משנה תמורה ז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק ז · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ואלו הן הנקברים:

קדשים שהפילו, יקברויא.

הפילה שליא, תקבר.

שור הנסקל, ועגלה ערופה, וצפורי מצורע, ושער נזיריב, ופטר חמור, ובשר בחלב, וחולין שנשחטו בעזרה.

רבי שמעון אומר, חולין שנשחטו בעזרה, ישרפו, וכן חיה שנשחטה בעזרה.

נוסח הרמב"ם

אלו הן הנקברין קדשים שהפילו ייקברו הפילה שליה תיקבר ושור הנסקל ועגלה ערופה וציפורי מצורע ושיער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה רבי שמעון אומר חולין שנשחטו בעזרה יישרפו וכן חיה שנשחטה בעזרה.

פירוש הרמב"ם

ואלו הן הנקברים קדשים שהפילו יקברו כו': כל אלו אסורים בהנאה וכבר בארנו הראיה על איסור כל אחד מהם בשני מקדושין והקבלה בידינו לקבור אותה: ושער נזיר הנזכר כאן הוא שער נזיר טמא אבל שער נזיר טהור רוצה לומר כשיתגלח תגלחת טהרה דינו שישרף כמו שבארנו בששי מנזירות ואין הלכה כרבי שמעון:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ואלו הן הנקברים - משום דאיסורי הנאה נינהו:

הפילה שליא תקבר - דאין שליא בלא ולד:

ושער נזיר - טמא. דאילו שער נזיר טהור כשמגלח ביום מלאת ימי נזרו, בשריפה הוא ולא בקבורה:

חולין שנשחטו בעזרה ישרפו - משום דמחלפי בקדשים שאירע בהם פסול טומאה או פסול נותר, וטעו למימר בהו נמי יקברו, ואנן ילפינן מדכתיב בחטאת באש תשרף, לימד על כל פסולים שבקודש בשריפה, הלכך חולין שנשחטו בעזרה נמי בשריפה:

וכן חיה שנשחטה בעזרה - ואע"ג דחיה ליכא למגזר בה דלמא טעו לקבור קדשים פסולים דהא כולי עלמא ידעי דחיה במוקדשים ליכא ולא אתי לאחלופי, אפילו הכי תשרף. ואין הלכה כר' שמעון:

פירוש תוספות יום טוב

יקברו. הנפלים. רש"י:

שור הנסקל ועגלה ערופה. וכולהו פירשם הר"ב דאסורי הנאה נינהו במשנה ט' פ"ב דקדושין:

ושער נזיר. לא אתפרש מנלן דנקבר וצ"ע. תוס' במשנה וגמרא דנזיר פ"ו דף מ"ה. ומ"ש הר"ב דבנזיר טהור בשריפה כדכתיב (במדבר ו') ונתן על האש אשר תחת זבת השלמים ורמינן בגמרא מדתנן במשנה (ב') [ג'] פ"ג דערלה האורג מלא הסיט משער נזיר בשק ידלק השק. ומשני התם בשער נזיר טהור. ומיהו בשנויי דלקמן אפטר חמור מתרצי מתני' דהתם אפי' בנזיר טמא:

ופטר חמור. ורמינהו האורג מלא הסיט משער פטר חמור בשק ידלק השק. ומשני כאן בשק כאן בשער. ופירש"י בשק אי אמרת יקבר אתי אינש ומתהני מיניה הואיל ואינו כלה עד לאחר זמן. ומתני' בשער עצמו שלא נארג ואידי ואידי בטהור או טמא. ע"כ. והר"ש כתב שם בשם הירושלמי שהשק מצוי לחטט אחריו ולא השער ע"כ. ומאי דמוקים תו בגמ' בציפרתא. דחאו הרמב"ם מהלכה והטעם מבואר בכ"מ פ"ג מהלכות בכורות. ואין להאריך בזה בכאן:

וכן חיה כו'. כתב הר"ב ואע"ג דחיה ליכא למגזר כו'. אפ"ה תשרף. וכ"פ רש"י. והוא מלתא בלא טעמא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על המשנה) יקברו. הנפלים. רש"י:

(יב) (על המשנה) ושער נזיר. ורמינהו הארוג מלא הסיט משער נזיר בשק ידלק השק. ומשני כאן בשק כאן בשער. פרש"י בשק אי אמרת יקבר אתי איניש ומתהני מיניה הואיל ואינו כלה עד לאחר זמן. ומתני' בשער עצמו שלא נארג ואידי ואידי בטהור או טמא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ואלו הן הנקברים:    תוספות פרק המזבח מקדש (זבחים דף פ"ד) ותוספות ר"פ יוצא דופן:

קדשים שהפילו יקברו:    הנפלים רש"י ז"ל:

הפילה שליא תקבר:    פירוש לא אמר הפילו שליא כמו באמר לעיל קדשים שהפילו כי תפס לשון המשנה של מסכת חולין פרק בהמה המקשה דתנן מבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים ובמוקדשין תקבר הר"ר יהוסף ז"ל. וביד פ"ד דהלכות תמורה סימן י':

ושור הנסקל:    דאסור בהנאה דכתיב ולא יאכל וכו' אי נמי נפקא לן מבעל השור נקי וכו':

עגלה ערופה:    דכתיב וערפו שם שם תהא קבורתה:

וצפרי מצורע:    דשוחטין על פני המים אבל משולחת לא משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה:

ושער:    נזיר נשרפים תחת הדוד של שלמים. רש"י ז"ל בכתיבת יד. ותימה שלא פירש שער נזיר טהור בלבד הוא דנשרף וביד בפרק ששי דהלכות נזירות סימן י"ד:

פטר חמור:    דכתיב וערפתו וגמירי לה דאסור בהנאה מעגלה ערופה והכא קתני דפטר חמור יקבר ובסוף מסכת ערלה דתנן ידלק מוקי לה בגמרא כר' יהודה דאמר בסוף פירקין אם רצה להחמיר על על עצמו לשרוף את הנקברין רשאי ואם רצה לחלוץ שיער פטר חמור מן השק ולקברו בפני עצמו יותר טוב ואם לאו ישרוף הכל ביחד כר' יהודה ה"ג לה בגמרת כתיבת יד וכן פירש הרגמ"ה ז"ל: ועיין במה שכתבתי בפ"ג דערלה סימן ג' בשם הירושלמי:

בשר בחלב:    דחתיכת בשר שנתבשלה בחלב אסורה בהנאה בפ' כל הבשר. וביד רפ"ט דהל' מאכלות אסירות:

וחולין שנשחטו בעזרה:    ריש פרק שני דהלכות שחיטה וכילה מתניתין פ"ט דהלכות פסולי המוקדשין סימן י"א:

רש"א חולין שנשחטו וכו':    תוספות שם ר"פ יוצא דופן בתירוץ ראשון שכתבו שם פירשו דר"ש פליג ג"כ אקדשים שהפילו דלא יקברו דאין קדושה חלה עליהן אלא דלא נחת לפלוגי אלא בחולין שנשחטו בעזרה תדע דהא חשיב נמי בשר בחלב בקבורה ולר"ש שרי בהנאה בפ"ק דבכורות. א"נ י"ל דנפל קדושה עילויה טפי מטומטום ואנדרוגינוס משום דאי הוה בר קיימא היה ראוי לקרבן עכ"ל ז"ל. ואיתה בגמרא ס"פ האיש מקדש והתם רמי דר"ש אדר"ש מההיא ברייתא שכתבתי ס"פ האיש מקדש דתניא רש"א המקדש בחולין שנשחטו בעזרה מקודשת וכמו שכתבתי שם כבר מאי דמשני לה התם בגמרא וגם מאי דאיתא נמי בפרק כסוי הדם (חולין דף פ"ה) אמתניתין עיין שם עליו ס"פ האיש מקדש. ותוספת ז"ל הביאוה בפרק מרובה (בבא קמא דף ע"א):


פירושים נוספים