תמת ישרים תנחם, וסלף בוגדים ישדם

אדם תמים מונחה על ידי תמימותו (בדרך הישר), ואילו מחשבות עקומות של אדם עקום, מורידות אותו (משדדות אותו) מהדרך (הנכונה).
או פירוש אחר אנשים המתנהגים ביושר ניצבים בפני נסיונות רבים, בפרט כאשר הם רואים שאנשים לא-ישרים מצליחים כביכול יותר מהם. ספר משלי ממליץ בכל-זאת לדבוק בדרך היושר לאורך זמן: [[ביאור:]]

(משלי יא ג): "תֻּמַּת ישרים תַּנְחֵם, וסֶלֶף בּוֹגְדִים ושדם"(קרי: יְשָדֵּם )

תֻמָּה ביאור:תמים = שלם ללא פגם, בגופו או באישיותו או ביחסיו עם הזולת או פירוש אחר:

תֻמָּה = תמימות - מחשבה פשוטה וישרה, ללא מזימות וללא נכלולים.

ישר = איש שלום, אינו מכשיל את הזולת|= פועל בלי פניות וללא מזימות .

תַּנְחֵם = תנחה אותם. האדם הישר מונחה על ידי תמימותו להגיע לדרך הישר (מעין: 'צדק צריך להעשות על ידי צדק'). ואפשר לקרוא גם:

תְּנַחֵם = התמימות מנחמת את האדם בעולם החשוך ומקלה עליו לעבור את תקופת החושך עד שהצדק יצא לאור.

סֶלֶף = סילוף, עקמומיות, נוכלות, מזימות.

בּוֹגְדִים = אנשים לא ישרים, אנשים העסוקים במזימות.

יְשָדֵּם = ישדד אותם, כלומר יסיט ויזרוק אותם מהדרך (שדיא בארמית פירושו לזרוק). לפי פירוש זה סוף הבוגדים ליפול מן הדרך, בגלל מזימותיהם. או אפשר לקרוא:

יְשָדֵּם = ישדוד אותם: יביא עליהם שוד ושבר. מעשי הנוכלות של הבוגדים יתנקמו בהם בסופו של דבר.

פירושים בתלמוד

מקדימים 'נעשה' ל'נשמע'

מסופר בתלמוד בבלי (בתרגום חופשי לעברית): " "כופר אחד ראה את רבא שהיה מעיין בלימודו, והיה שם את אצבעו תחת ירכו, ומרוב שהיה שקוע בלימוד, לא שם לב שירד דם מאצבעו. אמר לו הכופר: עם פזיז אתם, שהקדמתם את פיכם לאזניכם ואמרתם "נעשה ונשמע", ועדיין אתם עומדים בפזיזותכם! קודם-כל הייתם צריכים לשמוע את התורה ורק אז להחליט אם אתם רוצים לקבל אותה או לא! אמר לו רבא: אנחנו חיים בשלום ובתמימות עם ה', אנחנו סומכים עליו שלא יטעה אותנו, ועלינו נאמר תומת ישרים תנחם ; אבל על אנשים שרגילים לעלילות ולמרמה, עליהם נאמר וסלף בוגדים ישדם" " ( שבת פח ב ) .

תהא במאמינו

התלמוד מביא פסוק זה כדי להסביר את הדין שלווה מאמין למלווה שאיבד את פיקדון הלווה, ולא גנב אותו, בעוד המלווה חושד בלווה ולא מקבל את דיברתו בעניין ערך הפיקדון האבוד: " "ומאי שנא לוה דמהימן ליה למלוה, ומאי שנא מלוה דלא מהימן ליה ללוה? - לוה מקיים ביה במלוה תומת ישרים תנחם , מלוה מקיים ביה בלוה וסלף בוגדים ישדם" " ( בבא מציעא לה א ) , " "אם לא שאדם נאמן וישר הוא, לא היו מעשרין אותו מן שמים, שנאמר תומת ישרים תנחם" " (רש"י שם) כלומר ללווה ברור שהמלווה הוא אדם ישר שעזר לו (וכדברי רש"י - בעקבות זאת הגיע לעשרו). לעומת זאת המלווה חושד בלווה - הבוגד בו בכך שההלוואה לא הושבה עדיין, והמלווה לא יכול להיות בטוח שיקבל את כספו בחזרה. אם כן המלווה רואה בלווה בוגד, שבוודאי מסלף את דבריו, ושאין לסמוך עליו.

אפשרות אחרת ומפתיעה לפירוש גמרא זו היא שהלווה מקיים במלווה את הפסוק - תומת ישרים תנחם: כלומר שהלווה הוא התמים. הוא נתן פיקדון ורצה להשיב את הכסף. והוא מוכיח את תמימותו בכך שהוא מאמין למלווה, גם לאחר שזה איבד את פקדונו. ואילו המלווה מקיים בלווה את הפסוק וסלף בוגדים ישדם. המלווה הוא זה שאיבד את הפיקדון. הוא הבוגד כאן בהסכם. אמנם הוא פטור מכיוון שלא פשע בה. ובכל זאת הוא מקיים את הפסוק על ידי אי האמון שלו בלווה. ובכך מראה את מחשבתו המסולפת, שמדריכה אותו לשדד את הדרך, כלומר ללכת עקום. (בהנחה שיש לו אחריות מסויימת לכך שהפיקדון אבד).

פירוש רבנו יונה גירונדי

רבנו יונה גירונדי כתב כמה פירושים לפסוק זה:

תמת ישרים תנחם

1. שלמות המידות המגעת אל הישרים מתולדת ישרם - כי ישרם יעזרם בכל אשר יגבירו תאוותם והרגל הנהגתם לקנות המידות הטובות - היא תנחם לשמרם מכל מכשול במעשיהם, כמו שכתוב ( משלי ו כב ): " בהתהלכך תנחה אותך ".

2. [הישרים] אינם צריכים לטרוח להנחות תומתם, כעניין שנאמר ( איוב לא יח ): " ומבטן אמי אנחנה ", אבל תומתם תנחה אותם, רצה לומר, כי התמימות נקל לישר בדרך; ונאמר ( משלי יד ו ): " ודעת לנבון נקל ". וכי אהבת היושר והכרתו, תתקן את כל המידות כשהשגיח עליהן, והתמימות המגעת מן היושר תנחה את בעליה.

וסלף בוגדים ישדם

1. ה סלף , שהוא היפך היושר, הנמצא בתולדת הבוגדים - ישדם ויכלם, כי לא ישיגו דרך מדרכי הנכוחה עד אשר יסירו הסלף מקרבם, וישלחו יד במידה ההיא למשאות אותה משרשיה.

2. הבגידה היפך ליושר, כי היפך ליושר במידות - משלם רעה תחת טובה. ו סלף בוגדים הוא העיקשות וחילוף המידות הטובות המגיע אליהם ממידת הבגידה, כי הם מתחזקים בכל יום בפועל מידת בגידתם, וכוח תאוותם להיפך היושר, ועל ידי כן קונין המידות הרעות; וה סלף ההוא ישדם , שלא ימשלו לשוב אל הנכונה, מעניין שנאמר ( משלי י כא ): " ואוילים בחסר לב ימותו ".

3. או לשון קללה, שמקלל אותם לעוצם גנות מידתם, על דרך ( משלי י לא ): " ולשון תהפוכות תיכרת ".

פירושים נוספים

יש שהסיקו מכאן, שהאדם צריך להגביל את עצמו ולא להתעסק בנושאים שלמעלה מהבנתו, ובפרט, לא לנסות לעשות מהפכות ולהרוס את סדרי העולם: " "במקום שאין היד שולטת, כזה, ראוי לאדם לעזוב התחכמותו ולהיות הולך תמים " ירא את ה' בני ומלך, עם שונים אל תתערב ", ו תומת ישרים תנחם" " ( עין איה על שבת א לב ) .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-05-03.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:תמת ישרים תנחם, וסלף בוגדים ישדם

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/mj-11-03