נדב ס/ ברכות ב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תלמוד בבלי

ברכות · ב א · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים
בבלי ברכות דף ב עמוד א (המהדורה המקורית)

משנה[עריכה]

(ראה משנה פתוחה לביאורים)

מאימתי קורין את שמע בערבית?
[1]משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן,
עד סוף האשמורה הראשונה – דברי ר' אליעזר.
וחכמים אומרים: [2]עד חצות.
רבן גמליאל אומר: [2]עד שיעלה עמוד השחר.
מעשה שבאו בניו מבית המשתה.
אמרו לו: לא קרינו את שמע.
אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר – חייבין אתם לקרות.
ולא זו בלבד: אלא [3]כל מה שאמרו חכמים "עד חצות" – מצותן עד שיעלה עמוד השחר.
[4][5]הקטר חלבים ואברים – מצותן עד שיעלה עמוד השחר.
[6][7]וכל הנאכלין ליום אחד – מצותן עד שיעלה עמוד השחר.
אם כן, למה אמרו חכמים "עד חצות"?
כדי להרחיק אדם מן העבירה.

גמרא[עריכה]

[8]תנא היכא קאי, דקתני "מאימתי"? ותו, מאי שנא דתני בערביתא צ"ל דערבית (הב"ח). ברישא? לתני דשחרית ברישא!
תנא אקרא קאי, [9]דכתיב (דברים ו ז): "בשכבך ובקומך", והכי קתני: זמן קריאת שמע דשכיבה אימת? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן.
ואי בעית אימא, יליף מברייתו של עולם, דכתיב (בראשית א ה): "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד").
אי הכי, סיפא דקתני: [10][11]"בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה", לתני דערבית ברישא?
תנא פתח בערבית, והדר תני בשחרית. עד דקאי בשחרית, פריש מילי דשחרית, והדר פריש מילי דערבית:
אמר מר: משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. מכדי כהנים אימת קא אכלי תרומה – משעת צאת הכוכבים, לתני משעת צאת הכוכבים?
מילתא אגב אורחיה קמשמע לן; כהנים אימת קא אכלי בתרומה? משעת צאת הכוכבים. והא קמשמע לן, [12]דכפרה לא מעכבא, כדתניא: [13]"(ויקרא כב ז): "ובא השמש וטהר") — [14]ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה, ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה".
[15]וממאי דהאי "ובא השמש" – ביאת השמש, והאי "וטהר" – טהר יומא?

רש"י[עריכה]

משנה[עריכה]

מאימתי קורין את שמע בערבין

  • משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן – כהנים שנטמאו וטבלו והעריב שמשן והגיע עיתם לאכול בתרומה.
  • עד סוף האשמורה הראשונה – שליש הלילה כדמפרש בגמרא (דף ג.) ומשם ואילך עבר זמן דלא מקרי תו זמן שכיבה ולא קרינן ביה בשכבך ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה והכי תניא בברייתא בברכות ירושלמי. ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך. ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מיטתו יצא.
  • עד שיעלה עמוד השחר – שכל הלילה קרוי זמן שכיבה.
  • הקטר חלבים ואברים – של קרבנות שנזרק דמן ביום.
  • מצוותן – להעלות כל הלילה ואינן נפסלים בלינה עדי שיעלה עמוד השחר והן למטה מן המזבח דכתיב (שמות לד כה): "ולא ילין לבקר".
  • חלבים – של כל קרבנות.
  • אברים – של עולה.
  • וכל הנאכלים ליום אחד – כגון חטאת ואשם וכבשי עצרת ומנחות ותודה.
  • מצוותן – זמן אכילתן.
  • עד שיעלה עמוד השחר – והוא מביאן להיות נותר, דכתיב בתודה (ויקרא ז טו): "לא יניח ממנו עד בקר" וכולם מתודה ילמדו.
  • אם כן למה אמרו חכמים עד חצות – בקריאת שמע ובאכילת קדשים.
  • כדי להרחיק אדם מן העבירה – ואסרום באכילה קודם זמנן כדי שלא יבא לאוכלן לאחר עמוד השחר ויתחייב כרת וכן בקריאת שמע לזרז את האדם שלא יאמר יש לי עוד שהות ובתוך כך יעלה עמוד השחר ועבר לו הזמן. והקטר חלבים דקתני הכא לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל ולא נקט להו הכא אלא להודיע שכל דבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה והכי נמי תנן בפרק שני דמגילה (פרק ב משנה ו; דף כ:): כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואברים.

גמרא[עריכה]

  • היכא קאי – מהיכא קא סליק דתנא ביה חובת קריאת שמע שהתחיל לשאול כאן זמן הקריאה.
  • אקרא קאי – ושם למד חובת הקריאה.
  • ואי בעית אימא – הא דתנא ערבין ברישא יליף מברייתו של עולם.
  • והדר תנא בשחרית – "מאימתי קורין את שמע בשחרית" (פרק א משנה ב):
  • משעת צאת הכוכבים – שהוא גמר ביאת השמש, כדיליף לקמן (עמוד ב):


תוס'[עריכה]

  • מאימתי קורין וכו' — פי' רש"י: ואנן היכי קרינן מבעוד יום ואין אנו ממתינין לצאת הכוכבים, כדמפרש בגמרא? על כן פירש רש"י שקריאת שמע שעל המיטה עיקר, והוא לאחר צאת הכוכבים. והכי איתא בירושלמי: "אם קרא קודם לכן לא יצא". ואם כן, למה אנו מתפללין קריאת שמע בבית הכנסת? כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה.
תימה לפירושו: והלא אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה (לקמן דף ס:), ואם כן, שלוש פרשיות היה לו לקרות. ועוד קשה, דצריך לברך בקריאת שמע שתיים לפניה ושתיים לאחריה בערבית. ועוד, דאותה קריאת שמע סמוך למיטה אינה אלא בשביל המזיקין, כדאמר בסמוך (דף ה.): "ואם תלמיד חכם הוא אינו צריך". ועוד קשה, דאם כן פסקינן כרבי יהושע בן לוי דאמר: "תפילות באמצע תיקנום", פירוש: באמצע שני קריאת שמע, בין קריאת שמע של שחרית ובין קריאת שמע של ערבית. ואנן קיימא לן כרבי יוחנן דאמר לקמן (דף ד:): "איזהו בן העולם הבא? זה הסומך גאולה של ערבית לתפילה".
לכן פירש רבינו תם, דאדרבא, קריאת שמע של הכנסת עיקר. ואם תאמר, היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום? ויש לומר, דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפילת השחר (דף כו.) דזמן תפילת מנחה עד פלג המנחה, דהיינו אחד-עשר שעות פחות רביע; ומיד כשיכלה זמן המנחה, מתחיל זמן ערבית.
ואם תאמר, היאך אנו מתפללין תפילת מנחה סמוך לחשיכה, ואפילו לאחר פלג המנחה? ויש לומר, דקיימא לן כרבנן, דאמרי: זמן תפילת המנחה עד הערב, ואמרינן לקמן (דף כז.): "השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר עבד, ודעבד כמר עבד".
מכל מקום קשיא, דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי! שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה? משום דקיימא לן דשעת המנחה כולה כדברי רבי יהודה, ומיד הוי זמן ערבית; ובזמן התפילה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן?
על כן אומר ר"י, דוודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום, סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי: משעה שקידש היום, וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב, דהיינו סעודת ערב שבת, והיא הייתה מבעוד יום, ומאותה שעה הוי זמן תפילה. וגם ראיה (לקמן כז.), "דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת" — ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע.
מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי: "למה היו קורין בבית הכנסת" וכו'? אומר רבינו תם, שהיו רגילין לקרות קריאת שמע קודם תפילתם, כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחילה. ואותה קריאת שמע אינה אלא לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה.
ומכאן נראה, מי שקורא קריאת שמע על מיטתו, שאין לברך. וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.
  • ליתני דשחרית ברישא — כדאשכחן בתמיד, דכתיב של בוקר תחילה.
  • אי הכי סיפא דקתני שחרית ברישא — אי אמרת: בשלמא דסמיך אקרא דבשכבך א"כ אינו מקפיד אלא אק"ש. אלא א"א דסמיך אקרא דברייתו של עולם א"כ קפיד אכל מילי א"כ סיפא דקתני וכו'.
  • מברך שתיים לפניה וכו' — (ירושלמי) ושבע ברכות הוי כנגד (תהלים קיט קסד): "שבע ביום הללתיך", ולא קא חשיב יראו עינינו דההיא ברכה תקנו רבנן כדי להמתין לחבריהם בבית הכנסת. ודווקא בבית הכנסת שלהם שהיו עומדים בשדה והם מסוכנים מן המזיקים אבל בבתי כנסיות שלנו אין צריכין להמתין לחבריהם אלא בלילה.
  • והא קמ"ל דכפרה לא מעכבא — וא"ת הא תנינא חדר דימנא במס' נגעים (פי"ד) ומייתי לה בהערל (דף עד:) 'העריב שמשו אוכל בתרומה'? וי"ל דרגילות של משניות לאשמועינן בקוצר אף למה שמפורש כבר[16].

רב נסים גאון[עריכה]

העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

ובא השמש וטהר ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה — מכלל דהאי דכתב רחמנא (ויקרא כב ז): "ואחר יאכל מן הקדשים" אינו מיוחד אלא בתרומה בלבד אבל דבר שהוא למעלה הימנה מן הקדשים אינו מותר לטמא לאוכלן לאחר ביאת השמש בלבד אלא אסור הוא כל אותה הלילה בקדשים עד שיבא היום ויביא כפרתו ואז יהא מותר בקדשים ואיתא מפרשא במסכת יבמות בפ' הערל (דף עד) והכי אמרי הא דתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים מנלן אמר רבא אמר רב חסדא ג' קראי כתיבי כתיב (ויקרא כב ו): "לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים" תלה הדבר ברחיצ' בלבד וכתיב (ויקרא כב ז): "ובא השמש וטהר [ואחר יאכל מן הקדשים]" תלה הדבר גם בביאת אור השמש והיא שעת יציאת הכוכבים וכתיב (ויקרא יב ח): "וכפר עליה הכהן וטהרה" תלה גמירו' הטהר' גם בהקרבת קרבן ואלו המקראות היו נראין כסותרין זה את זה ולפי שאי אפשר להיות הכתובין סותרין זה את זה כי כלם נכוחים למבין העתיקו לנו קדמונינו פירושם והעמידו לנו כל אחד ואחד מאלו המקראות בדבר שהוא מיוחד לו ואמרו הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה כאן לקדשים הפסוק הראשון שתלה ביו הדבר ברחיצה בלבד הוא מיוחד למעשר והפסוק השני שהצריכו לביאת השמש הוא מיוחד לתרומה אבל קדשי המזבח אין מותר לו לאכלן אלא א"כ הביא הכפרה שהוא מתחייב בה ואז תהי כפרתו גמורה כדכתיב: "וכפר עליה הכהן וטהרה".

ואני אפרש לך עיקר גדול שלמדונו רבותינו ז"ל כי אלו הג' דברים המעשר והתרומה והקדשים כל אחד ואחד יש לו יתרון ויש בו חומרא דהיא מיוחדת לו זולתי חבריו ואע"פ ששלשתן קראן הכתוב קדשים. המעשר כבר נאמר בו (דברים כו יג): "בערתי הקדש מן הבית" ויש בו חומרא שאין מותר לאכלו חוץ לחומת ירושלים אלא חייבין הן בעליו לשאת אותו לשם ולאכלו שם כדכתיב (דברים יב יח): "לא תוכל לאכול בשעריך כי אם לפני ה' אלהיך תאכלנו" וכתיב (דברים יב ו): "והבאתם שמה". ודבר שאין יכול להביא למקדש פודהו בשוויו (מאחרים) [לאחרים] ואם רצה ליטלו לעצמו יש עליו לתת שומתו ומוסיף חומש כדכתיב (ויקרא כז לא): "ואם גאל יגאל איש ממעשרו" וגו' ויהיו דמיו שמורין אצלו עד עת עלותו לרגל מעלהו עמו לירושלים ומוציאו לשם במאכל ובמשתה כדכתיב (דברים יד כה): "ונתתה בכסף [וגו'] ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך".

הפניות ומראי מקומות[עריכה]

  1. ^ עמנ"מ א: מיי' פ"א מהלכות ק"ש הלכה ט'; סמ"ג עשין יח; טוש"ע או"ח סימן רל"ה סעיף א' (טור | שו"ע)
  2. ^ 2.0 2.1 עמנ"מ ב: מיי' וסמ"ג שם; טוש"ע שם סעיף ג' (טור | שו"ע)
  3. ^ מסורת הש"ס: מגילה כ ב
  4. ^ עמנ"מ ג: מיי' פ"ד מהלכות מעשה קרבנות הלכה ב'; סמ"ג עשין (קכ"ג) [קפ"ג]
  5. ^ מסורת הש"ס: מכילתא דרבי ישמעאל פרשת בא; פסחים סח ב; מגילה כ ב
  6. ^ עמנ"מ ד: מיי' פ"י שם הלכה ה'; [סמ"ג שם]
  7. ^ הרב ברלין: עי' תוס' זבחים נז ב ד"ה המתחיל להרחיק
  8. ^ הרב ברלין: תענית ב א
  9. ^ הרב ברלין: עי' תוס' כא א ד"ה ההוא ותוס' סוטה לב ב ד"ה ורבי
  10. ^ עמנ"מ ה: מיי' פ"א מהלכות ק"ש הלכה ה'; סמ"ג עשין יט; טוש"ע או"ח סימן נ"ח (טור | שו"ע) ובסימן רל"ה סע"א (טור | שו"ע)
  11. ^ מסורת הש"ס: ברכות יא א
  12. ^ מסורת הש"ס: כלים פרק א'; נגעים פרק י"ד
  13. ^ מסורת הש"ס: תורת כהנים פרשת אמור; יבמות עד ב
  14. ^ עמנ"מ ו: מיי' פ"ז מהלכות תרומות ה"ב; [ סמ"ג לאוין רכז ]
  15. ^ מסורת הש"ס: עיין גרסת הגאונים בספר המאור
  16. ^ הרב ברלין: וע' תוס' זבחים כח א ד"ה אמר ותוס' מנחות צג א ד"ה הכל