עולם אחד/צז
פרק צז - עשרה מי יודע
[עריכה]מעלת עשרת הדברות ואחדותם כבר הודעתיך למעלה באורך די צרכך, עד שאיני צריך להאריך כאן כלל בפיסקא זו ד"עשרה מי יודע וכו' עשרה דברייא". ומכל מקום להוציאך חלק אי אפשר. ואומר בקיצור.
- פשט
כי כן כל עשרת הדברים בדבור אחד נאמרו, כמו שאמרו חז"ל מובא בתוספות פסחים (דף ו' ע"ב ד"ה אבל), עי"ש. וכן פירש"י בחומש על פסוק (שמות כ, א) "וידבר אלהים וגומר". ובתיקונים ריש תיקון כ"ב (דף ס"ב ע"א), עי"ש. הרי כי הם אחד.
- רמז
כי כן כל האותיות של עשרת הדברים הם תר"ך בחינת כתר תורה. וכדאיתא בתיקון ס"ט (דף ק"י ע"א) "ונחית עלה כת"ר דאינון אתוון דעשר אמירן וכו'", עי"ש. ולפיכך עשרת הדברים בגימטריא כתר תורה, שהוא בגימטריא עשרים וששה - חושבן השם המיוחד. וכדאיתא בספר גנת אגוז עי"ש. הרי שהם אחד מכל צד.
- דרש
חז"ל פליגי (בשמות רבה פמ"ז, ושיר רבה ע"פ ידיו גלילי זהב, עי"ש), מר סבר שהיו חמשה מול חמשה, ומר סבר שהיו עשרה בכל לוח. הכוונה בזה לדעתי שמר סבר שבחינת הלוחות היו מבחינת אות ה' מן השם המיוחד, ומר סבר שהיו מבחינת היו"ד. ועיין גם כן ירושלמי דשקלים פרק ששי (שקלים פ"ו). ומה שיש להאריך להשוות כל הדיעות האמורים בהם - אין כאן מקומו. והנה אמנם כולי עלמא מודים איך שכל העשרת הדברים היו בבחינת אחדות ממש. ועיין במה שכתב בעל עין יעקב שם בשקלים, ויפה מראה שם.
- סוד
נודע ומפורסם כי הם אחדות וכוללת כל התורה כולה, וכמו שהודעתיך למעלה באורך איך שהכל עולה ומתייחד בתוך יו"ד דברות המתייחדים בסוד אות א' של אנכי, והוא סוד אלף - פלא - סוד הכת"ר שהוא מנין אותיות שבהם, וכנ"ל. ואפשר לומר ברמז שלזה כיוון רשב"י בדעתו שאומר שהיו כ' דברות על כל לוח. ונתקשה מאוד בעל עין יעקב בזה, עי"ש שהאריך מאוד. ולדעתי אפשר שרומז במה שנודע דעתו בזוהר ותיקונים במקומות הרבה כי כל ך' אחזי על כת"ר.
וכבר כתבו תלמידי האר"י זלה"ה הרבה טעמים לזה.
- א' - כי כן אות כ' הוא אות הראשון מן כתר.
- ב' - כי כן מספר כ' שהוא עשרי"ם שבגימטריא כת"ר.
- ג' - כי כתר הוא הכולל עשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר - הרי שכולל כ' מדות עליונות.
- ד' - כי אות כ' עם הכולל חושבן אהיה שבא"ת ב"ש[1] גימטריא כתר. והשם אהיה הוא שם וכנודע. ועיין בספרי מדרש לפירושים (דרוש הראשון) מה שהארכתי בזה בפי' מאחז"ל (ריש שוחר טוב) "עשרי"ם אשרי כתוב בתהלים", עי"ש היטב.
וכעת אני מוס"ף נופך להבין מזה מאחז"ל (בראשית רבה, יד) וזה לשונו: "א"ר יוחנן אדם וחוה כבני עשרים שנה נבראו", עכ"ל. כי שנה הוא גימטריא ספירה כדאיתא בשערי אורה בכנוי 'ראש השנה', עי"ש. וכלומר כי כן היו שלימים בסוד הכתרי"ם, כי כתר הוא עשרים כאמור. ועיין מה שהודעתיך למעלה מסוד החופות של אדם הראשון. ועיין גם כן ברמ"ז בפירושו על הזוהר ריש בהעלותך שסוד חופה הוא בסוד הכת"ר, ואז תשכיל ממוצא דבר שאדם וחוה קודם החטא היו שלימים בבחינת הכת"ר, וזהו היה ענין החופות שעשה להם הקב"ה בגן עדן, וכדבר האמור. ולפיכך שפיר אמר ר' יוחנן שנבראו כבני עשרים שנה, כלומר ספירה כתר, ולפיכך זכו אל אור המקיף סוד החופה. ודי בזה כאן.
וכמו כן אמרו חז"ל (שמות רבה פ"א דף קי"ח ע"ד בד"א) וזה לשונו: "ויגדל משה - בן עשרים שנה היה משה באותו שעה", עכ"ל. הכוונה גם כן כאמור שהשיג סוד הכת"ר, ולפיכך היה כח בידו להכרית את המצר"י. ויש להאריך ואין הדפין מחזיקין ובפרט שאין זה מקומו.
הכלל מזה שסוד ך' הוא כתר ונאמר אם כן שגם רשב"י מודה שהיו יו"ד דברות בכל לוח ומה שאמר כ' כוונתו על סוד יו"ד דברות באחדותם בסוד הכת"ר וכדבר האמור.
ומעתה ארמוז לך עוד סוד עמוק הנלע"ד לפרש בזה גם דעת ר' סימאי שאמר שם (במדרש חזית ובירושלמי שקלים פרק ו') שהיו מ' בכל לוח, עי"ש. עם הנודע כי הדעת משלים למקום הכתר בבחינות החיצוניות ואין הכתר נמנה במנין עשר ספירות רק בבחינת הפנימיות. ומפני שתר"ך אותיות שבעשרת הדברות הם בסוד הכתר בבחינת הפנימות, ובסוד הדעת בבחינת החיצוניות שהוא בא במקום הכתר כי חיצוניותו הוא חצוניות הראוי לכתר כנודע (ועיין מ"ח מס' בריאת אד"ק פ"א) -- לפיכך אמר ר' סימאי מ' בכל לוח, כלומר שעשרת הדברות היו בסוד מ' - שני פעמים כ' כתר - מצד פנימיותו ומצד חצוניותו.
ומעתה ר' שמעון בר יוחאי ור' סימאי לא פליגי, כי רשב"י מיירי בדרך כלל, ור' סימאי בפרטות יותר מרשב"י. אמנם שניהם לדבר אחד נתכוונו. והבן כל זה. הרי שהם אח"ד מכל צד. ועיין שם בשמות רבה שאמר אצל משה גם כן "ויש אומרים בן מ' היה", עי"ש ודוק.
- ^ תצמ"צ