עולם אחד/צו
פרק צו - תשעה מי יודע[עריכה]
אמר עוד: "תשעה מי יודע וכו' תשעה ירחי לידה".
- פשט
מתחלה אקדים מה שכתב המסדר "תשעה ירחי לידה" - הלא גם נולד לשבעה חי? אך תדע שהנולד לתשעה חי גם בנוצר לתשעה ימים, לאפוקי הנולד לשבעה חדשים - אם נוצר לתשעה ימים אינו חי, כדאיתא בירושלמי (יבמות פ"ד ה"ב) ובבראשית רבה (בר"ר, כ), ועיין שם בירושלמי ביפה מראה. ואין כאן מקום להאריך.
ואיתא עוד שם (בירושלמי ובבראשית רבה הנ"ל) "לעולם אין האשה יולדת אלא או לרע"א יום או לרע"ב או לרע"ג יום". ובירושלמי איתא עוד "או לרע"ד יום". ובבראשית רבה לא גרסינן ליה. וכן בתלמוד בבלי (מסכת נדה פרק ד' דף ל"ח ע"א) לא גרסינן ליה. ועיין שם ברש"י שהג' ימים אלו הנוספים על מספר ר"ע ימים שהם ט' חדשים שלימים -- הנה הם מפני קליטה, עי"ש. ושם בירושלמי כתב יפה מראה וזה לשונו: "לעולם אין האשה וכו' ודלא כר' יהודא דס"ל יולדת לתשעה יולדת למקוטעין וכו' ודלא כמ"ד שפעמים דהעובר שוהה יותר כרבה תוספאה דפרק הערל", עכ"ל.
ולכן גם המסדר הזה אחז בלשונו "תשעה ירחי לידה". וגם כי ברוב נשים קא מיירי.
עוד אמרו שם חז"ל (נדה לח, ב) "דכתיב ויתן לה הריון - הריון בגמטריא מאתן ושבעים וחד", עכ"ל. והיינו כאמור.
ועתה אפרש בעז"ה.
הנה נא ידעת כי מספר תשעה הוא מספר המיוחד, שאם תכפלהו כמה פעמים שתרצה יהיה נשאר עומד במעמדו. כי שני פעמים ט' הוא י"ח וגם הוא ט' במספר קטן. וכן ג' פעמים ט' הוא כ"ז - גם כן ט' במספר קטן. וכן ד' פעמים הוא ל"ו - גם כן ט' במספר קטן. וכן מכאן והלאה - צא וחשוב ותמצאנו תמיד ממקומו לא ימיש. וכבר האריכו בזה הקדמונים ואמרו שזהו טעם מאחז"ל (בכמה מקומות) "חותמו של הקב"ה אמת" - כי הוא גם כן במספר קטן ט'. והוא המספר המיוחד אשר לעולם לא ישתנה כאמור, לפיכך הוא חותמו. ושזהו גם כן כוונת הפייט (במוסף דראש השנה) "אמת חותמו" - להודיע כי הוא אח"ד.
ואנכי מצאתי הקדמה זו בפירוש ספרא דצניעותא המכונה לא' מתלמידי האר"י זלה"ה שמפרש בזה מ"ש בספרא דצניעותא וזה לשונו: "ויאמר אלהים תדשא הארץ וכו' היינו דכתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב", עי"ש היטב. שמביא הקדמה זו. וכתב שלדעתו זהו סוד "ודברך אמת וקיים לעד", כי המספר זה הוא קיים לעד. (והוא בדפוס קארעץ בדף קל"ז ע"א בספר זוהר הרקיע). ועיין שם היטב.
והנה אמנם לפיכך הם תשעה ירחי לידה לשלימות האדם הנולד שהוא המספר המיו"חד, ובפרט אחר שתעיין שם בפ' ס"ד[1] הנ"ל תבין את אלו הדברים ביותר. וגם תבין סוד הדברים ועמקותם. ואנכי הלבשתים שיובנו לפי פשוטו גם כן. דוק ותמצא.
וגם לך נא ראה במסכת נדה (נדה ל, ב) מה שדרשו חז"ל בכתובים (איוב כ"ט, ב'-ג') "מי יתנני כירחי קדם וגו' בהלו נרו עלי ראשי וגו'" - שם תראה מפורש שעיקר שלימות האדם הוא אז בירחים ההם. עיין שם כל המאמרים. והשכל בהם ותבין שהוא בחינת אחדות האדם. ועל דרך שהורתיך בקונטרס הזה כמה פעמים. הרי מכל זה שהכל סובב הולך על בחינת אח"ד. ויש להאריך מאד והמשכיל יבין.
- רמז
אמרו חז"ל (נדה לא, א) וזה לשונם: "ת"ר שלשה חדשים ראשונים ולד דר במדור התחתון, אמצעיים ולד דר במדור האמצעי, אחרונים ולד דר במדור העליון, וכיון שהגיע זמנו לצאת מתהפך ויוצא", עכ"ל.
דע והבן הרמז הנפלא הזה לענ"ד כי הנה האד"ם היא בחינת אמ"ת כנודע, וכמו שהודעתיך למעלה. ואם תשכיל תבין ששלשה מדורים אלו הם בחינת ראש תוך סוף, שהוא בחינת אמת - ראש תוך סוף מן האותיות, שמהם נוצרים כל היצורים. וכבר הודעתיך כמה פעמים בענין מאחז"ל "חותמו של הקב"ה אמת" שהוא כמו חותם המתהפך כמו שנאמר (איוב לח, יד) "תתהפך כחומר חותם". ועיין למעלה בפרק החמשים. ומזה תבין רמז נפלא שעליו כוונו חז"ל באמרם "כיון שהגיע זמנו לצאת מתהפך ויוצא" - מתהפך דייקא. והענין פלא גדול למשכיל ומבין. בפרט המעמיקים בסודות מרן האר"י זלה"ה יבינו דבר זה בעמקות גדול. ויש עת להאריך אי"ה במק"א על כן אקצר בו כאן. והמשכיל יבין. וכבר הודעתיך למעלה בכמה פרקים איך שאמת הוא אחד - הרי שהכל הולך למקום אח"ד. ודו"ק בזה.
- דרש
הנה נא ידעת בכמה מקומות עָצְמו מספר, שהשלימות מכל הדברים הוא דווקא במספר עשרה. כמו עשרה מאמרות לבריאת העולם, ועשרת הדברות לתורה, ועשרה נסיונות לאברהם. ועצם ותשעה מקרים שאמרו חכמים[2]}}. וכהנה רבות ידועות ומפורסמות. בהשתלשלות עשר ספירות הנעלמות. ומעתה יפול לבך בכל אשר אני מראה אותך איך ששלימות האדם בבטן אמו הוא במספר תשעה ירחי לידה.
לכן עתה באתי להשכילך בינה. הנה כבר מסרתי לך כלל גדול שבכל דבר שבקדושה הראשון שבאיזה בחינה הוא הכולל ומייחד כל מה שאחריו. ומזה תבין באמת מה שאמרו חז"ל (בכמה מקומות) "יום אחד בשנה חשוב שנה", וכמו כן "יום אחד בחדש חשוב חדש", וכהנה רבות. והדבר צריך הבנה. אך הוא מובן עם הכלל האמור. שלכן יום הראשון שבשנה או בחודש הוא המייחד וכולל כל ימי השנה או החודש, ולפיכך חשוב שנה או חודש וכיוצא בו בכל העניינים ובכל הבחינות. והוא נכון מאוד למשכיל.
ומעתה תראה כי הנה מה שאמרו חז"ל (בנדה פ"ד דף ל"ח ע"א הנ"ל) "או למאתים ושבעים ואחד יום" פירש"י ז"ל וזה לשונו: "דהוו להו ט' חדשים שלמים של שלשים וביום ראשון של עשירי יולדת", עכ"ל. הרי מפורש בשׂום שֵכל שנכנס מיום ראשון של החודש העשירי והוו להו מספר עשרה ולא קשיא מידי ודו"ק. ולא תהי נבהל להשיב שלפי הנחה זו מוכרח להיות היום ההוא דווקא יום הראשון שאז הוא הכולל וכאמור, ואיך אם כן אמרו חז"ל (בריש מסכת ר"ה דף ב' ע"א) "מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר כיון שהגיע אחד בניסן עלתה לו שנה" - והלא אחד בניסן ראש השנה למלכים (שם במשנה ראשונה) ואם כן איך נחשב יום האחרון של שנה לשנה? כי תדע שלפיכך דקדקתי בלשוני לעיל באמרי "הראשון שבאיזה בחינה הוא הכולל וכו'". וגם כאן - אם שהוא יום אחרון של השנה - על כל פנים לבחינה זו שהיא בחינת שנות המלכים הוא היה יום הראשון אחר שעמד בו המלך.
ואל יקשה לך לשון חז"ל (שם בר"ה דף ב ע"ב) שאמרו "מהו דתימא כי אמרינן יום אחד בשנה חשוב שנה - בסוף שנה, אבל בתחלת שנה לא אמרינן, קמ"ל" - עכ"ל. כי כבר הקשו תוס' (שם ד"ה אבל) בלאו הכי על לשון זה עיין שם היטב מה שתירצו ותמצא סיוע גדולה אל אשר כתבתי שדקדקו לומר דהיינו בתחלת שנותיו כעין נדה וכו', עיי"ש היטב ודוק.
היוצא לנו מזה, אם שהמסדר אחז בלשונו תשעה ירחי לידה כי הוא מספר הידוע וכמו שחז"ל אוחזים בלשונם תמיד 'תשעה חדשים', אך אמנם כוונתו גם על יום האחד ההוא מן החודש העשירי, שיהיה מספר רע"א יום חושבן הריון שאחז"ל וכמדובר. ואז נשלם האדם בשלימות אחדותו כמו שהודעתיך בשני דרכים הנ"ל. וכאשר אודיעך דרך הסוד תבין ביותר כל הדברים האמורים בפרט רמז דרש. ודי לך כאן בזה.
- סוד
פתח עיני שכלך להבין את אשר אומר לך כאן, כי הדברים עמוקים הם מאוד ואי אפשר לפרש הכל בכתב רק אם תהיה חכם ומבין מדעתך אז תבין כי לא אכתוב לך רק ברמיזא בעלמא.
אדם התחתון הזוכה הוא מרכבה אל האדם העליון - זעיר אנפין. וכבר מבוארים ענייני עיבור יניקה וגדלות - הכל בדברי מרן האר"י זלה"ה בסוד ז"א. ובכן אתה תדע כי מה שהודעתיך לעיל בסמוך כי הם תשעה חדשים שלימים ומעט מן החודש העשירי -- הוא מפני כי כן זעיר אנפין יש בו ט' מדות שלימות והמדה העשירית היא רמוזה בעטרה שלו. ולפיכך להשלמתו צריכים ט' חדשים שלימים להשלים ט' מדות שלו, ומעט מן החודש העשירי להשלים העטרה. אמנם בדרך כלל אינו רק ט' מדות, ונוקבא משלימתו לעשר כנודע כוונת אחד - א"ח ז"א עם ד' נוקבא.
וזהו סוד מאחז"ל (ברכות כד, א) "אשתו כגופו". והבן זה היטב. ולפיכך אחז בלשונו "תשעה ירחי לידה" ולא יותר, וכלשון חז"ל הנ"ל. והנה שורש אלה התשעה הוא סוד תשע נקודין האמור בזוהר תצוה הבאתיו בפרק כ"ז, והוא סוד ראש תוך סוף אשר כל אחד כלול מכל השלשה כמו שהודעתיך למעלה. והיינו סוד אמ"ת שכוונתי עליו בפשט וברמז הנ"ל. וכבר הודעתיך למעלה שהוא מרומז בסוד יו"ד שבן ג' אותיות והוא מתאחד בסוד אות א' שציורו יו"ד כמו שהודעתיך למעלה באורך.
ועיין בעץ חיים שער פרקי הצלם פרק החמישי והששי , וזה לשונו שם:
- "והנה הז"א אינו רק ט' ספירות, כי נוקבא היא ספירה א' העשירית וכו' ואלו הג' ספירות שרשיות נחלקות תחלה לט' ספירות בינונית וכו' אח"כ נחלקים לכ"ז ספירות פרטיות וכו' כמנין כ"ז אותיות התורה וכ' ויש בו פ"א ספירות פרטיות שלימות והם גימטריא כסא להורות כי הת"ת נעשה כס"א אל הכבוד שלמעלה ממנו", עכ"ל ועיין שם.
ועיין בספרי 'מדרש לפירושים' (דרוש כ"ב מן החלק ראשון), עיי"ש היטב ותברכני נפשך. ואז תבין כי הכל נכלל בסוד אמת שהוא הכולל כל האותיות אלפ"א בית"א, והוא בסוד ג' קוין, וכנודע אצלי בכמה מקומות. ויש ג' אלפי"ן ביתי"ן - רברבין, זעירין, אמצעיין. והם פ"א אותיות חושבן אנכי, והכל נכלל בסוד אות א וכמו שהודעתיך למעלה. כי כן אחד במספר המרובע בגימטריא הכי הוי.
הנה לפניך ברור כשמש בצהרים שתשעה ירחי לידה הם בשביל האחדו"ת. ומזה מובנים כל הדברים שרמזתי לך בפשט רמז דרש. בין נא זאת ותשביע בצחצחות נפשך.
ודע עוד מה שנמצא בדברי האר"י זלה"ה: הריון גימטריא רע"א, כי הרפ"ח ניצוצין נבררים בימי הריון, וי"ח ניצוצות נבררים בג' ימי הקליטה, ונשארו רע"א להתברר בשאר הט' חדשים, עכ"ל לשון המובא במאו"א במאורי אור(?). ועיין בעץ חיים דרוש אנ"ך פרק שני (עץ חיים שער יט, פרק ב).
הכלל שתשעה ירחי לידה הם לברר הניצוצות ולהעלותם אל רשות היחיד כידוע לכל משכיל. הנה לפניך שהכל סובב הולך אל מקום אח"ד. ויש להאריך בכל זה. והמשכיל יבין.
- ^ לא יודע אם הכוונה ל'פירוש ספרא דצניעותא' או לפרק ס"ד של הספר, ואני נוטה אל הראשונה, כי כשהמחבר מפנה אל פרקים קודמים הוא לרוב כותב 'לעיל' - ויקיעורך
- ^ מצאתי הרחבה בעניינים אלו כאן באתר דעת וכאן בוויקיפדיה - ויקיעורך