עיקר תוי"ט על תמורה ז

משנה תמורה, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) דכי קתני אעיקר זיבחא. ומש"ה לא תני ולד ותמורה כדאי' בגמ':

(ב) (על הברטנורא) פי' דטמא כתיב ג"כ בכל הקדשים שנ' כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדיש וגו'. והדר כתיב בשלמים והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וטומאתו עליו ופגול ונותר צ"ל דיליף להו בג"ש כמ"ש הר"ב ספ"ד דזבחים:

(ג) (על הברטנורא) דכיון דאיעבר לפני פדיונן קדשי מיד למ"ד רפ"ה במעי אמן הם קדושים. ואפילו למ"ד בהוייתן ובשעת הוייתן אמן חולין מ"מ תפסינהו קדושה בשעת הוייתן. תוס':

(ד) (על הברטנורא) כלו' שאין בהן לכהן כלום כדלק':

(ב)

(ה) (על הברטנורא) ול' הר"מ על בעלי מומין ובהמה טמאה ורש"י כ' על האבנים ועל העצים. עתוי"ט:

(ג)

(ו) (על המשנה) אין כו'. שנא' בבכור לא יקדיש איש אותו שלא יעשנו עולה או שלמים וה"ה לשאר קדשים שאין משנין אותן מקדושה לקדושה א' קדשי מזבח וא' קדשי בדק הבית. הר"מ. ואע"פ שי"ל שלא לדון קדשי ב"ה מיניה י"ל דזו אינה אלא אסמכתא. ועתוי"ט:

(ז) (על הברטנורא) הר"מ. ומשמע דמקל לחמור משנין. והר"א השיג דבבד"ה משנין מזה לזה אפי' מחמור לקל וכפרש"י קדשי ב"ה שהקדיש למזבח לא עשה כלום כו'. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) טעמו כדמסיק בדבור ומחרימין. בשם הר"מ. וז"ל התוס' משום דקדשי מזבח יש עליהן שם הבעלים לפדותן כשהוממו אבל בקדשי ב"ה שהקדישן אין לבעלי' עליהן יותר משאר אדם:

(ט) (על הברטנורא) כדי שיטול את העור. רש"י. והתוס' כ' כמה אדם רוצה ליתן בשור זה לעולה ואעפ"י שאינו חייב:

(י) (על הברטנורא) וכפרש"י במשנה ולאו למידק הא קדשי ב"ה לא דא"כ במאי פליגי בו' אלא דה"ה קדשי ב"ה. ועתוי"ט:

(ד)

(יא) (על המשנה) יקברו. הנפלים. רש"י:

(יב) (על המשנה) ושער נזיר. ורמינהו הארוג מלא הסיט משער נזיר בשק ידלק השק. ומשני כאן בשק כאן בשער. פרש"י בשק אי אמרת יקבר אתי איניש ומתהני מיניה הואיל ואינו כלה עד לאחר זמן. ומתני' בשער עצמו שלא נארג ואידי ואידי בטהור או טמא:

(ה)

(יג) (על הברטנורא) שחכמים חולקים עליו. ועתוי"ט:

(יד) (על הברטנורא) דיש אם למקרא ולמ"ד יש אם למסורת יש דרשות אחרות במס' שבת דכ"ה:

(ו)

(טו) (על הברטנורא) ומה"ט נמי בשר קדש וכן המנחה שנטמא או נפסל או נותר כו'. ועתוי"ט:

(טז) (על הברטנורא) רש"י. ולפום ריהטא כ' כן. דהא רבנן ס"ל במ"ד דחולין שנשחטו בעזרה בקבורה. אבל ברפ"ו דכריתו כ' דאע"ג דבקבורה האי הוי כזבח פסול וע"ש:

(יז) (על המשנה) יקבר. וה"נ פליג בחטאת העוף. ובת"כ דריש מכי קדש הם הם בשריפה ולא חטאת העוף ואשם תלוי בשרפה. תום':

(יח) (על הברטנורא) אבל בנקברין אע"ג דאיכא נמי למיחש להכי מ"מ א"א לשרפן דאפרן אסור בהנאה.