משנה זבחים י ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק י · משנה ב | >>
וכל המקודש מחבירוא, קודם את חבירו.
דם חטאת קודם לדם עולה, מפני שהוא מרצה.
איברי עולה קודמין לאימורי חטאת, מפני שהן כליל לאישים.
חטאת קודמת לאשם, מפני שדמה ניתן על ארבע קרנות ד ועל היסוד.
אשם קודם לתודה ולאיל נזיר, מפני שהוא קדשי קדשיםו.
התודה ואיל נזיר קודמין לשלמים, מפני שהן נאכלין ליום אחד וטעונים לחם.
שלמים קודמין לבכור, מפני שהם טעונין מתן ארבע וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק.
וְכָל הַמְּקֻדָּשׁ מֵחֲבֵרוֹ, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ.
- דַּם חַטָּאת קוֹדֵם לְדַם עוֹלָה,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְרַצֶּה.
- אֵבְרֵי עוֹלָה קוֹדְמִין לְאֵמוּרֵי חַטָּאת,
- מִפְּנֵי שֶׁהֵן כָּלִיל לָאִשִּׁים.
- חַטָּאת קוֹדֶמֶת לְאָשָׁם,
- מִפְּנֵי שֶׁדָּמָהּ נִתָּן עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת וְעַל הַיְּסוֹד.
- אָשָׁם קוֹדֵם לְתוֹדָה וּלְאֵיל נָזִיר,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים.
- הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר קוֹדְמִין לִשְׁלָמִים,
- מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וּטְעוּנִים לֶחֶם.
- שְׁלָמִים קוֹדְמִין לִבְכוֹר,
- מִפְּנֵי שֶׁהֵם טְעוּנִין מַתַּן אַרְבַּע,
- וּסְמִיכָה, וּנְסָכִים,
- וּתְנוּפַת חָזֶה וְשׁוֹק:
- מִפְּנֵי שֶׁהֵם טְעוּנִין מַתַּן אַרְבַּע,
כל המקודש מחברו - קודם את חברו.
- דם חטאת - קודם לדם עולה,
- מפני שהוא מרצה.
- אברי עולה - קודמין לאימורי חטאת,
- מפני שהן כליל לאישים.
- חטאת - קודמת לאשם,
- מפני שדמה ניתן על ארבע קרנות, ועל היסוד.
- אשם - קודם לתודה, ולאיל נזיר,
- מפני שהוא קודשי קדשים.
- תודה, ואיל נזיר - קודמין לשלמים,
- מפני שהן נאכלין ליום אחד, וטעונין לחם.
- שלמים - קודמין לבכור,
- מפני שהן טעונין מתן ארבע, סמיכה, ונסכים, ותנופת חזה ושוק.
מרצה - מכפר.
ואימורי חטאת - אף על פי שנשרפים כולן כמו אברי עולה, אבל העולה נשרפת כולה, והחטאת אין שורפין ממנה זולתי האימורין, וזהו עניין מה שאמר מפני שהן כליל לאישים, רוצה לומר שכל העולה כליל לאישים.
ומה שאמר בשלמים מתן ארבע - רוצה לומר שתים שהן ארבע.
וכבר נתבארו הדינים כולן הנזכרים בהלכה זו בחמישי ממסכת זו.
ועוד נבאר במנחות שהבכור והמעשר אינם טעונים נסכים ותנופה:
דם חטאת קודם לדם עולה. אם שניהם שחוטין ועומדין ליזרק ב: שהוא מרצה. מכפר על חייבי כריתות שצריכים ריצוי גדול: אברי עולה קודמין. בהקטרתן: לאימורי חטאת. אם נזרקו ג דמי שניהם: מפני שהן כליל. וצד ריבוי הוא זה למזבח: על ארבע קרנות. ואשם שתי מתנות שהן ארבע ולא על הקרנות: ועל היסוד. שפיכת שיירים. ובאשם לא מצינו שנאמר בו ה: מתן ארבע. שתי מתנות שהן ארבע, ובכור אינו טעון אלא מתנה אחת ואינו טעון סמיכה ונסכים ולא תנופת חזה ושוק:
המקודש מחבירו. שיש בו צד רבוי קדושה ממנו. רש"י:
קודם. עיין בפירש הר"ב סוף מ"ו ומ"ש שם:
דם חטאת קודם וכו'. לשון הר"ב אם שניהם שחוטים וכו'. וכן לשון רש"י. וכך כתבו באברי העולה אם נזרקו כו'. ונ"ל משום דקשיא להו הא דתנן במ"ד החטאת קודמת ולא תנן דם חטאת. והתם אמרינן זה בנה אב לכל החטאות וכדפירש שם הר"ב. ולהכי פירשו. דהכא דוקא כששניהם שחוטים ונזרקו. ומדברי הר"י קורקוס שכתב הכ"מ בפ"ט מה' תמידין למדתי כן דאדתנן לקמן החטאת קודמת כו'. כתב וזה לשונו נראה שהכונה שישחוט החטאת ויקריב אותה לגמרי ואח"כ העולה ולעיל דמפליג בין דם לאיברים שאמרו שדם של חטאת הוא שקודם ואברי עולה קודמים היינו כשנשחטו שניהם ושני הדמים לפנינו ואנו באים לידע איזו הדם יקדום שזורק של חטאת. ואחר שזרק שני הדמים ואברי שניהם לפנינו. ואנו באים לדון על האברים אז מקדים של עולה מפני שכולה כליל ע"כ:
חטאת קודמת לאשם. עיין במשנה ה':
מפני שדמה נתן על ד' קרנות. ולא סגי ליה מפני שהחטאת מרצה על חייבי כריתות. דאיכא באשם נמי דיש לו קצבה לדמים כדלקמן משנה ה'. אבל חטאת כל דהוא. והכי פריך לה בגמרא אדרבה אשם קדים ומשני אפ"ה רבוי דמזבח עדיף. ועיין לקמן. וכתבו התוספות דגבי וקודם לעולה לא קאמר מפני שדמה ניתן על ד' קרנות משום דכיון דעולה אתא מכח כולה כליל לא סגי בטעמא דד' קרנות:
ועל היסוד. לשון הר"ב ובאשם לא מצינו שנאמר בו. וכ"כ רש"י ובמ"ד פ"ה כתבתי בשם התוספו' דבכולהו נמי שיריהם ליסוד. וכן פירש"י עצמו שם בגמרא דף נ"ב וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה' מעשה הקרבנות. לכך צריך לדחוק דתנא קחשיב צד רבוי מה שנאמר בפירוש ממה שנלמד בלמוד בעלמא:
מפני שהוא קדשי קדשים. לא סגי ליה בטעמא דמרצה משום דתודה ואיל נזיר מקודשים דטעונין לחם. כדאמרינן בגמרא. תוספות:
וסמיכה ונסכים. משא"כ בכור כדתנן בפ"ט דמנחות מתניתין ו' ז':
(א) (על המשנה) המקודש מחבירו. שיש בו צד ריבוי קדושה ממנו. רש"י:(ב ג) כ"כ רש"י. ונ"ל משום דקשיא להו הא דתנן במ"ד החטאת קודמת, ולא תנן דם חטאת והתם אמרינן זה בנה אב לכל החטאות. ולהכי פירשו דהכא דוקא כששניהם שחוטים ונזרקו והתם כשעומדין לישחט. ועתוי"ט:
(ד) (על המשנה) שדמה כו'. ולא סגי ליה מפני שהחטאת מרצה על חייבי כריתות דאיכא באשם נמי דיש לו קצבה לדמים כדלקמן מ"ה. אבל חטאת כל דהו, ורבוי דמזבח עדיף. ועתוי"ט:
(ה) (על הברטנורא) בפירוש בכתוב אלא נלמד בלמוד, דשיריים ליסוד בכולהו הוי כמ"ש רש"י [בגמרא] דף נ"ב. וכ"כ המ"מ:
(ו) (על המשנה) ק"ק. לא סגי ליה בטעמא דמרצה, משום דתודה ואיל נזיר מקודשים דטעונין לחם. כדאמרינן בגמרא. תוספ':
וכל המקודש מחברו: ביד שם פ"ט סי' ה' ח'. ובתוס' שם. ובגמרא בעי מנא ה"מ דכל המקודש מחברו הוא קודם דת"ר בת"כ פ' ויקרא פ"ג דדיבורא דחטאות רבי אומר ופר שני בן בקר תקח לחטאת אש בא ללמד שהם ב' הרי כבר נאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה ומה ת"ל ופר שני וגו' שיכול שתהא חטאת קודמת לכל מעשה עולה ת"ל ופר שני בן בקר וכו' אי פר שני יכול תהא עולה קודמת לחטאת לכל מעשיה ת"ל ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה הא כיצד דם חטאת קודם לדם עולה מפני שמרצה אברי עולה וכו' דהא כתיב ועשה את האחד חטאת ועשייה דם משמע והאי דנקט טעמא דמפני שמרצה משום דבעי לגלויי אהנך מקודשין דמתניתין כמו שדם החטאת קודם מטעם שהוא מקודש ומרצה זהו פירוש הסוגיא לדעת הרב רבינו פרץ ז"ל ופריך בגמרא ואמאי מתנה קמייתא דמכפרה ושלמה כפרה בדידה כדאמרן כפר אע"פ שלא נתן אלא אחת היא לחוד תיקדום והנך לא ומסיק במערבא אמרי הואיל והתחיל במתנות גומר:
דם חטאת קודם לדם עולה: מפני שהוא מרצה הא דלא קאמר טעמא משום שדמה ניתן על ד' קרנות כדאמר נבי אשם משום דכיון דדם עולה אתי מכח כליל כרקאמר בגמרא לא סגי בטעמא דד' קרנות תוס' ז"ל. ועיין בספר קרבן אהרן ספ"ג דפ' מצורע שכתב דר"ש ס"ל שחטאת קודמת לכל דבר עולה אפילו לאבריה שכן אמר שם ר"ש חטאת דומה לפרקליט שנכנס לרצות ריצה הפרקליט ונכנס הדורין דהיינו העולה:
חטאת קודמת לאשם: בגמ' בעי דם עולה ודם אשם איזה מהם קודם דם עולה קודם דקאתי מכח כליל או דילמא דם אשם קודם דקאתי מכח מכפר ומסיק ת"ש חטאת קודמת לאשם חטאת הוא דקדמה לאשם אבל עולה לא מאי לאו דם לא אאימורין. דייקא נמי דקתני מפני שדמה ניתן אלמא באימורין קאי דאי בדם קאי שהיא ניתנת מיבעי ליה למיתני ש"מ:
מפני שדמה ניתן על ד' קרנות ועל היסוד: תימה אמאי לא קאמר חטאת קודמת לאשם שכן מרצה כדקאמר גבי עולה וי"ל דאשם נמי מרצה אחייבי לאוין אבל עולה אינה מרצה אלא על חייבי עשה בלבד ה"ר פרץ ז"ל:
ועל היסוד: שפיכת שירים ובאשם לא מצינו שנאמר רש"י ז"ל. וכתב עליו ה"ר פרץ ז"ל ואין נראה למורי שיחי' דלעיל בפ' איזהו מקומן בגמ' מרבינן כל דמים לשפיכת שירים כמו בחטאת אע"ג דלא כתיב בהו בהדיא מה בכך. לכך נראה למשי"ח דה"פ שבחטאת יש שניתן על ד' קרנות ויסוד משא"כ באשם דליכא אלא יסוד ולכך הזכיר יסוד שלא תאמר אשם נמי חמור מחטאת לענין יסוד. ע"כ:
אשם קודם לתודה ואיל נזיר: ובגמרא פרכינן אשם קודם לתודה אדרבא התודה ואיל נזיר קדמי שכן טעונים לחם ומשני אפ"ה קדשי קדשים עדיפי:
התודה ואיל נזיר קודמין לשלמים: בגמרא פריך אדרבא שלמים קדמי שכן ישנם בצבור כביחיד ומשני אפ"ה נאכלין ליום אחד עדיפי:
שלמים קודמין לבכור: פ"ק דזבחים דף י"ב. ובגמרא פריך אדרבא בכור קודם שכן קדושתו מרחם ונאכל לכהנים ומשני אפ"ה מצות יתירות עדיפי:
יכין
וכל המקודש מחבירו: יותר מחבירו:
דם חטאת קודם לדם עולה: לזרקו תחלה, אפילו נשחט העולה תחילה [עי' מ"ד]. מיהו גם בהבאה, חטאת קודמת לעולה:
מפני שהוא מרצה: דחטאת מכפרת על שגג בכרת, שצריך רצוי גדול:
אברי עולה קודמין לאימורי חטאת: להקטירן תחלה אפילו זרק דם החטאת תחילה כדינו:
מפני שהן כליל לאשים: אף דאימורי חטאת נמי לאישים איברי עולה הוא ממין שכולה לאישים:
חטאת קודמת לאשם: בזריקת הדם:
מפני שדמה ניתן על ארבע קרנות ועל היסוד: בשפיכת שיריים, משא"כ באשם א"צ רק ב' מתנות שהן ארבע וגם אף שג"כ צריך שפיכת שיריים ליסוד, עכ"פ לא מפורש בתורה. והא דלא קאמר דחטאת קודמת מדמכפר חיובי כרת. ה"ט משום דנגד זה יש באשם נמי מעלה שיש קצבה לדמיו. משא"כ חטאת באפטרוזא בר דנקא סגי [כבכורות די"א א' וזבחים דמ"ח א']. והא דלא נקט לעיל נמי דמה"ט חטאת קודמת לעולה. משום דחטאת דמה ניתן בד' קרנות. ה"ט משום דבעולה איכא מעלה דכולה כליל. להכי ניחא ליה למנקט רבוי דכפרה:
מפני שהוא קדשי קדשים: שנאכלין רק בעזרה ולכהנים. והא דלא קאמר דמשו"ה אשם קודם מדמכפר. ה"ט משום דהנהו נמי יש בהן מעלה שטעונין לחם, להכי נקט הך מעלה שהוא ק"ק, דמה"ט וודאי מסתבר שתוקדם. [מיהו תודה קדמה לאיל נזיר, מדיש בה ד' מיני לחם [(רמב"ם פ"ט מהל' תמידין)]:
מפני שהם טעונין מתן ארבע: ר"ל ב' מתנות שהן ד', משא"כ בכור סגי במתן א':
ונסכים ותנופת חזה ושוק: דבכור א"צ כל הנהו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת