ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/פ א
והכלל: כל בג"ד כפ"ת דסמיך לאהו"י רפה, בר ממפיק, וממפסיק, ודחיק, ואתי מרחיק.
מפיק, כמו "אֵלָ֥יו פִּֽי־קָרָ֑אתִי" (תהלים סו, יז); "אֲדֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח" (תהלים נא, יז); "נִרְאָֽה־אֵלַ֥י בְּל֖וּז" (בראשית מח, ג); "בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים" (בראשית ו, טז); "וְעַתְּדָ֣הּ בַּשָּׂדֶ֣ה לָךְ" (משלי כד, כז).
ובאו מהם שלשה רפים – "וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ" (ישעיהו לד, יא); "וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בָהּ֒" (יחזקאל כג, מב); "אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ" (תהלים סח, יח).
מפסיק – "עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה" (בראשית יח, כא); "וָאֶשְׂרֹ֣ף אֹת֣וֹ׀ בָּאֵשׁ֒" (דברים ט, כא). וכן כשהוא מפסיק באחד מהטעמים המפסיקים, והם הטעמים שיש להם נעימה או העמדה, וידועים הם. והיתיב מפסיק, כי יש לו העמדה כמו הפשט. והתלשא – כמו "בְּיָמָיו עָלָה֩ פַרְעֹה נְכֹה" (מ"ב כג, כט) – והוא שבסוף התיבה – אינו מפסיק, אף על פי שיש לו נעימה, לפי שנקשר ומתגלגל הוא בנעימתו עם התיבה אשר אחריו. ובמסורת: כל "כְהוֹצִיאָם" (בראשית יט, יז) "כְּשָׁמְעָם" ודומיהם סמוך לתלשא, לבן-אשר רפה ודגש לבן-נפתלי. ותרין חוטרין אינו מפסיק, אף על פי שיש לו נעימה כמו התביר, אלא שזה מתגלגל עם התיבה אשר אחריו. כמו: "לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה לַעֲבָדֶֽיךָ" (שמות ה, טו); "נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖א" (יחזקאל יד, ד).
ובשלשת הספרים[1], הטרחא שהוא בראש התיבה מפסיק, כמו "וַאֲנִ֗י בְּרֹ֣ב חַ֭סְדְּךָ" (תהלים ה, ח), והאחר אינו מפסיק.
דחיק, כמו "מַה־פָּרַ֖צְתָּ" (בראשית לח, כט); "מַֽה־תָּאֳר֔וֹ" (ש"א כח, יד); "מַה־בֶּ֗צַע" (בראשית לז, כו); "מַה־בְּ֭רִי" (משלי לא, ב).
אתי מרחיק, כמו "אֶל־מִ֨י דָמִ֥יתָ כָּ֛כָה" (יחזקאל לא, יח); "וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח" (דברים טז, ב); "עָלֶ֣יךָ פָּ֑רֶץ" (בראשית לח, כט); "וַעֲבָדֶ֥יךָ בָּ֖אוּ" (בראשית מב, י); "אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן" (בראשית יא, לא); "אָנֹכִ֤י יְיָ֙ עֹ֣שֶׂה כֹּ֔ל" (ישעיהו מד, כד); "אָנַ֖פְתָּ בִּ֑י" (ישעיהו יב, א);
נימוקי רבי אליהו בחור[עריכה]
- ^ פירוש איוב משלי תילים שהם משונים בטעמיהם.