משנה ערכין ו ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ו · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אף על פי שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותן, נותנין לו מזון שלשים יום, וכסות שנים עשר חדש, ומטה מוצעת, וסנדלין, ותפלין.

לו, אבל לא לאשתו ולא לבניוטו.

אם היה אומן, נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין. חרש, נותנין לו שני מעצדין ושתי מגרותטז.

רבי אליעזר אומר, אם היה אכר, נותנין לו את צמדו; חמר, נותנין לו את חמורו.

נוסח הרמב"ם

אף על פי שאמרו חייבי ערכים ממשכנין אותן נותנים לו מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חודש ומיטה ומצע וסנדליו ותפיליו לו אבל לא לאשתו ובניו ואם היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין אם היה חרש נותנין לו שני מעצדין ושתי מגרות רבי אלעזר אומר אם היה איכר נותנין לו צמדו חמר נותנין לו חמורו.

פירוש הרמב"ם

אע"פ שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותן כו': סיבת זה הוא מה שאמר רחמנא ואם מך הוא מערכך אומדין אותו כך ואם מך הוא ואין לו אלא כנגד הסך על עצמו תן לו מערכך: ומעצד ידוע: ומגרה משור ואין הלכה כרבי אליעזר לפי שאלו נכסים הן לא כלים ר"ל הבקר והחמור:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ממשכנין אותן - גזבר נכנס לבתיהם ונוטל בעל כרחן:

מזון וכסות ומטה סנדלים ותפילין - על כולן משיירים לו מעות לקנותן אם אין לו. דכתיב (ויקרא כז) ואם מך הוא מערכך, ודרשי רבנן לקרא הכי, ואם מך, תעשה שישאר הוא, שיהיה לו הויה וחיות, מערכך, מדמי הערך. ומשמע הוא יש לו הויה וחיות מדמי הערך, אבל לא לאשתו ולא לבניו:

מכל מין ומין - מכל אומנות שצריכה ארבעה וחמשה כלים:

מעצדים - דולדור"א בלע"ז. שמחליקים בה פני הלוח:

מגירה - כעין סכין ארוך מלא פגימות. ולשון מקרא, משור, סיג"א בלע"ז:

צמדו - צמד בקר. שאלו הן כלי אומנתו. ואין הלכה כר' אליעזר דצמד בקר וחמור נכסים נינהו, ולא חשיבי כלי אומנות:

פירוש תוספות יום טוב

אבל לא לאשתו ובניו. אע"פ שהוא חייב במזונותיהן ובכסותן. הרמב"ם פ"ג מה"ע:

חרש נותנין לו כו'. לשון הרמב"ם [שם] כיצד אם היה חרש כו'. [ונ"ל דהא דתנן נותנין לו שני מעצדין כו'. לאו דוקא אלו בלחוד. אלא לסימנא בעלמא. וכן לכל הכלים שצריך לאומנתו זאת. אך ראיתי בארץ רוסיא. שא"צ לכלים אחרים כמו שרגילין בשאר ארצות].

ר"א אומר אם היה אכר כו'. כתב הר"ב. ואין הלכה כר"א. וכ"כ הרמב"ם. ואע"ג דסתם לן תנא כוותיה בפ"ד משנה ג' הוה סתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם הלכך פסק כרבים דהכא. הכ"מ פ"ג מה"ע:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על המשנה) לא כו'. אע"פ שהוא חייב במזונותן ובכסותן. הר"מ:

(טז) (על המשנה) חרש כו'. נראה לי, דהא דתנן שני מעצדין כו' לאו דוקא אלו בלחוד, אלא לסימנא בעלמא, וכן לכל הכלים שצריך לאומנתו זאת. ועתוי"ט:


פירושים נוספים