משנה תמורה ז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק ז · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

יש בקדשי מזבח מה שאין בקדשי בדק הבית, ויש בקדשי בדק הבית מה שאין בקדשי מזבח, שקדשי מזבח עושים תמורה, וחייבין עליהם משום פגול, נותר, וטמא, ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונם, והשוחטם בחוץ חייב, ואין נותנין מהם לאומנין בשכרן, מה שאין כן בקדשי בדק הבית.

נוסח הרמב"ם

יש בקודשי המזבח מה שאין בקודשי בדק הבית ויש בקודשי בדק הבית מה שאין בקודשי המזבח שקודשי המזבח עושין תמורה וחייבין עליהן משום פגול ונותר וטמא וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן והשוחטן בחוץ חייב ואין נותנין מהן לאומנין בשכרן.

פירוש הרמב"ם

יש בקדשי מזבח מה שאין בקדשי בדה"ב כו': קדשי מזבח ר"ל קדשי בהמה בלבד לפי שידעת כבר שהעופות ומנחות אין בהם תמורה אבל דין ההבדלות מהנותר והטמא כבר בארנו אותם במקומות ממס' זבחים ואם תעיין ברביעי מזבחים שם תמצא אותו ושם בארנו בסוף המסכת דין שוחט בחוץ ודין ולד קדשי מזבח וחלביהן בשני מבכורות ואיני צריך לשנות ולהאריך ומה שאמר ואין נותנים מהם לאומנים בשכרן ר"ל האומנים שבונים במקדש לפי שהם נוטלין שכרן מקדשי בדק הבית לא מקדשי מזבח אמר רחמנא ועשו לי מקדש ואמרו חכמים ועשו לי ר"ל משלי מקדשי בדק הבית:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

יש בקדשי מזבח - שקדשי מזבח עושים תמורה. ודוקא בהמות של קדשי מזבח א. אבל עופות ומנחות אין עושין תמורה. וקדשי בדק הבית אין עושין תמורה, לעיל בסוף פרק קמא ממעטינן לקדשי בדק הבית מקרא דלא עבדי תמורה:

משום פגול ונותר וטמא - כולהו בשלמים כתיבי, ושלמים בכלל כל הקדשים היו ב, ולמה יצאו, להקיש אליהן, לומר לך מה שלמים מיוחדים קדשי מזבח, אף כל קדשי מזבח:

ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן - חלבן, דכתיב בשר, ולא חלב. ולדן כגון דאיעבר לפני פדיונן ואוליד לאחר פדיונן, דלית להו תקנתא לאקרובינהו, דמכוח קדושה דחויה קא אתיא, לפרקינהו, לא אלימא מלתא למתפס פדיונן ג. אבל נתעברו לאחר פדיונן, כולד צבי ואיל נינהו ומותרים. ובקדשי בדק הבית אפילו איעבור קודם פדיונן מותרים, דלא אקדשינהו אלא לדמי ולא חמירא קדושתייהו כולי האי:

ואין נותנים מהם - מקדשי מזבח:

לאומנים - שבונים במקדש:

בשכרן - שהם נוטלים שכר מקדשי בדק הבית, דאמר רחמנא (שמות כה) ועשו לי מקדש, לי משלי, דהיינו מקדשי בדק הבית ד:

פירוש תוספות יום טוב

א שקדשי מזבח עושים תמורה. כתב הר"ב ודוקא בהמות כו'. דכי קתני אעיקר זיבחא. ומש"ה לא תני ולד. ותמורה כדאיתא בגמרא. וכבר כתבתי כיוצא בזה ברפ"ב ע"ש:

משום פגול נותר וטמא. כתב הר"ב כולהו בשלמים כתיבי ושלמים בכלל כל הקדשים היו ולמה יצאו כו' פי' דטמא כתיב ג"כ בכל הקדשים. שנאמר (ויקרא כ"ב) כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו וגו'. והדר כתיב בשלמים (שם ז') והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וטומאתו עליו. ואטמא שנויה ברייתא זו בת"ק דיבמות דף ז' ולענין פגול ונותר לא נכתב אלא בשלמים וצריך לומר דיליף להו בג"ש. דנותר יליף מטמא בג"ש דחלול חלול. ופגול מנותר בג"ש דעון עון. שכתבם הר"ב בספ"ד דזבחים וכ"כ התוס':

ולדן וחלבן אסור. פירש הר"ב לאחר פדיונן כו'. כגון דאיעבור כו' לפרקינהו לא אלימא מלתא למתפס פדיונן. דכיון דאיעבור לפני פדיונם קדשו מיד למ"ד [רפ"ה] במעי אמן הם קדושים. ואפי' למ"ד בהווייתן ובשעת הוייתן אמן חולין. מ"מ תפסינהו קדושה בשעת הוייה. תוס' [ד"ה ולדן]. ועיין בפי' הר"ב במשנה ב' פ"י דחולין. ושם ובמשנה ג" פ"ב דבכורות. נשנה ואינן יוצאין לחולין להגזז ולהעבד ושיירינהו הכא ושייר נמי הקדש עלוי דלקמן:

ואין נותנים מהם לאומנים בשכרם. פי' הר"ב דאמר רחמנא ועשו לי מקדש משלי. גמ'. ופי' הר"ב דהיינו מקדשי בדק הבית כלומר שאין בהן לכהן כלום כדלקמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) דכי קתני אעיקר זיבחא. ומש"ה לא תני ולד ותמורה כדאי' בגמ':

(ב) (על הברטנורא) פי' דטמא כתיב ג"כ בכל הקדשים שנ' כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדיש וגו'. והדר כתיב בשלמים והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וטומאתו עליו ופגול ונותר צ"ל דיליף להו בג"ש כמ"ש הר"ב ספ"ד דזבחים:

(ג) (על הברטנורא) דכיון דאיעבר לפני פדיונן קדשי מיד למ"ד רפ"ה במעי אמן הם קדושים. ואפילו למ"ד בהוייתן ובשעת הוייתן אמן חולין מ"מ תפסינהו קדושה בשעת הוייתן. תוס':

(ד) (על הברטנורא) כלו' שאין בהן לכהן כלום כדלק':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שקדשי מזבח עושין תמורה:    בגמ' פריך וכללא הוא דכל קדשי מזבח עושין תמורה והרי עופות דקדשי מזבח הן ותנן לעיל בספ"ק המנחות והעופות אינם עושים תמורה ומשני כי קתני אבהמה ופריך והרי ולד דקדשי מזבח הוא ותנן נמי ספ"ק אין הולד עושה תמורה והרי תמורה נמי דקדשי מזבח היא ותנן נמי ס"פ שני ואין תמורה עושה תמורה ומסיק כי קתני אעיקר זיבחא אבל תמורה וולד באין מכח קדושה ואינם עיקר זיבחא. בפירוש רעז"ל צ"ל ולדן כגון דאיעבר לפני פדיונם ואתייליד לאחר פדיונם דלית להו תקנתא לקרובינהו דמכח קדושה דחויה קאתו לפרוקינהו נמי אי אפשר דלא אלימא מילתא וכו'. וכתבו תוספות ז"ל ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונם בפרק שני דבכורות מוקי לה באיעבור קודם פדיונם ואתייליד לאחר פדיונם דאי איעבר ואוליד קודם פדיונם אמרינן לעיל בפרק ואלו קדשים אם לרבות בעלי מומין או ליקרב למין דאית ליה או לרעייה למאן דאית ליה ואי איעבור לאחר פדיונם ולד איל וצבי מיקרו אלא ודאי מיירי דאיעבור קודם פדיונם ואוליד לאחד פדיונם דלא מהני להו פדיון אמם שהן תמימים במעי אמם ואפילו אם יפול בהם מום כשיולדו אינם מותרין כדתניא התה דלא אלימי למיתפס פדיונם והם קדושים דכיון דאיעבור לפני פדיונם קדשו מיד למ"ד במעי אמן הם קדושים ואפילו למ"ד בהוייתם ובשעת הויה אמם חולין מ"מ תפסינהו קדושה בשעת הויה עכ"ל ז"ל:

והשוחטן בחוץ חייב:    כרת במזיד ובשוגג קרבן. מה שאין כן בקדשי בדק הבית ראיתי שמחק הר"ר יהוסף ז"ל ז"ל מלות הללו:


פירושים נוספים