עיקר תוי"ט על זבים ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה זבים ה: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) דהוה ליה למימר ורחץ במים בערב, אלא לומר דעוד טמא ג"כ כל כלי שיגע בו. וכלי שטף היינו כל שאר כלים חוץ מכלי חרס. על שם שיש להם טהרה במקוה. רש"י:

(ב) (על הברטנורא) דכלי שטף דומה קצת לבגד, דהוי נמי כלי, מה שאין כן האדם. וכלי חרס אין דומה לו, שאין לו טהרה במקוה:

(ג) (על המשנה) כל המטמא כו'. כל אדם המטמא קאמר, דהא משכחת כלים שאין מטמאין כלים, ואם נגעו מטמאין אוכלים להיות תחלה כדמוכח במתניתין דלקמן. דדוקא באין נוגעים מיירי סיפא, הא נוגעים מטמאין שנים. וכן הוא בהדיא בתוספתא. ושם מפרש הר"ב דמתניתין כל אדם קאמר:

(ד) (על הברטנורא) כלומר, לענין אוכלים ומשקים. ואע"פ שאינו אב הטומאה לענין אדם וכלי חרס:

(ב)

(ה) (על הברטנורא) אבל סיפא כל שהזב נישא עליו טהור, דוקא בלא נגע. ועתוי"ט:

(ו) (על המשנה) טמא. ולקמן מפרש שאין כולם שוין:

(ז) (על המשנה) טהור. לגמרי. ואין בהן אפילו טומאת מדף, כדאיתא בת"כ. תוס'. וצריך לומר דמיירי שלא הוסט. דעל ידי היסט הא אמרן לעיל דמיטמאין. והר"ש פירש, דוקא ע"י היסט, וטהור משום דהנושא אין בו רוח חיים, ולכך תני חוץ מן האדם. וקשה, דהיכי מטהרין הכא לגמרי:

(ח) (על הברטנורא) דאין למדין מן הכללות:

(ט) (על המשנה) כיצד. ארישא נמי קאי:

(י) (על המשנה) אצבעו. נראה לי שטומאה זו מדבריהם. ולפי זה צריך לומר דמשכב ומושב דסיפא לא מיירי כשאצבעו בלבד מלמעלן, דבהו לעולם רובו בעינן. אלא מתניתין דהכא ודהתם לאו בחדא שיטה, והא כדאיתא והא כדאיתא:

(יא) (על המשנה) שנים. לפי שהמשכב אב הטומאה אפילו כשנתרוקן הזב ממנו. כדיליף ליה בתורת כהנים:

(ג)

(יב) (על הברטנורא) ואף שלא אמרו לעיל אלא תחת הזב, ודאי דלא חמירא תחת משכב מזב עצמו, וממילא נשמעינה:

(יג) (על הברטנורא) ואפילו לא הפסיק ביניהם אלא נייר. הר"מ:

(יד) (על הברטנורא) דאין לך מיטמא במשא בנבלה אלא האדם:

(טו) (על הברטנורא) צריך לומר ונישא. וכן הוא בר"ש. ועתוי"ט:

(טז) (על הברטנורא) ומדלא תני גבי משכב חוץ מן המסיט, צריך לומר דמטמא בלא מסיט. וטעמא נראה לי, משום דאחמיר רחמנא במשכב דאפילו הנוגע מטמא בגדים, וגבי נבלה תנן חשוכי בגדים במגע. הר"ש:

(יז) (על המשנה) הנושא. נמי באדם. דומיא דנבילה:

(יח) (על הברטנורא) לרבותא כתב כן, דאפילו משום משא שמכביד עליו אינו מטמא, שאין במת משום אבן מסמא. ומכל מקום באינה רצוצה מיירי. ועתוי"ט:

(יט) (על המשנה) המאהיל. בין שהמת תחתיו והאדם נישא בין שהמת מאהיל עליו והוא נישא, מטמא טומאת אוהל:

(כ) (על הברטנורא) וטעמא נראה לי, דטומאת משא דמת ילפינן בקל וחומר מנבלה, ואמרינן דיו שלא יטמא משאו אלא אם כן הסיט, כמו בנבלה. ועתוי"ט:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

(כא) (על הברטנורא) כדיליף, להו בספרא. הר"מ. ועתוי"ט:

(כב) (על הברטנורא) הר"ש. ולשיטתיה אזיל כו', אבל הר"ב בחינם נקטיה ואין בו צורך. לפירוש המשנה. וגם בעיקר הדין נראה לי דלאו כהלכתא הוא. וראיה ממשנה ה' ו' דפרק ד':

(ו)

(כג) (על הברטנורא) בלידה יבישתא:

(כד) (על המשנה) שנים. במגע ולא במשא:

(כה) (על המשנה) המסיט. כלומר, ואינו נושא ונישא. ובין שהטהור הסיט לטמא או איפכא. וקאי אזב וכו'. אבל במצורע ומשכב ומושב ליכא לפרושי הכי, דהא כל טומאת המסיט טהורות חוץ משל זב::

(כו) (על המשנה) הנושא כו'. כלומר ואפילו אינו מסיט. משא"כ נבלה ומת דמשנה ג' דבעינן דוקא שיהא ניסט. ע"ב:

(ז)

(כז) (על המשנה) המסיט. אבל במשא בלא היסט לא מטמא, ודמו לנבלה ומת, דכולהו אימעיטו מקרא מאבן מסמא. ועתוי"ט:

(כח) (על הברטנורא) הר"מ. ולשיטתיה דסבירא ליה דלתנא קמא נמי נושא מטמא בלא היסט. אבל הר"ש מפרש כאן כפשוטו, דר'. אליעזר פליג וסבירא ליה דנושא בלא מסיט נמי מטמא, דלא ממעט להו מקרא. ועתוי"ט:

(ח)

(כט) (על המשנה) והמסיטו. למרכב. אבל מרכב המסיט לטהור, לא, וכמו במשכב:

(ט)

(ל) (על המשנה) טהור. האדם שהנבילה בפיו ועדיין לא בלעה. וקא משמע לן דלא תימא דבהיותה נסתרת ונכנסת לאויר התנור תהיה כמו בלועה. וטהור התנור, מיירי כשהיא בלועה. הר"מ:

(לא) (על הברטנורא) כלומר, דכל אלו דאמרן דמטמאין שנים משום בגדים, כל אלו אין כו':

(י)

(לב) (על המשנה) שאין כו'. דאילו יש בהם, אף הנוגע בהם מטמא בגדים, לפי שאי אפשר שיגע במים שלא יסיט אותם, והרי הוא מטמא שנים ופוסל אחד. אבל אם קרשו ונעשו כגליד דאפשר ליגע בלא היסט, תני בפרק קמא דכלים משנה ב' חשוכי בגדים במגע. וכמו שכתב הר"ב במשנה ח'. והתנא התם והכא מלתא דפסיקא נקט:

(לג) (על הברטנורא) ואין הלשון משמע כן, דהכי הוה ליה למיתני, במה דברים אמורים באדם, אבל אוכלים וכלים הנוגעים באחד כו'. והר"מ פירש, כל הנוגע בשאר אבות הטומאות חוץ מאלו שמנה עד הנה [שמטמאין שנים כו']. ואמרו חוץ מן האדם, רצה לומר המת, שגם הוא לא נמנה כאן, ונוגע מטמא שנים כו'. ועתוי"ט:

(יא)

(לד) (על הברטנורא) ומשום דנוגע לא כתיב בהדיא תלי ליה בשרץ. אבל בגמרא מסיק דמה שרץ מטמא באונס [אם נפל עליו שרץ מת], אף בעל קרי:

(לה) (על הברטנורא) אבל בגמרא, דזהו מלתא דפשיטא הוא, דקרא כתיב. ולמחנותם איצטריך, סלקא דעתך אמינא ותהי נדתה עליו כתיב, דישתלח חוץ לשתי מחנות כנדה, קמ"ל. ובבעל קרי כמגע שרץ ליכא למימר הכי, דבעל קרי חוץ לשתי מחנות, ושרץ שרי במחנה לויה. אי נמי, הכא סיפא איצטריך ליה אלא כו':

(לו) (על המשנה) שחמור כו'. וקשה, הא חמור נמי טמא מת מבועל נדה, שטעון הזאה שלישי ושביעי וחרב הרי הוא כחלל. ושמא בסיפא דברייתא חשיב להו. תוס'. ועתוי"ט ות"ח:

(יב)

(לז) (על הברטנורא) דמסתברא דהבא כו' נמי בשלשה לוגין הוא, כיון דהא בהא תליא. וכן כתב הר"מ:

(לח) (על הברטנורא) דכתיב ובא השמש וטהר. גמרא: