משנה תמורה ז ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק ז · משנה ד | >>
ואלו הן הנקברים:
קדשים שהפילו, יקברויא.
הפילה שליא, תקבר.
שור הנסקל, ועגלה ערופה, וצפורי מצורע, ושער נזיריב, ופטר חמור, ובשר בחלב, וחולין שנשחטו בעזרה.
רבי שמעון אומר, חולין שנשחטו בעזרה, ישרפו, וכן חיה שנשחטה בעזרה.
וְאֵלּוּ הֵן הַנִּקְבָּרִים:
- קָדָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ,
- יִקָּבְרוּ;
- הִפִּילָה שִׁלְיָא,
- תִּקָּבֵר.
- שׁוֹר הַנִּסְקָל,
- וְעֶגְלָה עֲרוּפָה,
- וְצִפֳּרֵי מְצֹרָע,
- וּשְׂעַר נָזִיר,
- וּפֶטֶר חֲמוֹר,
- וּבָשָׂר בְּחָלָב,
- וְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- חֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה, יִשָּׂרְפוּ;
- וְכֵן חַיָּה שֶׁנִּשְׁחֲטָה בָּעֲזָרָה:
אלו הן הנקברין -
- קדשים שהפילו - יקברו,
- הפילה שליה - תיקבר.
- ושור הנסקל, ועגלה ערופה,
- וציפורי מצורע, ושיער נזיר,
- ופטר חמור, ובשר בחלב,
- וחולין שנשחטו בעזרה.
- רבי שמעון אומר:
- חולין שנשחטו בעזרה - ישרפו,
- וכן חיה שנשחטה בעזרה.
כל אלו אסורים בהנאה, וכבר בארנו הראיה על איסור כל אחד מהם בשני מקדושין, והקבלה בידינו לקבור אותם.
ושער נזיר הנזכר כאן הוא שער נזיר טמא, אבל שער נזיר טהור רוצה לומר כשיתגלח תגלחת טהרה, דינו שישרף כמו שבארנו בששי מנזירות.
ואין הלכה כרבי שמעון:
ואלו הן הנקברים - משום דאיסורי הנאה נינהו:
הפילה שליא תקבר - דאין שליא בלא ולד:
ושער נזיר - טמא. דאילו שער נזיר טהור כשמגלח ביום מלאת ימי נזרו, בשריפה הוא ולא בקבורה:
חולין שנשחטו בעזרה ישרפו - משום דמחלפי בקדשים שאירע בהם פסול טומאה או פסול נותר, וטעו למימר בהו נמי יקברו, ואנן ילפינן מדכתיב בחטאת באש תשרף, לימד על כל פסולים שבקודש בשריפה, הלכך חולין שנשחטו בעזרה נמי בשריפה:
וכן חיה שנשחטה בעזרה - ואע"ג דחיה ליכא למגזר בה דלמא טעו לקבור קדשים פסולים דהא כולי עלמא ידעי דחיה במוקדשים ליכא ולא אתי לאחלופי, אפילו הכי תשרף. ואין הלכה כר' שמעון:
יקברו. הנפלים. רש"י:
שור הנסקל ועגלה ערופה. וכולהו פירשם הר"ב דאסורי הנאה נינהו במשנה ט' פ"ב דקדושין:
ושער נזיר. לא אתפרש מנלן דנקבר וצ"ע. תוס' במשנה וגמרא דנזיר פ"ו דף מ"ה. ומ"ש הר"ב דבנזיר טהור בשריפה כדכתיב (במדבר ו') ונתן על האש אשר תחת זבת השלמים ורמינן בגמרא מדתנן במשנה (ב') [ג'] פ"ג דערלה האורג מלא הסיט משער נזיר בשק ידלק השק. ומשני התם בשער נזיר טהור. ומיהו בשנויי דלקמן אפטר חמור מתרצי מתני' דהתם אפי' בנזיר טמא:
ופטר חמור. ורמינהו האורג מלא הסיט משער פטר חמור בשק ידלק השק. ומשני כאן בשק כאן בשער. ופירש"י בשק אי אמרת יקבר אתי אינש ומתהני מיניה הואיל ואינו כלה עד לאחר זמן. ומתני' בשער עצמו שלא נארג ואידי ואידי בטהור או טמא. ע"כ. והר"ש כתב שם בשם הירושלמי שהשק מצוי לחטט אחריו ולא השער ע"כ. ומאי דמוקים תו בגמ' בציפרתא. דחאו הרמב"ם מהלכה והטעם מבואר בכ"מ פ"ג מהלכות בכורות. ואין להאריך בזה בכאן:
וכן חיה כו'. כתב הר"ב ואע"ג דחיה ליכא למגזר כו'. אפ"ה תשרף. וכ"פ רש"י. והוא מלתא בלא טעמא:
(יא) (על המשנה) יקברו. הנפלים. רש"י:
(יב) (על המשנה) ושער נזיר. ורמינהו הארוג מלא הסיט משער נזיר בשק ידלק השק. ומשני כאן בשק כאן בשער. פרש"י בשק אי אמרת יקבר אתי איניש ומתהני מיניה הואיל ואינו כלה עד לאחר זמן. ומתני' בשער עצמו שלא נארג ואידי ואידי בטהור או טמא:
ואלו הן הנקברים: תוספות פרק המזבח מקדש (זבחים דף פ"ד) ותוספות ר"פ יוצא דופן:
קדשים שהפילו יקברו: הנפלים רש"י ז"ל:
הפילה שליא תקבר: פירוש לא אמר הפילו שליא כמו באמר לעיל קדשים שהפילו כי תפס לשון המשנה של מסכת חולין פרק בהמה המקשה דתנן מבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים ובמוקדשין תקבר הר"ר יהוסף ז"ל. וביד פ"ד דהלכות תמורה סימן י':
ושור הנסקל: דאסור בהנאה דכתיב ולא יאכל וכו' אי נמי נפקא לן מבעל השור נקי וכו':
עגלה ערופה: דכתיב וערפו שם שם תהא קבורתה:
וצפרי מצורע: דשוחטין על פני המים אבל משולחת לא משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה:
ושער: נזיר נשרפים תחת הדוד של שלמים. רש"י ז"ל בכתיבת יד. ותימה שלא פירש שער נזיר טהור בלבד הוא דנשרף וביד בפרק ששי דהלכות נזירות סימן י"ד:
פטר חמור: דכתיב וערפתו וגמירי לה דאסור בהנאה מעגלה ערופה והכא קתני דפטר חמור יקבר ובסוף מסכת ערלה דתנן ידלק מוקי לה בגמרא כר' יהודה דאמר בסוף פירקין אם רצה להחמיר על על עצמו לשרוף את הנקברין רשאי ואם רצה לחלוץ שיער פטר חמור מן השק ולקברו בפני עצמו יותר טוב ואם לאו ישרוף הכל ביחד כר' יהודה ה"ג לה בגמרת כתיבת יד וכן פירש הרגמ"ה ז"ל: ועיין במה שכתבתי בפ"ג דערלה סימן ג' בשם הירושלמי:
בשר בחלב: דחתיכת בשר שנתבשלה בחלב אסורה בהנאה בפ' כל הבשר. וביד רפ"ט דהל' מאכלות אסירות:
וחולין שנשחטו בעזרה: ריש פרק שני דהלכות שחיטה וכילה מתניתין פ"ט דהלכות פסולי המוקדשין סימן י"א:
רש"א חולין שנשחטו וכו': תוספות שם ר"פ יוצא דופן בתירוץ ראשון שכתבו שם פירשו דר"ש פליג ג"כ אקדשים שהפילו דלא יקברו דאין קדושה חלה עליהן אלא דלא נחת לפלוגי אלא בחולין שנשחטו בעזרה תדע דהא חשיב נמי בשר בחלב בקבורה ולר"ש שרי בהנאה בפ"ק דבכורות. א"נ י"ל דנפל קדושה עילויה טפי מטומטום ואנדרוגינוס משום דאי הוה בר קיימא היה ראוי לקרבן עכ"ל ז"ל. ואיתה בגמרא ס"פ האיש מקדש והתם רמי דר"ש אדר"ש מההיא ברייתא שכתבתי ס"פ האיש מקדש דתניא רש"א המקדש בחולין שנשחטו בעזרה מקודשת וכמו שכתבתי שם כבר מאי דמשני לה התם בגמרא וגם מאי דאיתא נמי בפרק כסוי הדם (חולין דף פ"ה) אמתניתין עיין שם עליו ס"פ האיש מקדש. ותוספת ז"ל הביאוה בפרק מרובה (בבא קמא דף ע"א):
יכין
ואלו הן הנקברים: דגם אפרן אסור בהנאה, וכדמסיק:
קדשים שהפילו יקברו: יקברו הנפל:
הפילה שליא תקבר: דאין שליא בלא ולד. ובוודאי נמוח הוא:
וצפורי מצורע: אותו צכור שנשחט לטהרתו. אבל צפור האחר, אחר שנשלח מותר אף באכילה, דלא אמרה תורה שלח לתקלה [כקדושין דנ"ז א']:
ושער נזיר: שער נזיר שנטמא, שדינו שיגלח ויתחיל למנות נזירותו מחדש. אבל שער נזיר טהור, כשמגלח כשהשלים נזירותו ישרפנו תחת הדוד שמבשל בו השלמים, ואם לא גלח אז רק לאחר זמן, ישרפנו בכל מקום שירצה [עי' רמב"ם פ"ח דנזירות]. וי"א דגם שער נזיר טמא, דוקא כשאינו ארוג צריך קבורה. אבל כשהוא ארוג דאז השערות כנוסים יחד, והרי שער לא יתרקב מהר, ויש לחוש שהמוצאן ישתמש בהן, להכי טוב יותר שישרפו. משא"כ כשאינן ארוגים וכנוסין יחד, אף שאינן מתרקבין, עכ"פ מדהן מפורדין מתפזרים בין העפר, ולא חיישינן שילקטן המוצאן אחד לאחד, דלא חשיבי:
ופטר חמור: בין גופו בין שערו. מיהו בשערו ארוג, ישרפנו, ומטעם הנ"ל:
ובשר בחלב: בשר שנתבשל בחלב דוקא, שאסור מדאורייתא. וה"ה כל בו"ח דאורייתא, אסור להאכילו אפילו לכלבים של הפקר, אבל שרי להשליכו לבית הכסא או לנהר [או"ה כלל כ"א דין ב' וי"ג]. אבל אסור להשליכו ע"ג אפר כירה [י"ד צ"ד פר"ח שם סק"י]:
וחולין שנשחטו בעזרה: נ"ל דתנא ושייר מת שצריך קבורה. וגם בגמ' משמע דמוראה ונוצה של קרבן עוף, ודישון מזבח, נמי בכלל נקברים הם:
רבי שמעון אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו: ולא יקברו דאתו לאחלופי בקדשים שנפסלו בעזרה שדינן בשריפה. מיהו גם לר"ש האפר של חולין שבעזרה אסור בהנאה:
וכן חיה שנשחטה בעזרה: אע"ג דבחיה ליכא למגזר אטו קדשים שנפסלו, דהרי חיה בקדשים ליכא, אפ"ה לר"ש תשרף, דגזרינן חיה אטו בהמת חולין [ואי"ל דהוה גזירה לגזירה. די"ל דבבת אחת גזרו חולין אטו קדשים, ולא חלקו בגזרתן בין חיה לבהמה [ועי' רש"י קדושין נ"ח א' ותוס' חולין פ"ה ב' ]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת