין כי המחשבה שפועלת בחכמה הוא בתוכה ו' קצוות וממנה יצאו אל הבינה והם הויות דקות רוחניות בסוד הדעת. ובהיות כי בעלות התפארת אל הבינה יכנס דרך ממנה אל החכמה כדפירשנו בשערים הקודמים. ומבין הקנה הזה יוצא הקול הכולל האש והמים והאויר והת"ת הפנימי בסוד הדעת כמו שפירשנו למעלה. והקול הוא כמו נשמה לקנה. והקנה הוא יחוד בין בינה וחכמה בסוד קנה חכמה קנה בינה (משלי ד, ה). ויש קנה בצד הקליפה והיינו ענין נעץ קנה בים וממנו נבנה כרך גדול של רומי (שבת, דנו). וזהו גער חית קנה (תהלים סח, לא). גם את זה לעמת זה עשה האלהים:

קץ כל בשר הקליפה סמאל נקרא כן. מטעם שהיא רודפת אחר כליית הבריות דהיינו קץ מלשון כריתה כן פירש בזהר פ' בראשית ופרשת נח. כי הקליפות נקראים כן מטעם שהם קץ וכריתת כל בשר. ויש קץ הימין הוא מסטרא דימינא וכן נתבאר בזהר פ' בראשית (דף, נד.) ובפרשת נח (דף, סג.). ולשון קץ בכל מקום הוא היסוד ופירשנו בארוכה בערך סוף יעו"ש:

קפיצת הארץ פי' בתקונים כי המל' נקראת כן בסוד שהיא קופצת להזדווג עם בעלה. וכן נקראת קפיצת הדרך שהיא קפיצ' הדר"ך שהיא הת"ת כמו שפי' בערכו:

קרבים פירש בזהר פרשת לך (דף, פז.) בפסוק (תהלים קג, א) ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את וגו' וז"ל מאן קרבי אלין שאר חיון ברא דאקרון קרבים כד"א ומעי המו עליו עכ"ל. נראה שהוא מפרש הענין הזה על חיות הקדש. וקראם חיות ברא מפני שהם חוץ לאצילות ונקראים קרבים על שם שהם קרובים לאצילות והביא ראיה מפסוק (שה"ש ה, ד) ומעי המו עליו כי מעים וקרבים הכל דבר אחד. וענין המו עליו הוא אל שאלתם איה מקום כבודו וכו' וזהו המו, פי' הומים ומשוררים. עליו, פי' בשבילו. כדרך החיות המשוררים לשכינה (וע תקונא, ו).

קרבן נקראת השכינה מפני כמה טעמים. אחד מפני שבה מתקרבים כל הספיר' ומתקשרים ומתייחדים. ומפני כן נקראת אגודה כמו שבארנו בערכו. ועוד מפני שהיא קרבן המתקרב אל התפארת ולכן נקראת קרבן לה' מורה על ייחוד שניהם יחד תפארת ומלכות. ובהתקרב המלכות אל התפארת מתייחדים על ידה כל הספירות יחוד וקירוב גמור ולכן נקראת בלשון קרבן ע"ש הקירוב. פי' מציאות קירוב ויחוד אותיות יהו"ה שהם יחוד כל הספירות כן פירש בזהר בפר' ויקרא (דף ה., ובפרשת):

קרוב היסוד נקרא קרוב מטעם כי הוא שכן קרוב אל השכינה והוא טוב מא"ח רחוק שהוא התפארת בעת ריחוקו. נמצא היסוד נקרא קרוב בעת ריחוק התפארת וקרוב היסוד אליה (ע ברמ, משפטים):

קרח הנורא השכינה נקרא קרח מההוא נורא עמודא דאמצעיתא כן פירש הרשב"י ע"ה (בתקונא יט, דף). וקרח וחרק הכל אחד ונקראת קרח בסוד מציאותה התחתון ויש חילוק בין קרח לחרק כי חרק הוא דין מלשון ויחרקו שן (איכה ב, טז) כמו שנבאר בשער הנקודות וקרח נתהפך מן הדין אל הרחמים והיינו קרח בסוד הלבנינות והיא מציאותה התחתון שהוא הנטוי על ראשי החיות. ור' משה פירש קרח הנורא ת"ת. ואינו ענין כי נתחלף לו קרח בנורא:

קרית ארבע פירש הרשב"י ע"ה בתקונים (תקונאחי) כי השכינה נקרא קרית ארבע מפני שבה חיבור ארבע פרשיות שבתפילין והם שם בן ד' ארבע אותיות. ועוד פירש שם מפני שבה מתייחדים ארבע שמות שהם יהו"ה אהי"ה זכר ונקבה הרי שנים. ויהו"ה אדנ"י זכר ונקבה, הרי שנים אחרים. אלו בחכמה ובינה, ואלו בת"ת ומלכות. ופירשנו בהם בשער מהות וההנהגה. ופי' בזהר פרשת ויצא (דף, קנא) שנקראת ג"כ קריית מלך רב בהיותה מקבלת מהבינה הנק' מלך רב. והבינה קרייה לחכמה שהוא מלך רב עליה נקל]:

קרן בענין קרן וחומש פירש הרשב"י עליו השלום (ברמ ויקרא, דף) כי הת"ת הוא קרן, ושכינה חומש. ואמר כי משאחז"ל שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת הי' לו במצחו על הקרן הזה נאמר. וכן אמר שם שנקרא קרן היובל פי' קרן היוצא מבינה שהוא היובל. ואפשר דקרן זה מלשון אור כמו כי קרן עור פני משה (שמות לד, לה) ולכן הוא בתפארת. אמנם קרן זוית וכן עלה בכבש כו' ובא לו לקרן פי' מלכות ונקראת קרן מפני שהיא קרן ופנה לכל האצילות. וכן פירש בזהר פרשת ויקרא (דף יט, עב) בפסוק (שא ב, י) וירם קרן משיחו דא כנסת ישראל דאקרי קרן ([[היובל {{{2}}}|היובל, {{{2}}}]]) עכ"ל.

ובפרשה לך (דף צו, עא) פירש שהיא נקראת קרן בהיותה יונקת השמן הטוב המדליק ומאיר הספירות הנשפע ממקור השמן כמבואר בערכו. ובתיקונים (בהקדמה דף, ט) פירש שתי קרנים הם נצח והוד והם קרני השכינה בסוד שתי רצועות של ראש וקרן אחת יסוד קרן של מלכות [קלא] כזה הי או כזה ה ואמרו בשתי קרנים והאחת גבוה מן השנית שכן נצח גבוה על הוד ע"כ:

קרסולים פירש בתקונים (בהקדמה דף, ב) כי הם נצח והוד. ואפשר הטעם כי הם בעצמם הירכים. ופי' בערך הת"ת שהוא הגוף נקראים יריכים. ובערך היסוד שהוא למט' באמת נקראים קרסולים. שבערכו אינם מיוחדים אליו אלא בבחינת קרסולים שהוא למטה מהירכים:

קרקבן הקרקבן והאצטומכא הכל דבר אחד ופירוש אחד להם וכמו שבארנו בערך אצטומכא כן הוא גזרת הקרקבן:

קרקע נקראת השכינה (בתקונא יט, דף) מפני שהיא קרקע עולם לכל הט' ספירות העליונות ועליה אמרו (בסנהדרין דף, עד) אסתר קרקע עולם היתה. ובה נטועים איש על מקומו ובמציאות זה נקראת קרקע. ובתקונים (תקוני זח, דף) פירש כי יסוד נקרא קרקע ערבות כי ערבות הוא תפארת. וזהו קרקע ערבות. ואפשר הטעם מפני שהוא קרקע לתפארת כי הוא משך הוא"ו והיינו קרקע ערבות:

קשר כל קשר הוא אגודה ואין אגודה פחותה מג' והם תקיעה שברים תרועה. דהיינו קשר. דהיינו ג' אבות גדולה גבורה תפארת. והת"ת הקושר ג' אבות בסוד ההכרעה נקרא קשר. וכן יסוד בסוד הכרעתו נקרא קשר של ג' אחרות כאלו שהם נצח הוד יסוד. ג' אבות וג' בנים. ומעשה אבות יעשה בנים נמצא קשר בתוך קשר. ת"ת בתוך יסוד. והיינו חותם בתוך חותם. וכן השכינה נקראת קשר מפני שהיא קושרת שלשה בחינות אלה בסוד ה ג' ווי"ן. וכן שב"ת ש' ב"ת ג' ווי"ן. ועל כן נקראת קשר של תפילין. ופירש רבי משה שהבינה נקראת קשר הספירות מפני שקושרת הז' ספירות עם הג' ראשונות כאשר נבאר בערך שכינה:

קשת פירש בתקונים כי היסוד נקרא קשת מפני שהוא ברית הקשת שעל ידו היחוד ועל יוסף נאמר (בראשית, מט) ותשב באיתן קשתו. וקשת וקשר הכל דבר אחד כי קש"ר תקיעה שברים תרועה והיינו קש"ת. וא"א היחוד בלי הקשר האמיץ שהם ברית ותרין ביעין דדכורא. ואז נקרא קשת והוא זורק חצים בסוד זרע היורה כחץ כדפירשנו בערך חצים.

ונשלם אות ק' בעזרת הנותן למשור כל עקוב. ועתה נבא בביאור ערך אות רי"ש: