משנה זבחים י ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק י · משנה ח | >>
אמר רבי שמעון, אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה, אין אתה צריך לשאול מה הוא, אלא מותר רקיקי מנחות ישראל, ולוג כ שמן של מצורע.
אם ראית שמן שהוא נתון על גבי האשים, אין אתה צריך לשאול מה הוא, אלא מותר רקיקי מנחות כהנים, ומנחת כהן המשיח.
שאין מתנדבים שמן.
רבי טרפון אומר, מתנדבים שמן.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
- אִם רָאִיתָ שֶׁמֶן שֶׁהוּא מִתְחַלֵּק בָּעֲזָרָה,
- אֵין אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁאֹל מַה הוּא,
- אֶלָּא מוֹתַר רְקִיקֵי מִנְחוֹת יִשְׂרָאֵל,
- וְלֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע.
- אִם רָאִיתָ שֶׁמֶן שֶׁהוּא נָתוּן עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים,
- אֵין אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁאֹל מַה הוּא,
- אֶלָּא מוֹתַר רְקִיקֵי מִנְחוֹת כֹּהֲנִים
- וּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ;
- שֶׁאֵין מִתְנַדְּבִים שֶׁמֶן.
- רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר,
- מִתְנַדְּבִים שֶׁמֶן:
אמר רבי שמעון:
- אם ראית שמן, שהוא מתחלק בעזרה -
- אין אתה צריך לשאול מה הוא,
- אלא - מותר רקיקי מנחות ישראל, ולוג שמן של מצורע.
- אם ראית שמן, שניתן על גבי האישים -
- אין אתה צריך לשאול מה הוא,
- אלא - מותר רקיקי מנחת כהנים, ומנחת כוהן משיח,
- שאין מתנדבין שמן.
- רבי טרפון אומר: מתנדבין שמן.
- אם ראית שמן, שהוא מתחלק בעזרה -
דבר תורה שמנחת ישראל מקריבין ממנה הקומץ, ואוכלים הכהנים הנותר והוא השירים. ומנחת כהן שורפים אותה כולה, שנאמר "וכל מנחת כהן, כליל תהיה לא תאכל"(ויקרא ו, טו). על כן שורפים הנותר מן השמן שצף על מנחת כהן, ואוכלין שאר השמן ממנחת ישראל. ועל דעת האומר שאין מתנדב שום אדם שמן לבדו, אין שם מה שישרף, ולא יתחלק אלא מה שנזכר למעלה.
והלכה כרבי טרפון שאומר מתנדבים שמן. ולא פחות מלוג, ומקריבין ממנה קומץ לאישים, והנותר יאכל כשאר המנחות אם היתה מנחת ישראל כמו שזכרנו.
וכן יכול אדם להתנדב יין לבדו ולא פחות משלושה [לוגין] כמו שיתבאר בסוף מנחות, וזורקין אותו כולו על גבי האישים. ואף על פי שהוא מכבה האש במזבח שהוא מצות לא תעשה לפי שנאמר "לא תכבה"(ויקרא ו, ה), ואמרו "הנוטל גחלת מעל גבי המזבח וכבה חייב". אבל הוא דבר שאין מתכוין מותר, ושמא תאמר בהכרח יתפעל כי בשעה שזורק היין על המזבח יכבה אותו בהכרח, והעיקר בידינו "מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות", דע שאינו מתכבה בהכרח, לפי שמעט מן היין או המים והדומה להם מן הדברים הניגרים כשזורקין אותן על האש הגדולה אין מכבין אותם, רק כוח האש מלהט אותן ונוצחן. ועוד שאפשר שיזרק על קרקע המזבח או על קצות העצים שלא נשרפו עדיין.
ומן הראוי להוסיף על העניין הזה מה שאמרו "נסכים שנטמאו, עושה להם מערכה בפני עצמה ושורפן".
ודע שהתודה קודמת לאיל הנזיר, לפי שיש בה מיני מנחה יותר כמו שבארנו במנחות. וכן חטאת העוף קודמת לעולת בהמה:
שהוא מתחלק. לאכילת כהנים: מותר רקיקי מנחת ישראל. מנחת מאפה שבאה חלות ורקיקין. חלות בוללן, ורקיקין מושחן. ואמר ר' שמעון יט במסכת מנחות [דף ע"ה] מרשחן במין כ"י [כ"ך יונית], דשאר השמן נאכל לכהנים. מותר רקיקי מנחת כהנים. דמנחת כהנים כולה כליל, השמן שצף על גבה ונותר שאינו נבלע בה, שורפים אותו בפני עצמו: ומותר מנחת כהן המשיח. לפי ששמנה מרובה, שלשה לוגין לעשרון, ומתוך שהיא אפויה תחלה אין שמנה נבלע בפתיתיה וצריך להקטיר המותר בפני עצמו: שאין מתנדבים שמן. לפיכך לא יעלה על דעתך שיהא השמן המתחלק או הנקטר נדבה: ר' טרפון אומר מתנדבים שמן. בפני עצמו. ואין פחות מלוג. ונשרף בפני עצמו כא. והלכה כר' טרפון. וכן הלכה שמתנדבים יין בפני עצמו ואין מתנדבים פחות משלשה לוגין, וזורקין אותו על גבי האשים ונשרף שם. ואע"ג דהוא מכבה אש המערכה ורחמנא אמר לא תכבה, הואיל ואינו מתכוין לכבות שרי, דכרבי שמעון קיימא לן דדבר שאינו מתכוין מותר. ולא הוי פסיק רישיה. דאפשר שתהיה האש גדולה וחזקה ותנצח את היין ולא יכבנה:
מותר רקיקי מנחות ישראל. כתב הר"ב ואמר ר"ש במסכת מנחות מושחן כמין כ"י כו' וכן ל' רש"י. ולרווחא דמלתא בעלמא פירשו דר"ש אמר. שכן הוא בברייתא פ' אלו מנחות נקמצות דף ע"ה. אבל במשנה מסתם סתם לן דמושחן כו':
ולוג שמן של מצורע. ה"פ ומותר לוג כו' דמותר קמא קאי נמי אלוג. דהא הזה ממנו כדתנן פי"ד דנגעים מ"י. וכ"כ הר"ב לעיל פ"ד מ"ג דשיריו נאכלין. וכן נמי לקמן מותר דמנחת כהנים קאי נמי אדבתריה מנחת כהן משיח:
ר"ט אומר מתנדבין שמן. כתב הר"ב ואין פחות מלוג ונשרף בפני עצמו. ובס"פ י"ב דמנחות כתב דקומצו ומקטיר הקומץ ושירים נאכלין והן דברי שמואל בגמרא דהכא. וכמ"ש שם בס"ד. וכך פסק הרמב"ם בפי"ו מה' מעשה הקרבנות. ואע"פ דאמרינן נמי בגמרא כתנאי רבנן ורבי דמתניתין ה' פרק בתרא דמנחות דפליגי במתנדב שמן. חכמים סברי לוג. ורבי סובר ג' לוגין וקאמרינן דרבי מנסכים יליף ליה. וכמ"ש הר"ב שם ומה נסכים דכולן לספלים. אף שמן דלאו בר ספלים כולהו לאשים. ויש מקום לומר דכרבי קי"ל דהא אמרינן דלרבי דון מינה ואוקי באתרא ס"ל. וה"נ וכרבנן דרפ"ד דשבועות כמ"ש שם דקי"ל נמי כותייהו. אלא דא"כ ה"ל להר"ב לכתיב ואין פחות מג' לוגין. גם שם כ' דאין הל' כרבי. לפיכך דבריו שבכאן תמוהין מכמה פנים [ודע דבסוגיא דגמרא דהכא יש ט"ס והיא ג"כ בסוף מנחות דף ק"ז ושם היא כהוגן]. וכן נמי מ"ש הר"ב שמתנדבין יין וזורקין אותו ע"ג האשים ונשרף שם. בס"פ י"ב דמנחות כתב דמנסכו לשיתין. וכ"כ בפ"ו דמנחות מ"ב. ושם אפרש בס"ד. וגם בפירש הרמב"ם שבנוסחאת א"י נמחק כל הלשון והוגה שמנסך על השיתין של יסוד המזבח כמו שעושין לשאר נסכים:
(יט) (על הברטנורא) לרווחא דמלתא כתב דר"ש אמר. שכן הוא בברייתא מנחות דף ע"ה. אבל. במשנה ג' פ"ו דמנחות מסתם סתם לן כו':
(כ) (על המשנה) ולוג כו'. ה"פ ומותר לוג. דמותר קמא, קאי נמי אלוג. דהא הזה ממנו כדתנן פרק י"ד דנגעים משנה י':
(כא) (על הברטנורא) ובסוף פרק י"ב דמנחות כתב, דקומצו ומקטיר הקומץ ושירים נאכלין. והן דברי שמואל בגמרא דהכא. וכן פסק הר"ם בחבורו. וכן נמי ביין כתבו שם דמנסכו לשתין. ועתוי"ט:
ומותר מנחת כהן משיח: לפי ששמנה מרובה ג' לוגין לעשרון ומתוך שהיא אפויה תחלה וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט וז"ל הרב רבינו פרץ ז"ל מנחת כהן משיח שהיתה באה ג' לוגין לעשרון ואע"ג דמנחת נסכים נמי באה ג' לוגין לעשרון מיהו התם נבללת בעיסה אבל זו שהיתה נאפית במחבת כדכתיב על מחבת בשמן תעשה אי אפשר שלא ישאר במחבת מן השמן המיטפטף ע"כ. וביד רפי"ד דהלכות מעשה הקרבנות וספ"ד דהלכות מחוסרי כפרה:
שאין מתנדבין שמן ר"ט אומר מתנדבין: ר"ש ס"ל כר' עקיבא דפליג עליה דר' טרפון במחניתין דבספי"ב דמנחות. בפירוש ר"ע ז"ל ואין פחות מלוג ונשרף פירוש קומץ ממנו הר"ס ז"ל. וקצת קשה דלכאורה משמע דהאי מתניתין לא שייכא כלל בהאי פירקא. ונלע"ד דמשום דר"ש אמר במתניתין דלעיל חדא קולא דמותר לתת תבלי תרומה בבשר קדשים ולא חיישי' לטעמא דמביא תרומה לבית הפסול אמר קולא אחריתי דיש מותר ברקיקי מנחות של ישראל דאינו מושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל הלוג של שמן רק כמין כי מושחן ושאר השמן נאכל לכהנים. ועוד אפשר לומר דמשום דתנן לעיל דאשם מצורע קדים לחטאת מפני שהוא בא להכשיר קאמר השתא דאיכא נמי לוג של מצורע שהוא בא להכשיר וא"כ ראוי ג"כ להקדימו ולאכלו בעזרה קודם מותר רקיקי מִנְחות ישראל וכיוצא בהם וכ"ש להקטיר קומצו קודם וצריך ישוב להוציא הוראה זו אע"פ שרבותי הודו לי בקשר המשנה. ובפ' התערובות דף ע"ז אמרינן דלתקוני גברא כגון ספק מצורע מודה ר"ש דמביא לוג ומתנה שאם אינו מצורע שיהא הלוג נדבה. עמ"ש התוי"ט בד"ה ר"ט אומר כו' ועיין מה שכתבתי ג"כ במנחות פ' ששי סימן ב' בשם ה"ר סולימאן אוחנא ז"ל:
יכין
אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה: לאכילת כהנים. ותמוה בזה דברי רבינו מהרש"א [שבת די"ד א'] בד"ה פירש"י בד"ה האוכל וכו' שכתב דליכא שום דבר שתייה של קדש, והרי קמן דאיכא, ואת"ל מדאזוקי מזיק, הרי אפשר ע"י אניגרון וכברכות ל"ו א' וצ"ע]:
אלא מותר רקיקי מנחות ישראל: שנדר א' מנחת מאפה תנור, דאז מביא או חלות או רקיקין [עי' מנחות דס"ג ב'], ואם חלות הביא בולל עשרון סולת [או יותר] בשמן, ולש בפושרין, ואופה החלות ופותתן ונותן בכלי שרת, ונותן עליה לבונה. ואם רקיקין מביא, לש הסולת בפושרין בלי שמן, ומביא לוג שמן לכל עשרון סולת. ומושח בו הרקיקין [לרמב"ם אחר אפייה], עד שיבלע בהן השמן. ומיירי הכא שהביא רקיקין, וס"ל לר"ש דאין מושחן רק כמין כי יוונית, ושאר השמן נאכל לכהנים [וכי יוונית, כתב רש"י במנחות [דע"ה א'] שהיא כמין כ', ותוס' שם כתבו בשם הערוך שהיא כתמונה זו A, והר"ב במנחות [פ"ו מ"ג] כתב שהיא כמין ט, וברש"י בחומש פרשה תצוה כתב, שכי יוונית היא כתמונת נ כפופה שלנו, אולם ברמב"ם [(פ"א מהל' כלי מקדש)] כתב שהוא כמין X. ומסתבר כרמב"ם שכן באלף בית יווני האות הכ"ב הוא בצורת X. ונקרא בלשון יווני כי בכף רפוייה, אלא שבלשון עברי כל ב' ג' ד' כ' פ' ת' שבראש התיבה הם דגושים, ולהכי נקרא אצלינו כי יוונית. וכל זה דלא כרתוי"ט שכתב במנחות [פ"ו מ"ג], ובכלים [פ"כ מ"ז], שראה באלפא ביתא הגדול היווני אות הט"ז שהוא כדוגמת ח, ואות הכ' באלפא ביתא הקטון שם הוא כדוגמת ט, וזה כר"ב שם. וכל זה במח"כ ליתא, דהאות הט"ז הוא II, ונקרא בלשון יווני פּי, ואות הכ' שזכר הוא באמת בתמונת ט ונקרא בלשון יווני אִיפסִילָן ולמה קראוה חז"ל כִּי יוונית. אע"כ כדברינו] ולוג שמן של מצורע: ר"ל או שהוא מותר לוג שמן של מצורע, לאחר שהכהן הזה ונתן מהלוג על תנוך ובהונות:
אלא מותר רקיקי מנחות כהנים: שכולה כליל, ומדנעשה רקיקין שנמשחין רק מהשמן כלעיל, השמן הנותר נשרף בפ"ע:
ומנחת כהן המשיח: ר"ל או שהוא מותר מנחת כהן המשיח, והוא חביתין של כה"ג, ששמנה מרובה, מדמביא לכל העשרון סולת שמקריב בכל יום, ג' לוגין שמן, ובולל הסולת עם קצת השמן ועם רותחין, ולש ועושה מהן י"ב חלות, ואופה אותן מעט, ואח"כ מטגנן במותר השמן, ומשו"ה נשאר השמן צף ולא נבלע בהן כולו, ומקטירין אותו בפ"ע:
שאין מתנדבים שמן: להכי לא תוכל לחשוב שיהיה השמן המתחלק או הנקטר, שמן נדבה:
מתנדבים שמן: ואינו פחות מלוג, ומפריש ממנו כשיעור קומץ, דהיינו כב' זיתים, ומלחו וזורקו ע"ג האישים, והשיריים נאכלין, וכ"כ מתנדבין יין, ונותן בו מלח, ומנסכו כולו לשיתין ככל הנסכים [(רמב"ם פט"ז מהל' מעשה קרבנות הי"ד)]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת