עיקר תוי"ט על זבחים י
משנה זבחים, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
(א) (על המשנה) המקודש מחבירו. שיש בו צד ריבוי קדושה ממנו. רש"י:(ב ג) כ"כ רש"י. ונ"ל משום דקשיא להו הא דתנן במ"ד החטאת קודמת, ולא תנן דם חטאת והתם אמרינן זה בנה אב לכל החטאות. ולהכי פירשו דהכא דוקא כששניהם שחוטים ונזרקו והתם כשעומדין לישחט. ועתוי"ט:
(ד) (על המשנה) שדמה כו'. ולא סגי ליה מפני שהחטאת מרצה על חייבי כריתות דאיכא באשם נמי דיש לו קצבה לדמים כדלקמן מ"ה. אבל חטאת כל דהו, ורבוי דמזבח עדיף. ועתוי"ט:
(ה) (על הברטנורא) בפירוש בכתוב אלא נלמד בלמוד, דשיריים ליסוד בכולהו הוי כמ"ש רש"י [בגמרא] דף נ"ב. וכ"כ המ"מ:
(ו) (על המשנה) ק"ק. לא סגי ליה בטעמא דמרצה, משום דתודה ואיל נזיר מקודשים דטעונין לחם. כדאמרינן בגמרא. תוספ':
(ז) (על הברטנורא) מפני שמצותן מרובה, שכל הקרבנות באין מהן. רש"י:
(ח) (על המשנה) דמו כו'. בשלמא אימורים ליתנהו בעופות, אלא דם מיהא איתא. אלא לאשמועינן אימורין כי דמו", מה דמו לפני זריקה אף אימוריו קודם זריקה, דהא קרי להו ק"ק. ומה דמו מיפסל ביוצא אף אימוריו מיפסלי ביוצא. גמרא. ונראה לי דמתניתין אליבא דר"א מ"ג פ"ק דמעילה, דס"ל דאימוריו נפסלין ביוצא. וכן משמע בסוגיא. גמרא:
(ט) (על המשנה) חטא. כלומר דמכפר:
(י) (על הברטנורא) וכיון דלית בה הקטרה לא מהניא טעמא דמרצה כדלעיל מ"ב. תוספ':
(יא) (על הברטנורא) כדמפרש בברייתא, שאין ת"ל ללמד שתקרב ראשונה, שהרי כבר נאמר ואת השני יעשה עולה:
(יב) (על הברטנורא) ה"ק אפילו חטאת העוף לעולת בהמה. דבתרוייהו בהמה לא צריכא לבנין אב. גמרא:
(יג) (על הברטנורא) ולאו כללא הוא, דהא ביולדת כתיב אחד לעולה ואחד לחטאת, הרי שהקדים עולה לחטאת. וטעמא בגמרא לפי שכאן באה במקום בהמה דעשירות שהיתה בהמה לעולה. ומ"מ מסיק רבא דאף ביולדת לא הקדימה הכתוב אלא למקראה שתקדים בקריאת שם ולא לעבודה. אבל לשון רש"י, למקראה שתהא נקראת בענין תחלה. אבל בעבודתן חטאת קודם, ולפ"ז כללא הוא וכ"כ הר"מ. ועתוי"ט:
.אין פירוש למשנה זו
(יד) (על הברטנורא) כלומר שנקרבו אמש. ודלא כמ"ש בפירש"י שבאו אמש לעזרה ושהו עד היום לשחטן. ועתוי"ט:
(טו) (על המשנה) אמש כו'. פירש בקונטרס, דזלזול הוא להשהותם כל כך שצורת הבשר מתקלקלת. ועל חנם דחק. אלא היינו טעמא, דשלמים של אמש אין להם היתר אכילה אלא עד הלילה, וחטאת ואשם של יום עד הבוקר [היינו מדאורייתא. ולדחז"ל עד חצות] דנאכלין ליום ולילה. תוספ':
(טז) (על המשנה) החטאת כו'. וה"ה אשם, דקדשי קדשים הוא כ"כ התוספ'. ובתוספתא שנוי בהדיא כו'. ועתוי"ט:
(יז) (על המשנה) לשנות. נ"ל דאתא לאשמעינן שאם צלאו יכול להוסיף עליו בתבלין, וכן אם כשלו יכול אח"כ לשלקו או לצלאו. דאלת"ה הא תנינן ליה כפרק איזהו. וגם לישנא דיכול לשנות דייק שפיר טפי. ועתוי"ט:
(יח) (על הברטנורא) משמע דלמעוטי מכרת דנותר. ואי אפשר לומר כן, דבודאי טעם כעיקר לחייבו ככרת. ועתוי"ט:
(יט) (על הברטנורא) לרווחא דמלתא כתב דר"ש אמר. שכן הוא בברייתא מנחות דף ע"ה. אבל. במשנה ג' פ"ו דמנחות מסתם סתם לן כו':
(כ) (על המשנה) ולוג כו'. ה"פ ומותר לוג. דמותר קמא, קאי נמי אלוג. דהא הזה ממנו כדתנן פרק י"ד דנגעים משנה י':
(כא) (על הברטנורא) ובסוף פרק י"ב דמנחות כתב, דקומצו ומקטיר הקומץ ושירים נאכלין. והן דברי שמואל בגמרא דהכא. וכן פסק הר"ם בחבורו. וכן נמי ביין כתבו שם דמנסכו לשתין. ועתוי"ט: