עשרה מאמרות מאמר חקור דין א יב

<< · עשרה מאמרות · מאמר חקור דין א · יב · >>

לכו נא ונוכחה יאמר ה' (ישעיהו א, יח). אני ואתם נברר את עצמנו, שכן שמוש הנפעל, כמו ועמשא לא נשמר (שמואל ב כ, י). וידוע בהלכות דיינים שאם באו לדין עני ועשיר, אומרים לעשיר לבוש כמותו או הלבישהו כמותך. ובתחלת הוכוח הזה לעתיד לבא, יקיים בעצמו הצד הראשון, בסמוך נדבר בו על אוזן שומעת, ובסופו ילבישנו בגדי ישע מעיל צדקה, ועתידים צדיקים שיקראו בשמו כנודע. והנה הפסוק הזה יכלול החלוקות שתיהן, על הראשונה והיא מיראה או שלא לשמה, כי גדול עד שמים חסדו לזוכים אליה ותו לא, דהיינו עד כסא הכבוד כמו שזכרנו בפרק ג', אמר הנביא לכו נא ונוכחה. ואתיא כי הא דתנינן, הוא עד הוא דיין הוא בעל דין (משנה אבות ד, כב). כי הנה במתיחס לחוטא בינו לבין עצמו הוא עד. וכבר העיד בנו על זה באמרו, שחת לו לא בניו מומם (דברים לב, ה). ומתרגמינן חבילו להון לא ליה. ובינו לזולתו הוא דיין, ובינו למקום הוא בעל דין. וכן בדוד הוא אומר, לך לבדך חטאתי (תהלים נא, ו). כי אמנם אין רואה זולתך, ואתה עד כאמור. והרע בעיניך עשיתי. ואתה דיין ולפיכך אמר למען תצדק בדברך. וכמו בעל דין תזכה בשפטיך. ובאו שני התארים האחרונים בצרוף גמור, ליתן את האמור של זה בזה, לחוזק אמונתנו בו ובצידוק דינו, שאלמלא כן תצדק בשפטך מבעי ליה, וכן תזכה בדברך. או יהיה הפסוק מוסב קצתו אל קצתוף וכולל דיין ובעל דין בלבד, כי יאמר לך לבדך חטאתי למען תצדק בדברך והרע בעיניך עשיתי למען תזכה בשפטך. ובאמרו אחר כך כי פשעי אני אדע. האמין עליו את העד, שהוא לבדו מעיד יחידי. ולדקדק מלת למען כפי המובן ממנה בפשיטות על הדרך הזה השני, יאמר צריך אתה שתזכה בשפטך. ירצה שתזכה לעצמך במה שתשפוט, ראשונה היותך לבדך בעל דיני, שאין בעוני דבר מתיחס לזולתך כלל כנודע מדינו של אוריה שהיה מורד במלכות ושלא קרב לבת שבע כל ימיו, ושכתב לה ספר כריתות, לא נשאר בחטאו של דוד רק מה שהגביר חרב בני עמון על מחנה ישראל, פן יאמרו ידינו רמה, ותו דלא גרע מה שבא אל בת שבע ממאן דשקיל בשרא מבי טבחא ולא יהיב דמי לאלתר, והיו חבריו בושים ודאי משמועתו, יש כאן שוגג ומזיד בחלול השם, זה וזה בינו למקום בלבד. למען תצדק כמו דיין בדברך על ידי נתן לא תמות. או יאמר לך לבדך חטאתי, בהרהור שאין זולתך מכיר בו, והרע בעיניך עשיתי, הם בתי דינין של מעלה כדלקמן, ולמען תצדק בדברך, שהמעשה ראוי לימחול, צריך אתה שתזכה בשפטך את ההרהור לכף זכות ובא בפועל עומד, שהוא כביכול זוכה לעצמו בשעה שמזכה את בניו מן הדין, וזה וזה פירושו מתישב מאד ואמתי בעצמו, שיהיה למען תצדק הוא התכלית לתזכה בשפטך, לא סבה אל החטא. מיהו פרישו בהו רבנן דאינון מילי דבדיחותא, למצוא חן בשיריו וזמריו, דלא לימרו עבדא זכי למריה בזוהר ובפרק חלק, כאלו יאמר חטאתי לאמן דבריך שאמרת, כי יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח, כא). עד שיצדק לומר, כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז, כ). שאפילו במעשה המצות שלנו יש בהן כמה חסרונות כמו שנזכיר בחלק ב' פרק ט"ז. ועצה טובה קא משמע לן קרא, דכתיב טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו (איכה ג, כז). אמר כי טוב לו עודנו איש בתוקפו וגבורתו כי ישא עול התורה והמצות באותו החלק שיצרו תוקפו, והיינו בנעוריו כדלעיל, דאי לא תימא הכי קשה דפתח בגבר ומסיים בנער, ולא עוד אלא דקאמר ישא לשון עתיד, והוא גזרה הפוכה בלי ספק, אלא כדאמרן שעל אותו היצר שהוא רע מנעוריו דבר הנביא המקונן, וטוב לגבר שהוא כופהו ומחזירו למוטב, ומובטח לו שהקב"ה עוזרו, כי הוא ידע יצרנו הזכור בתורה אלפים שנה קודם העולם, שעדיין היה מציאותנו באותו העדר הקודם להויה, והוא אמרו כי עפר אנחנו (תהלים קג, יד). ומלת כי - משפטה כאשר, והכל היה מן העפר כנודע, ויהיה זכור פעול כמשמעו מוסב אל היצר, והוא פשט נכון. או יאמר לך לבדך חטאתי בדבר בת שבע שהיה שוגג בחלול השם, שחשב להסתיר את הדבר, והרע שהוא מזיד בדבר אוריה, בעיניך עשיתי. הן המה שבעה עיני ה', ראשי סנהדראות של מעלה שכנגדה עיני העדה למטה, אשר מרב גאותן של ישראל מסורה בידם להמית בסנהדרין או במשפט המלך, לא על ידי חרב בני עמון כאמור. או יאמר לך לבדך בעולם העליון, אין שם פגם במעשה התחתונים, רק חסרון שלימותך. ויהיה חטאתי מלשון אני ובני שלמה חטאים. אך הפגם בעצם מגיע לעולם המשרתים שזכרנו, ולמה שבעון אדם נקנסה מיתה עליו ועל דוד כנודע בפסוק מות תמות. וכמו שיבא נכשל דוד בזה מעין גלוי עריות ושפיכת דמים כשם שבקש לעבוד אלילים בברחו מפני אבשלום (סנהדרין קז, א), כדכתיב ויהי דוד בא עד הראש (שמואל ב טו, לב). להצדיק דין שמים בעיני ההמון אשר לא עמדו בסוד העבור, ויתמהו מכמה שירות ותשבחות שלו, אשר לא הספיקו להצילו מדין המות ולעשותו משיח. וידוקדק עם כל זה פסוק, יפה אף נעים אומר דרשני, והוא אמר חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה. כי הרבה דברים יש להתעורר בו. תחלה מה זו הודעה כלפי מעלה, ולמה הניח אותה בצד החטא ושלל כסוי העון, ואמאי הכא עתיד והכא עבר, וגבי פשעים נקט לתרוייהו אמרתי אודה. ואמאי אודה עלי פשעי, והרי פשעים אלו המרדים, וכאן אין גם אחד חמור כל כך. ואמאי אתה נשאת עבר. ואמאי תלה המזיד בשוגג, דכתיב עון חטאתי. ופשעים שזכר תחלה מאן מחיל ומאן שביק, ומאי סלה שייך הכא. ועם מה שהקדמנו הכל מתוקן. יאמר שגגתי בבת שבע, אודיע אליך נאמן הדיין, כי הא דתנן בפרק נגמר הדין, הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות, מחזירין אותו. ובלבד שיהא ממש בדבריו. ועוני בדבר אוריה לא כסיתי מעקרא, למסור דיני על יואב שהייתי רשאי על זה, דהא אין שליח לדבר עבירה. ואל ההמון אמרתי שרצוני להתודות על שתי אשמותי שהגדלתי אותן על עצמי ונעשיתי רב פשע אצלם לצדק דינך בעיניהם, ואצרף עמהם כל פשעי הראשונים אף על פי שעבר עליהם יום הכיפורים, וזהו פשעי לה'. רצה שיהיו דבריו אמת בנגלה ובנסתר, ואתה צרפת מחשבתי הטובה למעשה, ומשעת האמירה נשאת עון אוריה ודנת אותו טפל לשגגתי בבת שבע, והיה זה בבית דין עליון דעתיקא קדישא, כי רבים רחמיו ונצחיים בלי הפסק, והוא אמרו סלה. הדרן למוסר הנביא שאמר לכו נא ונוכחה. ירצה נברר את דיננו תחלה עם בעלי הריב הטוענים, הללו והללו עוברי עבירה, ואחר כך בה' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל: