משנה תמורה ז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק ז · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

יש בקדשי בדק הבית מה שאין בקדשי מזבח:

שסתם הקדשות לבדק הבית.

הקדש בדק הבית חל על הכל, ומועלין בגדוליהן, ואין בהם הנאה לכהנים.

נוסח הרמב"ם

יש בקודשי בדק הבית [מה שאין בקודשי המזבח:] שסתם הקדשות לבדק הבית הקדש בדק הבית חל על הכל ומועלין בגידוליהן ואין בהן הניה לכהנים.

פירוש הרמב"ם

יש בקדשי בדה"ב מה שאין בקדשי מזבח שסתם כו': מה שאמר חל על הכל לפי שהוא חל על מומין ובהמה טמאה מה שאין כן בקדשי מזבח ומועלין בגדוליהן לפי שהמקדיש בהמה לבדק הבית מועלין בחלבה והמקדיש תרנגולת מועלין בביצתה ואין כן קדשי המזבח לפי שהחלב מוקדשין וביצת תורים לא נהנין ולא מועלין כמו שיתבאר בשלישי ממעילה ואין בהם הנייה לכהנים ואינו כן בקדשי מזבח לפי שקדשי מזבח יש מהם נאכלים לכהנים בשרם ויש מהם שנהנים בעורם כמו שהקדמנו ביאורו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חל על הכל - ואפילו בבהמה טמאה ובאבנים ה:

ומועלין בגידוליהן - שהמקדיש בהמה לבדק הבית, מועל בחלבה. ואם הקדיש תרנגולת, מועל בביצתה. משא"כ בקדשי מזבח, שחלב של מוקדשים וביצת תורים לא נהנים ולא מועלים:

ואין בהן הנאה לכהנים - אבל בקדשי מזבח יש מהם שהבשר נאכל לכהנים ויש מהן שנהנין בעור:

פירוש תוספות יום טוב

שסתם הקדשות לב"ה. מתני' דלא כר' יהושע דמתני' ז' פ"ד דשקלים. גמ'. והתם אפסיק הלכתא כר"א. ובירושלמי דהתם אמר רבי יוחנן טעמא דר"א ואיש כי יקדיש את ביתו קדש לה' (שם כ"ז) מה אנן קיימין אם בבית דירה כבר כתיב (ויקרא כ"ז) ואם המקדיש יגאל את ביתו אלא כן אנן קיימין במקדיש נכסיו. מיכן שסתם הקדשות לבדק הבית.

חל על הכל. לשון הר"ב אפי' בבהמה טמאה ובאבנים ואין דרך לחבר אלו ביחד. ולשון הרמב"ם על בעלי מומין ובהמה טמאה. ולשון רש"י אפי' על האבנים ועל העצים. וקשיא לי דעצים בקדשי מזבח נינהו למערכה. ועיין במשנה ו' פ"ג דמעילה. ובגמרא חל על הכל לאתויי שפויי (וניבא) [ונבייה]. ופי' התוס' דמיירי במקדיש את החרש [פי' יער] דאי בגזברים שלקחו עצים אמרי' במעילה ס"פ ולד חטאת. דאין [מועלין] בשפויי ולא בנבייה והשתא צ"ל [פי'] מאי משא"כ בקדשי מזבח היכי שייך שפוי ונבייה בקדשי מזבח. וי"ל כגון מקדיש שני גזרי עצים למערכה ע"כ.

ומועלין בגידוליהן. כתב הר"ב שחלב של מוקדשין וביצי תורים לא נהנים ולא מועלים כדתנן במשנה ה' פ"ג דמעילה וע"ש משנה ו'.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) ול' הר"מ על בעלי מומין ובהמה טמאה ורש"י כ' על האבנים ועל העצים. עתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שסתם הקדשות לבדק הבית:    ואפילו יש בהם דברים הראויין לגבי מזבח. וביד גפיה דהלכות ערכין סימן ז' ובפ"ה דהלכות מעילה סימן ו'. ובגמרא מוקי ר' יוחנן למתני' דקתני סתם הקדשות לבדק הבית דמשמע אפילו בהמה דלא כר' יהושע דתנן בפ"ד במסכת שקלים המקדיש נכסיו וכו' ר' יהושע אומר זכרים עצמן יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים אלמא מידי דחזי למזבח סתם קדושתיה למזבח והא דאוקימנא מתניתין כר' אליעזר דפליג עליה דר' יהושע התם פליגא אדרב אדא דאמר לר' אליעזר נמי סתם מתדיש בהמה למזבח מקדיש לה והכא היינו טעמא משום דאין אדם חולק את נדרו חציו לחדא קדושה וחציו לחדא קדושה דאמר רב אדא בר אהבה אמר רב בעדר שכולו זכרים אפילו ר' אליעזר מודה דלא שביק איניש קדשי מזבח ומקדיש לבדק הבית לא נחלקו אלא בעדר שיש בו מחצה זכרים ומחצה נקבות ר' אליעזר סבר אין אדם חולק את נדרו ומדנקבות לאו עולות זכרים נמי לאו עולות ור' יהושע סבר אדם חולק את נדרו זכרים לעולה ונקבות לדמי עולה דלשלמים ליכא למימר דליקרבו בלא פדיון דכיון דאיהו אכיל להו אתי לידי מעילה דמסתמא לא אמרינן שלמים נינהו וכיון דהקדיש הכל אינו יכול ליהנות מהן. לישנא אחרינא אמרי לה אמר רב אדא בר אהבה אמר רב בשלא הקדיש אלא בהמותיו אפילו ר' אליעזר מודה דלא שביק איניש קדשי מזבח ומקדיש לבדק הבית לא נחלקו אלא כשיש שאר נכסים עמהם דר' אליעזר סבר אין אדם חולק את נדרו ומדשאר נכסים לאו לקדשי מזבח בהמה נמי לאו לקדשי מזבח ור' יהושע סבר אדם חולק את נדרו. תנן ודמיהם יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית בשלמא ללישנא בתרא היינו דקתני עם שאר נכסים לבדק הבית אלא ללישנא קמא ליתני יפלו לבדק הבית דהא זימנין דליכא שאר נכסים כלל ומשני תני נמי הכי ודמיהן יפלי לבדק הבית. ולישנא אחרינא לשון ירושלמי איתא נמי בגמרא כתיבת יד בכולה סוגיא אלא דרש"י ז"ל לא הביאו. גם בירושלמי דפ"ד דשקלים מוקי לה ר' חנינא כר' אליעזר דהתם:

חל על הכל:    מפרש רבינא בגמרא לאתויי שפוי ונבייה שאם הקדיש אילן לבדק הבית יש מעילה בשפויין אם שפאו ויש מעילה בנבייתו פירוש עלי שנושרין בימות החורף והויין לו לזבל:

ואין בהן הנאה לכהנים:    אפילו בשפויין ונבייה וכתבו תוספות ורש"י ז"ל בכתיבת יד ומיירי במקדיש את החורש דאי בגזברים שלקחו עצים תנן במעילה ס"פ ולד חטאת דאין מועלין לא בשפוי ולא בנבייה והשתא צריך לומר פירוש מאי מה שאין כן בקדשי מזבח היכי שייך שפוי ונבייה בקדשי מזבח וי"ל כגון מקדיש שני גזירי עצים למערכה:


פירושים נוספים