לדלג לתוכן

משנה ערכין ג ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף ערכין פרק ג משנה ב)

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ג · משנה ב | >>

בשדה אחוזה להקל ולהחמיר כיצד?

  • אחד המקדיש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדסות סבסטי, נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף.
  • ובשדה מקנה, נותן את שויו.

רבי אליעזר אומר, אחד שדה אחוזה ואחד שדה מקנה. מה בין שדה אחוזה לשדה מקנה? אלא שבשדה אחוזה נותן חומשב, ובשדה מקנה אינו נותן חומש.

בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, כֵּיצַד?

אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז
וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּפַרְדְּסוֹת סֶבַּסְטִי,
נוֹתֵן בְּזֶרַע חֹמֶר שְׂעוֹרִים
חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף;
וּבִשְדֵה מִקְנָה,
נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
אֶחָד שְׂדֵה אֲחֻזָּה,
וְאֶחָד שְׂדֵה מִקְנָה;
מַה בֵּין שְׂדֵה אֲחֻזָּה לִשְׂדֵה מִקְנָה?
אֶלָּא שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה נוֹתֵן חֹמֶשׁ,
וּבִשְׂדֵה מִקְנָה אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ:

ובשדה אחוזה, להקל ולהחמיר - כיצד?

אחד המקדיש בחולת המחוז, ואחד המקדיש בפרדסות סבסטה - נותן בית זרע חומר שעורים בחמישים שקל כסף.
ובשדה מקנה - נותן את שוויו.
רבי אליעזר אומר: אחת שדה אחוזה, ואחת שדה מקנה,
מה בין שדה אחוזה לשדה מקנה?
אלא שבשדה אחוזה - הוא נותן חומש,
ובשדה מקנה - אינו נותן חומש.

אמר רחמנא על שדה האחוזה, והיא הארץ שהיא ירושה בידו, "ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לה'"(ויקרא כז, טז) וגו', בין שהיתה הארץ הזאת משובחת שבארץ ישראל או רעה שבארץ ישראל.

ויש לך לדעת שמי שמקדש שדה מלא אילנות משדה אחוזה מחשבין האילנות בשוויין, ומודדים האדמה ומעריכים זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף.

ובשדה מקנה אמר "ואם את שדה מקנתו, אשר לא משדה אחוזתו, יקדיש לה', וחשב לו הכהן את מכסת הערכך"(ויקרא כז, כב), ו"מכסת" הוא דמים, והוא מה שאמרו "אין מכסת אלא דמים", וכן הוא אומר "והרמות מכס לה'"(במדבר לח, כח).

ורבי אליעזר אומר, הואיל ונאמר בשדה אחוזה "וחשב" ובשדה מקנה "וחשב", נדון אותו בגזירה שווה שדה מקנה כשדה אחוזה, זולתי בתוספת חומש בשדה אחוזה לבדה, ואינו חייב בו בשדה מקנה.

וכבר ידעת שחומר הוא כור, והכור שלושים סאה, וכבר בארנו שיעור הסאה במנחות וזולתו.

ומה שאמר זרע חומר שעורים - רוצה לומר מקום לזריעה שהוא שלושים סאה משעורים, והוא גדול יותר מזריעת שלושים סאה של חיטים.

ואין הלכה כרבי אליעזר:


בחולת המחוז - סביבות העיר. שאינה משבחת כל כך מפני מדרס הרגלים:

חולות - סביבות. כמו מחול הכרך [כלאים פ"ד]:

מחוז - עיר. פירוש אחר מחוז, שם מקום שלא היו שדותיהן חשובים:

בפרדסות - מקום שיש בו הרבה אילנות נטועים:

סבסטי - שם מקום. והאילנות שם מעולים מאד:

נותן - מי שפודה אותן מן ההקדש בין בעלים בין איש אחר:

בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף - אם תחלת היובל היא. ואם לאו, מגרע משנים שעברו סלע ופונדיון לשנה. בית זרע חומו' שעורים, מקום ראוי לזריעת כור, דהיינו שלשים סאה של שעורים. והוא גדול ממקום זריעת כור של חטין. והמקדיש שדה אחוזה מלאה אילנות, כשהוא פודן פודה האילנות בשווין, וחוזר ופודה את הקרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף:

ובשדה מקנה נותן את שויו - דבשדה מקנה כתיב (ויקרא כז) וחשב לו הכהן את מכסת הערכך, ואין מכסת אלא מנין דמים, דהיינו כפי מה שהוא שוה, וכן הוא אומר (במדבר לא) והרמות מכס:

אחד שדה אחוזה ואחד שדה מקנה - שהרי נאמר בשדה אחוזה וחשב, ונאמר בשדה מקנה וחשב, מה בשדה אחוזה דבר קצוב, אף שדה המקנה דבר קצוב, דהיינו זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף:

ובשדה מקנה אינו נותן חומש - דבשדה מקנה כתיב מכסת הערכך, הקישו הכתוב לערכין, מה ערכין אין מוסיף חומש אף שדה מקנה אין מוסיף חומש. ואין הלכה כר' אליעזר:

בזרע חומר שעורים כו'. ומ"ש הר"ב מגרע סלע ופונדיון לשנה. כמפורש רפ"ז. וכן מפורש שם באיזה זריעה שמשערין:

מה בין שדה אחוזה לשדה מקנה אלא כו'. עמ"ש בספ"ק דב"ק:

אלא שבשדה אחוזה נותן חומש כו'. וה"ה דהמ"ל חלוק אחר בין שדה אחוזה לשדה מקנה. שבשדה אחוזה אם הקדישו וגואלו אחר מתחלק לכהנים ביובל. ובשדה מקנה אם הקדישו וגואלו אחר חוזר לבעלים ביובל. ולא נחת לפרושי אלא חלוק דשייך כשהוא עצמו פודהו. תוס'.

(ב) (על המשנה) חומש כו. והוא הדין דהוה מצי למימר חילוק אחר, שבשדה אחוזה אם הקדישו וגואלו אחר, מתחלק לכהנים ביובל. ובשדה מקנה אם הקדישו וגואל אחר, חוזר לכעלים ביובל. ולא נחית לפרושי אלא חילוק דשייך כשהוא עצמו פודהו. תוספ':

בחולת המחוז:    סביבות העיר שאינה משובחת כ"כ מפני מדרס הרגלים וכן פי' רעז"ל והוא פי' רש"י ז"ל וכתב הרגמ"ה ז"ל ועוד כיון שסמוכה לעיר ועומדת בקמתה רואין אותה בני אדם ונותנין בה עין רעה ואינה עושה פירות כ"כ ע"כ: סַבַּסְטוּ כך מצאתי מנוקד הסמך בפתח והבית בפתח ודגש והסמך בשוא והטית בנקודת שורק בוי"ו. ובערוך גריס סווסטי בשני ווין במקום הבית וביו"ד בסוף והוא מקום ידוע בארץ ישראל שהוא יפה ביותר ע"כ: וכן הוא בת"כ פ' עשירי דפ' בחוקותי:

ובשדה מקנה נותן את שויו:    דבשדה מקנה כתיב מכסת ואין מכסת אלא דמים כפי מה שהוא שוה וכן הוא אומר והרמות מכס לה' פי' הרגמ"ה ז"ל שהיה נותן בישרות אחד נפש מחמש המאות ולא היה מפסיד ע"כ:

מה בין שדה אחוזה לשדה מקנה וכו':    עי' בתי"ט בשם התוס' וק"ק לע"ד מלת אלא ועיין במ"ש בספ"ק דב"ק. ומסיק בגמרא דאפילו לרבנן אין חומש בשדה מקנה. וביד פ"ד דהל' ערכין סימן ב' ה' וסימן כ"ו:

יכין

בשדה אחוזה:    שדה שירש ממורישיו והקדישה:

בחולת המחוז:    חולת הוא לשון חול. ומחוז הוא שפת הים, כמ"ש חכם אה"ע א' שבלשון ערבי קוראין לשפת הים חוז [והמ"ם של מחוז הוא כמ"ם של משכן ומקדש]. ור"ל משום שבשפת הים מצוי חול רב, כמ"ש אשר שמתי חול גבול לים [ירמיה ה' כ"ב]. ולכן השדה גרוע מאד:

ואחד המקדיש בפרדסות:    בוים אונד לוסטגארטען.

סבסטי:    ר"ל בגנות שסביב שומרון שנקרא ג"כ סבסטי ששם הגנות מעולים מאד:

נותן:    הפודה אותן מיד הגזבר, בין שהבעלים פודה או איש אחר, נותן וכו':

בזרע חומר שעורים:    ר"ל בעד מקום שיוכל לזרוע שם ל' סאה שעורים, שהוא גדול טפי מכדי לזרוע ל' סאה חטין. ושיעור המקום הוא ע"ה אלף אמה על אמה מרובעים. או רע"ד אמות בריבוע בקירוב:

חמשים שקל כסף:    אם פודה בתחלת היובל. אבל כשפודהו בשנים שלאח"כ, מנכה סלע ופונדיון בעד כל שנה ושנה שבשנים שעברו מהתחלת היובל. וכל זה בעד הקרקע לבד. אבל כשיש בה ג"כ אילנות, מוסיף על הנ"ל דמי שוווין. מיהו כשהקרקע טרשין, שאינה ראוייה לזריעה כלל, נותן בעד הקרקע רק דמי שווייה:

ובשדה מקנה:    ר"ל כשהקדיש שדה שהמקדיש זכה אותה מאחר ע"י מקנה וכדומה, חוץ מירושה:

ואחד שדה מקנה:    דינן שוה, דנותן בעד מקום זרע חומר שעורים נ' כסף, כלעיל:

מה בין שדה אחוזה לשדה מקנה:    דאם דינן שוה למה לא כללם הכתוב:

אלא שבשדה אחוזה נותן חומש:    דכשהבעלים פודין אותה נותן חומש יותר מהערך, דאם הערך הוא בעד ד' שנים, שהן ד' סלעים וד' פונדין, משלם ה' סלעים וה' פונדין, וכן לעולם, מוסיף חמישית מלבר:

ובשדה מקנה אינו נותן חומש:    וה"ה דהוה מצי נמי למימר עוד חילוק אחר, דבשדה אחוזה שהקדישה, אם פודה אחר, מתחלקת לכהנים ביובל, ובשדה מקנה שהקדישה ופודה אחר, חוזרת לבעלים ביובל. אלא דנקט רק החילוק בין אחוזה למקנה, כשמקדיש עצמו פודה:

בועז

פירושים נוספים