משנה תרומות ב ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ב · משנה ו | >>
ותורמין זיתי שמן ט על זיתי כבש, ולא זיתי כבש על זיתי שמן.
ויין שאינו מבושל על המבושל, ולא מן המבושל על שאינו מבושל.
זה הכלל, כל שהוא כלאים בחברו, לא יתרום מזה על זה, אפלו מן היפה על הרע.
וכל שאינו כלאים בחברו, תורם מן היפה על הרע, אבל לא מן הרע על היפה.
ואם תרם מן הרע על היפה, תרומתו תרומה יא, חוץ מן הזונין על החטים, שאינן אוכל.
הקישות יב והמלפפון, מין אחד.
רבי יהודה אומר, שני מינין.
וְתוֹרְמִין זֵיתֵי שֶׁמֶן עַל זֵיתֵי כֶּבֶשׁ, וְִלֹא זֵיתֵי כֶּבֶשׁ עַל זֵיתֵי שֶׁמֶן.
- וְיַיִן שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל עַל הַמְּבֻשָּׁל, וְלֹא מִן הַמְּבֻשָּׁל עַל שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל.
זֶה הַכְּלָל:
- כָּל שֶׁהוּא כִּלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ, לֹא יִתְרוֹם מִזֶּה עַל זֶה,
- אֲפִלּוּ מִן הַיָּפֶה עַל הָרָע.
- וְכָל שֶׁאֵינוֹ כִּלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ,
- תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע, אֲבָל לֹא מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה.
- וְאִם תָּרַם מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה,
- חוּץ מִן הַזּוּנִין עַל הַחִטִּים, שֶׁאֵינָן אֹכֶל.
- הַקִּשּׁוּת וְהַמְּלָפְפוֹן, מִין אֶחָד.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁנֵי מִינִין:
תורמין -
- זיתי שמן - על זיתי כבש.
- אבל, לא זיתי כבש - על זיתי שמן.
- ויין שאינו מבושל - על המבושל.
- אבל, לא מבושל - על שאינו מבושל.
- זיתי שמן - על זיתי כבש.
- זה הכלל -
- כל שהוא כלאים בחברו -
- לא יתרום מזה - על זה,
- אפילו מן היפה - על הרע.
- לא יתרום מזה - על זה,
- וכל שאינו כלאים בחברו -
- תורם מן היפה - על הרע.
- אבל, לא מן הרע - על היפה.
- ואם תרם, מן הרע על היפה - תרומתו תרומה,
- חוץ מן הזונין על החיטים - שאינן אוכל.
- תורם מן היפה - על הרע.
- כל שהוא כלאים בחברו -
- הקישות, והמלפפון - מין אחד.
- רבי יהודה אומר: שני מינין.
זיתי שמן - הם הזיתים המוכנים להוציא שמנן, כי שמנן הרבה וטוב משמן הזיתים שאינן ראוין אלא לכבישה למיעוט שמנן. וה' יתברך אמר "בהרימכם את חלבו ממנו"(במדבר יח, ל), וחלבו הוא הטוב והיפה שבו, כמו שאמר "ואכלו את חלב הארץ"(בראשית מה, יח).
וכבר בארנו בתחילת כלאים, כי הזונין מין ממיני החיטה, גרוע ונפסד.
ולשם נתבאר דעת רבי יהודה, שהוא סובר קישות ומלפפון שהם נקראין בערבי "כיאר" ו"קתא", שהם כלאים זה בזה.
ואין הלכה כרבי יהודה:
זיתי כבש שכבושין בחומץ כדי להתקיים אבל זיתי שמן טובים מהן לאכילה ושאינו מבושל יפה מן המבושל אבל המבושל מתקיים יותר וכל זה מדברי רבי יהודה דתורם מן היפה ובירושלמי (פ"ב ה"ג) א"ר יוחנן דמחלפא שטתיה דרבי יהודה דתנן לקמן בפרק בתרא (מ"א) אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו ר' יהודה מתיר מפני שמשביחו ובמתני' משמע דלרבי יהודה שאינו מבושל יפה מן המבושל א"ר אלעזר לא מחלפא תמן תנינן בכהן וכאן בבעלים כלומר שאינו מבושל יפה לשתיה אלא דלכהן התירו לבשל שמשביחו דמתקיים לו אבל בעלים צריכין לתרום מן היפה ולא חיישינן במתקיים:
כלאים בחברו. כדמפרש בריש כלאים:
לא יתרום. כדפרשינן לעיל דבעינן חלב לזה וחלב לזה:
מן הרע על היפה. כרבי אילעא בהאשה רבה (דף פט:):
זוגין מין חטין ואינו מאכל אדם ומקיימין אותו ליונים כדפרשינן בריש כלאים:
מין אחד. ותורמין מזה על זה רבי יהודה אומר ב' מינין ואין תורמין מזה על זה ולענין כלאים נמי פליגי וביין וחומץ פליגי רבי ורבנן (בב"ב דף פד:):
תורמין זיתי שמן - העומדים להוציא שמנן:
על זיתי כבש - זיתים שאין עושים שמן, וכובשים אותן ביין או בחומץ לקיים אותן לאכילה. וזיתי שמן יפין מזיתי כבש הלכך מפרישים מזיתי שמן על זיתי כבש דה"ל מן היפה על הרע:
ויין שאינו מבושל - יפה לשתיה מן המבושל:
כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה לזה - דאמר קרא (במדבר יח) כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, אמרה תורה תן חלב לזה וחלב לזה י:
חוץ מן הזונין - בערבי זוא"ן ובלע"ז ויצ"א, ואינו אוכל אדם ומקיימים אותו ליונים:
הקישות - בערבי פאקו"ס:
והמלפפון - בערבי כייא"ר:
מין אחד - ותורמין מזה על זה:
שני מינים - ואין תורמין מזה על זה, ואין הלכה כרבי יהודה:
[*ותורמין זיתי שמן כו' ויין שאינו מבושל כו'. וכל זה מדברי רבי יהודה דתורם מן היפה הר"ש. עיין ר"פ בתרא]:
ויין שאינו מבושל על המבושל. פירש הר"ב דשאינו מבושל יפה לשתיה מהמבושל. ועי' מה שכתבתי בריש פרק בתרא:
כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום כו'. פי' הר"ב דאמר קרא כל חלב יצהר וכו'. גמ' רפ"ט דבכורות [נג:] ואמרי' אשכחן תירוש ויצהר דכתיב חלב בכל חד תירו' ודגן דגן ודגן מנ"ל ק"ו מה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה אמרה תורה תן חלב וכו' תירוש ודגן דגן דגן שהם כלאים כו' לא כ"ש ואותן שנתחייבו בתרומה מדרבנן תקינו כעין דאורייתא והך דרשא איתא תו בגמרא פ"ק דתמורה [דף ה] ובירושלמי דהכא ותמיהני על הרמב"ם שכתב בחבורו ריש פרק ה' שנאמר כדגן מן הגורן:
ואם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה. דכתיב (במדבר יח) ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו משמע הא אם לא תרימו מן המובחר תשאו חטא ואם אינו קדוש נשיאת חטא למה. גמרא האשה רבה דף פט ע"ב:
הזונין. עיין בריש כלאים בפירוש הר"ב:
והקישות והמלפפונות וכו'. והכי נמי פליגי לענין כלאים במשנה ב פרק קמא דמסכת כלאים [*וכן מצאתי בירושלמי אמתני' דהכא ר' יהודה כדעתיה ורבנן כדעתין דתנינן תמן הקישות ומלפפון אינן כלאים זה בזה ר' יהודה אומר כלאים]:
(ט) (על המשנה) ותורמין כו'. כל זה מדברי ר"י דתורם מן היפה. הר"ש:
(י) (על הברטנורא) גמ' רפ"ט דבכורות. ואמרינן אשכחן תירוש ויצהר דכתיב חלב בכל חד תירוש ודגן דגן ודגן מנ"ל. ק"ו מה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה ואמרה תורה תן חלב כו' תירוש ודגן דגן ודגן שהם כלאים לא כ"ש ואותן שנתחייבו בתרומה מדרבנן תקינו כעין דאורייתא:
(יא) (על המשנה) תרומתו תרומה דכתיב ולא תשאו עליו חטא בהרימכם כו' משמע הא אם לא תרימו מן המובחר תשאו חטא ואם אינו קדוש נשיאת חטא למה. גמרא יבמות דפ"ט:
(יב) (על המשנה) והקישות כו'. וה"נ פליגי לענין כלאים מ"ב פ"ק דכלאים ול' הירושלמי ר"י כדעתיה ורבנן כדעתן דתנינן תמן הקישות ומלפפון אינן כלאים זה בזה רי"א כלאים:
תורמין זיתי שמן: העומדין להוציא שמנן וכו' לשון ר"ע ז"ל. וכתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה דהא הזיתי שמן לא נגמרה מלאכתן ונראה דזיתי שמן גם הם רגילות לכובשם והם יותר משובחין מזיתי כבש כיון שהם שמנים ע"כ וי"ס שכתוב בהן אין תורמין זיתי שמן וכו' ופשיטא שהוא טעות גמור:
ויין שאינו מבושל וכו' : אבל מבושל מתקיים יותר. ובירושלמי א"ר יוחנן מחלפא שיטתיה דר' יהודה דבריש פרק בתרא דמכילתין תנן אין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו ר' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו משמע דמבושל יפה מן מה שאינו מבושל לר' יהודה ותירץ ר' אלעזר לא מחלפא תמן תנינן בכהן וכאן בבעלים כלומר שאינו מבושל יפה לשתיה אלא דלכהן התירו לבשל שמשביחו דמתקיים לו אבל בעלים דצריכין לתרום מן היפה לא חיישינן במתקיים יותר. ה"ר שמשון ז"ל. ועי' עוד במ"ש לקמן ריש פ' בתרא. ומצאתי שכתב הר"ר יהוסף ז"ל נ"ל לתרץ קושיא זו הכי דמתני' מיירי ביין שנתבשל מגתו דזה לא הוי משובח משום דהוי כמו דבש שאינו משובח כמו היין אבל משנה דהתם מיירי בכהן שיש לו יין ישן שהוא תרומה ורוצה לבשלו שאז נשאר בטעמו והוי משובח כן נ"ל לפרש עכ"ל ז"ל:
זה הכלל כל שהוא כלאים בחבירו: סימנא יהב תנא למאי דקאמר לעיל כל מין חטים אחד ולהכי קאמר כל שהוא כלאים בחבירו כדמפורש בפ"ק דכלאים. לא יתרום מן הרע על היפה. דתרומה קרויה חלב כדכתיב כל חלב יצהר וגו' לך נתתים ותורם מן היפה על הרע דכתיב בהרימכם את חלבו ומתרגמינן שופריה. הר"ש שיריליו ז"ל:
חוץ מן הזונין על החטין שאינם אוכל: פי' מפני שאינם אוכל ובירושל' דייק הא דבר שהוא אוכל הויא תרומה מתני' ר' ישמעאל בר' יוסי דתניא ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו תורמין מן היין על החומץ אבל לא מן החומץ על היין עבר ותרם תרומתו תרומה רבי אומר יין וחומץ שני מינין הן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה:
יכין
ותורמין זיתי שמן: זתים מלאים שמן העומדים לאכילה [ודלא כמשמע מר"מ ור"ב שכתבו שעומדים לעצור שמן. דא"כ הו"ל שלא נגמר מלאכתן כפ"א מ"י]:
על זיתי כבש: שאינן שמנים כ"כ ואינן נאכלים כ"א ע"י כבישה במי מלח וחומץ. וטעמא מדה"ל מהיפה אמתקיים משא"כ איפכא לא:
ויין שאינו מבושל על המבושל: דאינו מבושל עדיף טפי לשתיי' ומבושל מתקיים טפי [כלקמן פי"א מ"א]:
זה הכלל כל שהוא כלאים בחברו לא יתרום מזה על זה אפילו מן היפה על הרע: ואפילו בדיעבד אינו תרומה מדהו"ל ממין אשאינו מינו:
ואם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה: דוקא במזיד אבל בשוגג לא דתרומה בטעות הוא. ודינה הפוך מתורם מטהור אטמא. כך כ' הגאון בעל לחם שמים. ותמהני מאד דמ"ש מקישות ונמצא מרה אבטיח ונמצא סרוח ר"פ דלקמן. דאפילו שוגג אמרי' דתרומה ויחזור ויתרום ורק ביין וחומץ אמרי' שם דאינה תרומה כלל. היינו משום דהן ב' שמות לא נתכוון זה אלא ליין ולא לחומץ והו"ל טעות גמור. משא"כ מרה ומתוקה שניהן קישו' מקרו והרי לקישו' נתכוון וכך כתבו תוס' חלוק זה [יבמות דפ"ט א' ד"ה קישות] ועי' מ"ש בס"ד לקמן [פ"ג סי' ו']. ואע"ג דקיי"ל דהקדש טעות אינו הקדש [כנזיר רפ"ה] תרומה שאני דרביי' קרא אפי' במזיד וכ"ש בשוגג [כיבמות דפ"ט ב']:
חוץ מן הזונין: וויקען אף שהוא מין חטין אינו מאכל אדם:
והקישות: גורקע:
והמלפפון: ציטראנען קירביס:
ר' יהודה אומר שני מינין: דאזל לטעמיה [כלאים פ"א מ"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת